תראו את הפועל ת"א, תראו קבוצה מאומנת. אלי גוטמן העניק להפועל ת"א את אחד מהניצחונות הגדולים בתולדותיה בזכות טקטיקה מבריקה וניהול משחק מעולה. אלמלא מעידות מטופשות מול בני-יהודה, אשדוד וסכנין – המקום הראשון היה שלו כבר היום. אם יש צדק, והשנה חייב להיות, 10 שנים בדיוק אחרי הפועל חיפה, גוטמן יחזיר את הכתר לבלומפילד.
תראו את בית"ר ירושלים. ה-4:0 מול הפועל ת"א הוא בבואה נאמנה של הבלוף הגדול. מקצועיות? הימורים מוזרים בהרכב הראשון. שיטה? הברקות של בודדים. הקבוצה הזו גמורה והלימון שלה סחוט. סברתי כי הברק של כוכביה יחזיק אותה במרוץ, אך שגיתי. מההנהלה ועד לשחקנים, בית"ר חייבת לעבור זעזוע ומהפך בכל תפקיד ובכל עמדה.
מה שבטוח, אף שחקן מבית"ר ירושלים אינו יכול לשחק בחו"ל כפי שזה נראה מקצועית. בין ת"א לירושלים, קיים מרחק תהומי עצום: בהנהלה, בצוות המקצועי, במחויבות ובמועדון. אתם רואים, אפוא, שכסף לא קובע הכול ולא יכול לפתור הכול?
איך הוא מעיז?
אלישע לוי הוא לא רק מאמן שרחוק מרחק רב מהקליבר שמאפיין בד"כ מאמן שצריך לאמן במכבי חיפה, מסתבר שגם יש לו חוצפה. אלון חרזי, סמל במכבי חיפה, עף ליציע. למה? אולי כי הוא בחור טוב ששותק ועל גבו אפשר לעשות תרגילי מנהיגות.
ביום שישי, כיבדתי בנוכחותי את ידידי גדי נס – מגיש הספורט המיתולוגי של רדיו חיפה שחגג את הולדת תאומיו. באירוע היו אנשי מכבי חיפה שתהו מהיכן מקריץ המאמן שלהם שטויות כאלו. הרי חרזי, כך הם אומרים, נמצא בכושר יוצא מן הכלל, הטוב ביותר מבין כל שאר שחקני ההגנה בקבוצה.
אין מה לעשות, מנטאליות אי-אפשר להחליף. מה שאולי כן יוחלף במכבי חיפה זה אלישע לוי עצמו. יעקב שחר, לפי דברי מקורבים, מבין היטב את הטעות וינקוט לכל היותר בסוף העונה בצעד המתבקש.
שיקום נבחרת הפדרציה
בימים לא קלים לטניס הישראלי, צריך לשבח את נבחרת הפדרציה על הופעתה המכובדת מול אוקראינה. אמנם הפסדנו, אך אין ספק כי הצוות המקצועי עשה הפעם עבודה מעולה והתגבר על הבורות שהשאיר דדי יעקב.
הפאשלה האמיתית של יעקב, בהפסד הבית המביך מול הצ'כיות, היא הגיבנת שהנבחרת הזו נושאת עד עכשיו.
יתרה מזאת, מדוע לא דאג להכשיר את יוליה גלושקו המוכשרת לחילופי משמרות עם ציפי אובזילר או לפחות למשחקי הזוגות?
תודה לאל, הוא כבר לא שם. למחליפו בתפקיד צפויה עבודת שיקום לא מועטה בה הוא החל בהצלחה באוקראינה.