הכדורגל הישראלי לא רשם הישגים מרשימים, בלשון המעטה, בשנת 2008. הקמפיין החשוב של הנבחרת במוקדמות המונדיאל עוד משאיר אותנו עם איזושהי תקווה להעפיל לטורניר גביע העולם ולשחזר את ימי מקסיקו 1970, אבל אם להיות ריאלי, יש בי ספקות גדולים בעניין.
שנת 2008 הייתה שנת הזילות במעמד המאמן ובאופן כללי אחת השנים הפחות טובות למאמנים הישראלים. לא חסרות דוגמות לעניין. רק לאחרונה שמעתי שאגודת מכבי עמק חפר פיטרה את מאמן טרום ב' גלל חוסר שביעות רצון מהתוצאות. עד לאן האבסורד הזה עוד יגיע?!
אם בזילות המאמן עסקינן, אי אפשר להתעלם מהכרזתו של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון. לפי התקשורת הצהיר לוזון כי "דרור קשטן הוא 'אולד פאשן ואם היה ניתן הוא היה ממנה את רוני לוי למאמן הנבחרת באופן מיידי". אם אכן דברים אלו נאמרו זה לא מוסיף כבוד לנבחרת. מהיכרותי האישית עם קשטן הוא לא יתן לאישיות ולגאווה שלו לשבת בשקט בזמן שמדברים עליו ככה ולפי דעתי הוא כבר שוקל דרכים אלגנטיות לצאת מהחוזה בצורה בה גם יקבל את המגיע לו וגם לא יצטרף לעמוד ולהודות בכישלון.
ומה לגבי המוטיבציה של השחקנים? מבחינה מנטאלית נפש השחקן הישראלי לא מסוגלת להתמודד עם הצהרה כזאת. מבחינת השחקנים, אם "הבוס של הכדורגל הישראלי" חושב שהמאמן מיושן, כנראה שצריך להחליף אותו. ואגב, כדאי להפנות את תשומת ליבם של ראשי ההתאחדות לנבחרת ספרד שזכתה באליפות אירופה האחרונה. שם ארגונאס, "ילד" בן 71, הצעיד את ספרד לשיא תוך כדי הפגנת משחק יצירתי ומלא בחדוות משחק וחשיבה צעירה. כרגע המצב בלתי נמנע – או שלוזון מתנצל ומכחיש את הדברים או שקשטן יהיה גבר, כפי שהוא מצטייר בציבור, יניח את המפתחות על השולחן וימשיך בדרכו.
עוד דוגמה היא החתמת מאמנים על "חוזה ארוך טווח" כמו זה של גיא עזורי, מאמן מכבי פ"ת לשעבר. יותר מדי מאמנים שקיבלו "גיבוי" מההנהלה הולכים הביתה לאחר זמן קצר, מה שמלמד על חוסר ניהול ויושר מקצועי מצד ההנהלות. זוכרים את הסופרלטיבים שקיבל ניצן שירזי כשהגיע למכבי פ"ת? אז במקום חתונה לטווח ארוך קיבלנו בעיקר דיבורים. רן בן שמעון? ההר הוליד עכבר. ומה לגבי מישל דיין, אלי כהן, יצחק שום, פרדי דוד, אייל לחמן, גילי לנדאו, ערן קוליק,, מירו בן שמעון, בני טבק, עופר פביאן, אבי סבג? הרשימה עוד ארוכה.
שנת 2008 לא ייצרה שום הישג משמעותי בנבחרות הייצוגיות שלנו. לא קמו כאן שוערים מקומיים בעלי שם ועתיד. לא עברנו שלב בליגת האלופות. לא הברקנו בגביע אופ"א. לא נבחרנו לארח את משחקי היורו 2010 לנבחרות עד גיל 21. האלימות במגרשים רק התגברה, במיוחד במשחקי הליגות הנמוכות, ליגות הנוער, נערים וילדים. לא קמו יורשים לשופטים הבכירים וגם אלו כיכבו בפרשיות מביכות.
ומה מצפה לנו בשנת 2009?
האם שכטר, גאדיר, אבידור ואבו חצירה הם באמת הדור הבא של החלוצים? אם כן, חייבים להשקיע במאמן חלוצים מיוחד שיעבוד איתם. מישהו בעל ניסיון כחלוץ וכמאמן, לא עוד פונקציונר שיקבל משרה אלא אחד שיכין תוכנית לשיפור חבורת המחוננים הזו. בנוסף לגולן, סהר וברדה ואולי תהיה לנבחרת חבורת חלוצים עם עומק על הספסל.
בגזרת השוערים כדאי לשים עין על אדרי מחיפה. האם הוא יצליח להגיע לרמה בה הוא יצליח לסכן את מעמדו של ניר דוידוביץ'? האם השוערים הצעירים של כפר סבא, אוהד לויטה ובוריס קלייימן, יהפכו למטרה עבור המועדונים הגדולים? יוסי מזרחי מחפש בעולם שוערים כאשר בארץ צומחים כשרונות, חבל. ובכל זאת, אין לנו איזה קסיאס בצנרת. ואם כבר אנחנו עוסקים בזרים, הליגה האיטלקית מתמלאת בשוערים צעירים ומבטיחים בברזיל – אולי כדאי לחשוב בכיוון הזה?
אני לא אופטימי לקראת המשחקים מול נבחרת יוון. קשה לי להאמין שקשטן יצליח להתמודד לאורך זמן עם ההתבטאויות שמסביבו. ובכלל, עם המשבר הכלכלי שפוקד את העולם, במידה וכן נצליח להגיע למונדיאל, מאין יבוא הכסף בדיוק? אם למצוא משהו בפסימיות שלי לקראת השנה הבאה, זו העובדה שאם אני טועה – זה יהיה לטובת הנבחרת והכדורגל. מצד שני, אם אני צודק – חבל על הזמן.