המשחק החשוב ביותר בקמפיין של נבחרת ישראל ייערך בשבת - ולא מול לטביה. שארית הסיכוי של הנבחרת שלנו תלויה ברגליים של שוויץ ויוון. המקום הראשון הוא כידוע סיפור אבוד: לא חניכיו של היצפלד ולא אלו של ריהאגל יאבדו נקודות מול לטביה, מולדובה ולוקסמבורג. כדי להגיע בכל זאת למקום השני, חייבת ישראל ניצחון יווני או תיקו בקרב הגדולות. כך תוכל ישראל להגיע למשחק האחרון בשוויץ שכשהיא תלויה רק בעצמה. אם להיות כנים, זו יותר אשליה מאשר אופציה. ישראל, לאורך קמפיין שלם שלא משקר, לא מסוגלת להתעלות ולנצח במשחק חוץ יריבה שבקושי הצלחנו לגרד ממנה נקודה ברמת-גן.
אבל לפני שבאים לנתח את הסיכויים למקום שני, בואו נשמור על השלישי, שבינתיים בכלל נמצא ברגלי היריבה שלנו מלטביה. מי שמזלזל בנבחרת שהגיעה ליורו הלפני אחרון, ראוי שיחשוב שוב.
המשחק הקרוב הוא מבחן גדול לדרור קשטן והשחקנים. ניצחון ימנע מפולת וישאיר את האשליה באוויר, הפסד או תיקו עלולים להוביל לביזיון מתמשך ולסיום עגום ומשפיל של קמפיין שנפתח בהרגשה שיש מונדיאל אחרי 40 שנה.
התחושה, עם זאת, רחוקה מלהיות אופטימית. מרבית השחקנים המרכזיים שלנו אינם בכושר מספק, אבל מצד שני הישגי הקבוצות הישראליות באירופה מכניסים מעט פלפל לנבחרת. נותר רק לראות האם התנופה של מכבי חיפה והפועל ת"א תוכל לעזור לישראל להישאר בתמונת האשליות.
ג'ודוקא או יחצ"ן?
בן תפנוקיה של התקשורת, אלוף יחסי הציבור ומי שמוציא מעצמו 200% (חבל שלא בענף בו הוא מתמחה באמת) – ספג מעט מאוד ביקורת וכבר הפך עצמו לקורבן. כן, אל תדברו על אריק. זאבי הוא פרה קדושה שאסור לגעת בה וגם אם קוראים לו, בעדינות, לפרוש – יקימו עדת מעריציו מהומת אלוהים.
הגיעה העת לומר את האמת: אריק זאבי הוא לא יותר ממיכאל קולגנוב. שניהם השיגו מדליית ארד אולימפית ועוד מדליות בשלל צבעים מאליפויות העולם ואליפויות אירופה למיניהן. ההבדל היחיד הוא שזאבי הוא חיית יחסי ציבור ואילו קולגנוב המסכן חי בצניעות ומתעסק בספורט בלבד.
כאן המקום לתהות אם אריק זאבי היה מתעסק בג'ודו נטו ולא בכתיבת טורים, מתן הרצאות (על מה) והתעסקות בקואוצ'ינג-שמואוצ'ינג, פרסומות ועוד שאר ירקות – הוא היה מצליח להביא הישגים גדולים יותר על המזרן? לדעתי אין ספק שכן. אם לשפוט לפי הישגי העבר שלו, אריק פספס כמה מדליות, אולי אפילו באליפות האחרונה.
בשורה התחתונה, אריק זאבי כשל כשלון חרוץ באליפות העולם האחרונה כמו באולימפיאדת בייג'ין לפניה. האם יש קשר לכל הטררם שיש סביבו? אין ספק. ספורטאי שמתעסק בספורט נטו ולא בפוליטיקה ותקשורת – מגיע רחוק.
אם ירצה להמשיך להתחרות ולהיות נטו בתוך הג'ודו – כולנו צריכים להחזיק לו אצבעות. אם ירצה להמשיך במניפת יחסי הציבור העצמית שלו – מוטב באמת שיפרוש.
לפחות רבע-גמר
נבחרת ישראל בכדורסל ממש לא משכנעת בהכנותיה ליורו באסקט, אך ניתוח מעמיק של סגלי האליפות ותמונת המצב מצביעים על אפשרות היסטורית להגיע להישג כמוהו לא ידענו מאז 1979.
ולמה לא בעצם? לישראל יש את הנבחרת הטובה והאיכותית ביותר שהייתה לנו מזה שלושה עשורים: סגל עם עומק נפלא, קו קדמי מצוין וקו אחורי ומוכשר, כשמאחורי הקווים מאמן מנוסה כצביקה שרף.
ליטא נחלשה משמעותית וכמוה האלופה רוסיה. סרביה נבנית מחדש ונראה כי חוץ מספרד האימתנית, צרפת עמוסת הכישרון ויוון החזקה, אין נבחרת שעולה על הנבחרת שלנו. חצי-גמר הוא בהחלט בהישג יד והמינימום צריך להיות רבע-גמר. פחות מזה יהיה לדעתי אכזבה עמוקה.