ההצגה של צ'לסי וליברפול הייתה מהנה עבור קהל הצופים, אך הותירה חומר רב לדאגה בידי שני המאמנים בניטז והידינק. המאמן הספרדי של ליברפול, יכול היה לבצע את אחד מהקאמבקים ההירואים ביותר בתולדות הכדורגל אך עלה זחוח למחצית השנייה ואיבד בתוך דקות את הסיכוי לעלות.
שגיאה נוספת שלו, הייתה שיבוצו של יוסי בניון בהרכב. לדעתי האישית, היה השחקן הישראלי הגרוע במגרש ונראה היה כי המעמד הזה גדול עליו. ליברפול סובלת בעיקר מחוסר יציבות ומשינויים ותנודות קיצוניות במצבי הרוח שלה.
חוס הידינק אמנם כבר בחצי-הגמר, אך כדי לשחזר את הישגו של אברהם גרנט, עליו לעבור את הדרקונים של גוארדיולה. מעבר לכושר המצוין שלה, ברצלונה פייבוריטית מול צ'לסי בעיקר משום שלפחות בכל הנוגע למשחק ההגנה – המאמן ההולנדי של הכחולים הלונדונים יודע שהוא בבעיה. כך אגב, היה בכל הקבוצות אותן אימן.
בשורה התחתונה, שתי הקבוצות רושמות נתון בעייתי להמשך הדרך: צ'לסי – שקיבלה בבית רביעייה מליברפול ברגע האמת, וליברפול שקיבלה בשני משחקים שביעייה מקבוצה התקפית לא גדולה כמו צ'לסי.
מי שיכולה להרים את הראש בגאווה היא מנצ'סטר יונייטד. נכון, לא משחק גדול, אבל "וי" ענק ב"דרגאו". פורטו היא קבוצה משעממת, אך אגוז קשה לפיצוח כמותה כבר הפיל בעבר קבוצות רבות, כולל היונייטד. אלכס פרגוסון יכול לחייך לקראת ההמשך ונראה כי ארסנל אינה משוכה קשה בדרך לגמר חלומי מול בארסה.
שימו לב: מעולם קבוצה בריטית לא לקחה את שלושת התארים בארצה ו/או את כל התארים כולל האירופי. היונייטד, בשלב מאוד מתקדם של העונה, לקחה כבר את גביע הליגה, מוליכה את טבלת הפרמייר-ליג, נמצאת בעמדה טובה לקראת חצי-גמר ליגת האלופות ובחצי-גמר הגביע האנגלי מצפה לה אברטון. אני לא אוכל להחזיק לה אצבעות להיות הראשונה שתעשה זאת, בעיקר בגלל היריבה שמצפה לה בגמר. כמה חבל.
NBA – הדבר האמיתי
הסתיימה לה הליגה הרגילה והנה אנו קרבים לדבר האמיתי – הפליי-אוף של ה-NBA, שם מתרחשים כל ההפתעות, כל הרגעים הקסומים וכל הסלים המופלאים.
קליבלנד אמנם סיימה ראשונה את הליגה, אך הלחץ הכבד שנובע מהציפיות ממנה, עשוי להפוך את המסע שלה לגמר הגדול מול הלייקרס, למסע מפרך וקשה. המזרח יתחיל לבעור כשאורלנדו ובוסטון יפגשו בחצי-הגמר לסדרה מעניינת ופתוחה. כפי הנראה, צפוי לנו גמר מזרחי חלומי בין בוסטון לקליבלנד. היתרון אמנם בצד של לברון וחבריו, אך ניסיונם של האלופים אינו דבר של מה בכך.
הלייקרס, מי שככל הנראה תגיע לגמר המערבי, אינה יודעת את מי היא רוצה בגמר שכזה: את קליבלנד חסרת-הניסיון ללא יתרון ביתיות, או את הסלטיקס שבעטו בישבן שלהם אשתקד עם יתרון שכזה. בכל מקרה, יש שתי קבוצות שפיל ג'קסון יזהר מהן מאוד: סן-אנטוניו המאוסה ויוסטון המוכשרת.
הרוקטס יכולים לנצח כל קבוצה ביום טוב והמיקום החמישי אליו הידרדרו – אינו משקף בהכרח את הדירוג האמיתי אליו הם היו ראויים. אין ספק כי המקום השני במערב, שניתן לדנבר, הוא מפתיע ולא יחזיק מים בפליי-אוף: גם מול הרוקטס וגם מול הספרס, לא תוכל דנבר – למרות יתרון הביתיות – להגיע לגמר מול הלייקרס.
סן-אנטוניו המשעממת כבר שבעה, אך עדיין מדובר בקבוצה ותיקה ומנוסה שמשחקת כבר כמו מכונה משומנת. אם תנוח עליה הרוח, היא יכולה למרר את חיי קובי וחבריו, אבל הגיע הזמן לקץ השושלת של אחת האלופות האפורות בתולדות הליגה. מה שבטוח, נתון סטטיסטי אחד, מדבר בגדול לטובתם: מאז סוף שנות התשעים, לוקחת סן-אנטוניו אליפות בכל שנה לא זוגית, למעט ב-2001 (כך קרה ב-1999, 2003, 2005 ו-2007).