שתי נקודות מתוך תשע, לקחה מכבי חיפה מיריבותיה העיקריות לצמרת. רק נקודה מתוך שש במשחקיה הביתיים מולן. מול שאר הליגה הבינונית שיש לנו, חוזק ועוצמת הסגל של מכבי חיפה, מנצחים על טייס אוטומטי וללא כל בעיה, גם אם רוני לוי היה נשאר לאמן.
במאבקי הצמרת הישירים, שמדובר ביצירתיות, אינטליגנציה ואסטרטגיה – נמצאת מכבי חיפה בפיגור מדאיג על הקווים.
לפני שלושה שבועות היה זה מתיאוס שהכריח את אלישע לחשוב והפעם אלי גוטמן – שועל ותיק ומוכר – הבריק בקלות מול האין-אונות של מאמן חיפה.
משחקים כמו הפועל ת"א מול מכבי חיפה, הם עוד אתגר חשוב במאבק המשמעותי על תדמית המאמן והכדורגל בישראל: כשידו של אלי גוטמן על העליונה, אפשר לנשום במעט לרווחה ולדחות את המסקנות על פשיטת רגל במאמני הכדורגל.
נראה כי יד המקרה היא ששולטת במשחקים של הירוקים: כשהולך הכל זורם יפה וכשקצת קשה וצריך פתרון למצב – העסק לא דופק.
הפועל ת"א הגיעה לקריית-אליעזר כדי לא להפסיד ולאבד סופית את הסיכוי לאליפות. היא שיחקה נכון וזהיר, כדי להגיע לאפשרות לעקוץ. ללא טעויות שיפוט ושגיאות בלתי-מובנות בהגנתה – היא גם הייתה לוקחת את שלושת הנקודות.
"הבו לי גנרלים עם מזל", פקד נפוליאון על ראשי צבאו. אם במכבי חיפה אין דרך מקצועית אירופית כפי שחשבנו שיענקל'ה שחר רצה להטמיע בה, לפחות המזל משחק לטובתה. אה, כן, וכמובן החיוכים. בליגה כמו שלנו, אולי החלשה ביותר מאז ומעולם, גם החיוכים של אלישע לוי מספיקים כדי להוליך את הטבלה.
שרצקי, תחזיר את בן-שמעון
אינני מחסידיו של בן-שמעון. ישנם כאלו שלבטח יפיקו ממינויו תועלת רבה מאוד (שניים מהם כיכבו באירוע המשפחתי שבו נקט בהזמנות סלקטיביות), אבל טובת העניין כאן זועקת לשמיים: רק רן בן-שמעון הוא האופציה הזמינה והנכונה היום להצלתה של קריית-שמונה, רק הוא מכיר את המערכת ויודע היטב את הצעדים בהם יש לנקוט כדי להחזיר את הקבוצה לדרך המלך.
בהיעדר מאמן בכיר אחר, צריך שרצקי לסלוח לבן-שמעון וגם לרן זה יהיה מהלך טוב שיחזיר אותו לפרופורציות, ישיב אותו למעגל העבודה ויגרום לו רצון עז לסלק את הצל הכבד המלווה אותו מאז פיטוריו ממכבי ת"א.
אם איזי יתעלה מעל רצונו המוצדק להראות לבן-שמעון שהוא טעה – גם הוא ישלם מחיר ואולי יקר יותר. אם יתעלה ויקרא לו לשוב אל הדגל – ייצא הכי גדול בעולם וינהג כבוס אחראי ומקצועי.