אבי נמני לא אוהב את השיפוט בליגה שלנו. בין אם הוא צודק או בין אם הוא טועה, זו זכותו להביע את דעתו. לא יתכן שבמוסדות, ישללו ממאמנים את הזכות האחרונה שעוד נותרה להם – זכות המחאה.
יתכן והשער של פאנטני היה חוקי למהדרין, אבל אין להתעלם מכך שלאורך עונה שלמה, משלמת מכבי ת"א מחיר יקר מאוד על טעויות שיפוט. נמני מבקש לתת את הדעת על כך ויש מקום להתחשב ברגשותיו. לא לדכא אותם.
תגובתו המקוממת של יו"ר איגוד השופטים סלמן, להעמיד את נמני לדין על התבטאויותיו, היא ניסיון לסתום פיות וגרוע מכך – נמצאת רחוק מכל ערך דמוקרטי שאני מכיר. זהו דפוס פעילות של משטרת מחשבות ולכך, אין מקום.
אלישע יביא אליפות להפועל
מי אמר שאלישע לוי לא יכול להביא אליפות? תשאלו את הפועל ת"א. עם כל הכבוד לאלי גוטמן שמוציא מים מהסלע, צריך מוני הראל לתת דווקא למאמן מכבי חיפה מענק אליפות שמן ומיוחד.
גם אבי נמני, הכריח את אלישע לחשוב ובכל פעם שזה קורה – מכבי חיפה בצרות. הצהובים מתל-אביב הגיעו עם מערך קשה לפיצוח שאולי אינו מחמיא לאוהבי הכדורגל היפה, אך בהתחשב בכלים שיש לו – נמני העדיף לחיות מאשר למות יפה. כרגיל, לאלישע לא היה כל פתרון להגנה הקשוחה שהוצגה מולו וגם השוויון שהשיגה לבסוף – לא החמיא למכבי חיפה. מה ראינו מהטוענת לכתר? אפס יצירתיות, ראש בקיר , הגבהות סתמיות ועקרות.
יענקל'ה שחר שוב יצא עצבני ממשחק שהוריד את הקבוצה שלו למקום השני. ויש לו, לשחר, סיבות להתעצבן: בעונה שכזו, האליפות הייתה צריכה להיות שלו כבר במחזור ה-15. אילו רק היה לו על הקווים מישהו מהשורה הראשונה...
מילא העונה האבודה הזו שכנראה תעלה לו באיבוד התואר, לפחות שלא יחשוב אפילו לאכול את התבשיל שמנסים כתבי חצר שונים לדחוף לו בכוח לפה, דהיינו להשאיר את אלישע לוי לעונה נוספת. זה פשוט גדול עליו.
כבוד אחרון ללזר דוידמן
משחק נבחרת הדייויס נגד רוסיה יהיה אולי ההזדמנות המתאימה ביותר להיפרד מאחד מענקי הטניס הגדולים בכל הזמנים: לזר דוידמן. לזר, איש גדול שהלך לעולמו לפני שנתיים, היה גם מאמני האישי ובין היתר גרף כל תואר אפשרי שהיה בסביבה ובימים של טרום דירוג ה-ATP, נחשב אולי לאחד מעשרת הטניסאים הבכירים בעולם. אין ראוי ממנו לכבוד אחרון והולם מאיגוד הטניס.