בארגון מאמני הכדורסל מתלוננים על העובדה ששכרם של המאמנים בענף זעום ותובעים העלאה כוללת של כ-45%. לתביעה זו מתווסף, איך לא, איום השבתה. פערי השכר האדירים בין מאמני הקבוצות הבכירות בליגת העל ליתר מאמני הכדורסל בארץ מביאים את אנשי הארגון לזעוק "חוצפה" ולדרוש שוויוניות.
האם ארגון זה אכן חזק מספיק על מנת לגרום לחבריו להישמע לקריאה ולהשבית את הליגות? ספק גדול. להשבתה שכזו אין אח ורע בעולם כולו. גם בארה"ב הגדולה, בה חברים בארגון המקביל אלפי מאמנים, לא נרשמה שביתה שכזו לאורך כל ההיסטוריה של הענף.
דוגמה טובה אף יותר, מספק לנו הכדורגל הישראלי, שמציג חוסר שפיות מוחלט: מצד אחד שכר עתק לו זוכים מאמנים מסוימים, ללא כל הצדקה והיגיון כלכלי, ומצד שני שכר זעום עד מבזה אותו מקבלים מרבית המאמנים בארץ. לארגון מאמני הכדורגל אין את הכוח או את יכולת ההשפעה לתקן את המצב המעוות.
בכלל, שווה לחקור קצת יותר לעומק את נושא שכרם של מאמני הכדורגל בישראל. רובם - אלה שלא עובדים בשתי הליגות העליונות - מרוויחים שכר מגוחך עבור חמישה ימי עבודה בשבוע, לא כולל שבתות כמובן. מאמנים אלה משקיעים ימים כלילות בהכנת קבוצותיהם למשימה ובסופו של דבר דינם נחרץ לכאן או לכאן על ידי גחמותיהם של המנהלים, שעלולים "לחתוך" אותם בכל רגע נתון.
מאמני מחלקת הנוער של הפועל כפר סבא שבתו לפני מספר שבועות במחאה על אי קבלת משכורותיהם במשך כשלושה חודשים, אך מידת ההשפעה של המהלך על קברניטי המועדון - אם הייתה כזו בכלל - לא נראתה לעין. על איזה שכר שלא שולם אנו מדברים בכלל? כ-2,500 שקלים ברוטו עבור כל חודש עבודה. האם הטובים שבמאמנינו יסכימו לעבוד בתנאים הללו?
כן, שכרו של מאמן קבוצת נערים מסתכם ב-2,500 שקלים בחודש. זאת עבור ארבעה אימונים שבועיים, משחק מדי שבת, אסיפות קבוצה ושאר פעילויות נלוות וכמובן – "ברכותיהם" של הורי השחקנים הפחות מוצלחים. אין ספק, מדובר במזוכיזם לשמו. מה עושים מאמנים אלה על מנת להצליח להתפרנס בכבוד? מעניקים לאותם שחקנים ממש אימונים אישיים. אם תרצו, תוכלו להשוות זאת למורה למתמטיקה בתיכון המעניקה שיעורים פרטיים לתלמידים היושבים בכיתתה מדי בוקר ואינם מצליחים להשתלב בצורה טובה מספיק במסגרת הפורמלית.
בצדה השני של הפירמידה, החיים נראים טוב בהרבה. מאמן נבחרת ישראל משתכר, על פי דיווחים שונים, כ-220 אלף דולר נטו בשנה. שכר זה אינו כולל הטבות נוספות בשווי אלפי שקלים. מקבילו מענף הכדורסל, אגב, משתכר כ-10,000 שקלים בחודש, עבור התקופות בהן הנבחרת פעילה בלבד. מה עושה מאמן נבחרת הכדורגל ברוב ימות השנה? צופה במשחקי הליגה, "עוקב" אחרי שחקנים. עבור ההשקעה המינימלית הזו זוכה המאמן לתמורה אסטרונומית וחסרת פרופורציות, שלא הייתה עומדת במבחן הכדאיות העסקית בשום מקום בעולם.
ארגון מאמני הכדורגל אינו מצוי בעמדה שבה הוא צריך לתמוך במאמני הליגות הבכירות. כאשר מגיע הזמן לבחירות בארגון, לא תמצאו שם את המאמנים הבכירים. למרביתם אין כל עניין בגוף הזה, ממש כפי שמחלקות הנוער לא מצויות בראש מעייניהם. את מאמן הנבחרת, דרור קשטן, מעניינת בדיוק מחלקת נוער אחת בארץ – זו שעובד בה בנו תומר.
והארגון? לא רק שזה לא מסוגל לעזור למאמנים לפתור את בעיותיהם עם המועדונים, הרי שאין ביכולתו לייצר עבורם מטריה מתבקשת ליום סגריר: לא ביטוחי מנהלים, לא פיצויי פיטורין, ועל הסכמי השכר השערורייתיים כבר דיברנו.
כאמור, גם שביתות לא יעזרו כאן. משביתת ארגון המורים, שרק פגעה במורים עצמם ובשכרם, למדנו כי יעילותן של השבתות מסוג זה מוטלת בספק גדול. אני גם לא ממש רואה את פיני גרשון, גיא גודס ושרון דרוקר באים להיאבק ולתמוך ביתר מאמני ארצנו, כפי שאינני רואה את דרור קשטן ויצחק שום עושים זאת עבור הקולגות מהכדורגל. לדעתי, איגוד מאמני הכדורסל עלה על עץ גבוה מדי וצריך למצוא את הדרך חזרה – באמצעות משא ומתן ולא על ידי השבתה.