שופטים הם רק בני-אדם, זה ידוע וגם מקובל. אבל כל בעל תפקיד בספורט בכלל ובכדורגל בפרט יודע שעל טעויות משלמים. משום מה נראה, כי שופטי הכדורגל לא רק שאינם משלמים על טעויותיהם, אלא מצליחים לגלגל לכאורה את האשמה למקומות אחרים.
מתחילת העונה רודפות שערוריות שיפוט את משחקי הליגה. אף אחד חלילה כמובן לא עושה כאן בכוונה, למרות שיש מקרים שממש מדהימים אותי. מכבי ת"א היא אולי הקבוצה ששילמה את המחיר היקר ביותר על שגיאות השופטים במשחקיה. אבי נמני באופן ספציפי, הוא קורבן קל וזמין. הוא גם בובת הוודו של אנשי הענף. במקום לדבר ולדון על הטעויות הקשות שליוו את המשחקים במחזור האחרון, הוסתה האש לכיוונו של אבי נמני.
היחס והאפליה כלפי נמני, מקוממים ובלתי-נסבלים. האם מצלמות הטלוויזיה נדבקות לשפתיו של כל מאמן בליגה אחרי שהוא פולט דבר מה? נמני הוא בסך הכל בשר ודם ותאמינו לי שיש מאמנים שמקללים ומסננים דברים גרועים פי כמה כלפי שופטים, אך איך אמר פעם שופט מפורסם דווקא? "אני שומע את מה שאני צריך לשמוע ולא מקשיב למה שאני לא צריך להקשיב".
אבל נמני הוא נמני ונדמה ששופטים פשוט נהנים מהסיטואציה בה הם יכולים להיות "הבוסים" שלו לכאורה למשך 90 דקות. יש סיפוק מסוים בלתזז, להרגיז ולעצבן אישיות כמו נמני ולרוץ לספר על זה לחבר'ה – או במקרה דנן פשוט להתענג על זה מול הטלוויזיה.
אם נמני ייענש על כך שמצלמת הטלוויזיה קלטה את תנועת שפתיו (פתאום כולם נהיו כאן קוראי חרש?!), הרי שמדובר באיפה איפה: אם משתמשים במצלמות הטלוויזיה להענשת מאמן על מילים שכביכול אמר, מדוע לא להיעזר בהן בדברים החשובים באמת: בעבירות שנעשו או לא נעשו, בנבדל שהיה או לא היה וכמובן בשער שהובקע או לא הובקע.
במקום לעסוק בטעויות שיפוט, במסקנות, תיקונים וחשבון נפש – מופנים כל הזרקורים לאבי נמני.
נמני יישפט, בית-הדין ייהנה לקרוע אותו ולראות אותו סובל ואנחנו, אנשי הכדורגל, נישאר עם שאלה מאוד מטרידה: מי ישפוט את השופטים?
ואגב, למי שיש לו ספקות לגבי ההתקדמות של מכבי ת"א תחת נמני: בסיבוב הראשון ניצחה מכבי בקושי את סכנין, 2:3, בקריית-אליעזר הניטראלי ואילו בשבת האחרונה, למרות השיפוט, עם תשעה שחקנים ובאצטדיון דוחא הביתי (שם הפסידה, כזכור, הפועל ת"א) הביסו הצהובים באלגנטיות את יריביהם 0:3. כמה שהאמת הזאת כואבת לכמה, היא ראויה להיאמר: אבי נמני מצליח, אבי נמני בונה את מכבי ת"א מחדש ואבי נמני מטביע חותמו כאיש מקצוע מוביל. למרות השופטים.
האיש הנכון במקום הנכון
בן-שמעון חוזר לקריית-שמונה ואין צעד נכון מזה בעבור שני הצדדים. עם עובדות קשה להתווכח ובן-שמעון, למרות שאינו כוס התה שלי בהרבה מובנים, הוא המאמן המצליח ביותר שהיה לקבוצה הזו מאז היווסדה.
הוא מכיר את המערכת, מוערך ע"י השחקנים ויודע להסתדר עם איזי שרצקי. אין לי ספק שתחת הדרכתו למרות מצבה הקשה של הקבוצה, קריית-שמונה לא תרד. אלי כהן, הוציא עבור שרצקי את הערמונים מהאש כשהציע את התפטרותו. בניגוד לפעמים קודמות, לא שגה הפעם הבעלים, הניח את האגו בצד והחזיר למועדון את האיש היחיד כנראה בעת הזו שיכול להחזיר אותו לחיים.
אם תהיה אליפות...
יענקל'ה שחר ישב ביציע בקריית-אליעזר וכמעט התפלץ. לא מעט פעמים קלטה אותו עדשת המצלמה מפגין חוסר שביעות רצון ממה שראה. זה גם מה שהוא ימשיך לראות: קבוצה מוכשרת בעלת אמצעים, אך חסרת הנהגה מקצועית ראויה בעיניי, המקרטעת אל התואר.
הסיטואציה בחיפה מזכירה לי את הבדיחה על הטייסים העיוורים, שנשאלו פעם איך הם יכולים להמריא מבלי שהם רואים דבר: "זה פשוט מאוד", אמר אחד מהם, "כשאנחנו שומעים את הנוסעים צורחים, אנחנו מבצעים את ההמראה"...