חצי שעה לפני המשחק. מבול מטורף יורד ביפו, אני שוחה עם הרכב למגרש החניה וההתלבטות קיומית. להיות או לא להיות רטוב... האם לסובב את הרכב ולחזור הביתה לסלון החמים או להישטף בגשם כשגם ככה, אתם יודעים, מצב הרוח סביב הקבוצה הוא לא משהו.
כמה דקות של התלבטות ומתקבלת ההחלטה. אני צועד בכל זאת אל עבר היציע, אל המקום הקבוע, כי ככה זה אוהדים אמיתיים. הם הולכים לעודד בניצחונות ובהפסדים, גם אחרי 3:0 מול הפועל חיפה וגם כשמסביב כולם מדברים על הכל חוץ מאשר על כדורגל.
שריקת הפתיחה נשמעת ושתי הפתעות טובות מוכיחות לי שהיה כדאי. האחת, הגשם שנפסק ומותיר אותנו לאורך 90 דקות עם אווירה אירופית ונעימה של יום חורף לא מעיק והשניה, על הדשא נותנים הבחורים סוף סוף משחק שיש בו גם שמחת חיים ומוטיבציה ובכל זה ניתן להבחין עוד לפני שמתחיל מבול השערים והכרטיסים האדומים.
אין כמובן שום דרך ספורטיבית רצינית לנתח משחק כזה אבל שתי עובדות בלטו לעין. זו שכבר הזכרתי, לפיה התחושה לפחות היא שהמאמן החדש החזיר קצת רוח חיים לקבוצה שגוועה תחת ידיו של קשטן, והעניין השני הוא כמובן ההגנה. זה השבוע השני שאנחנו חוטפים שלישייה ולא בדיוק מברצלונה.
שישה שערים בשני משחקים, כל כולם פרי של טעויות ילדותיות במקרה הטוב ומגוחכות במקרה הרע שעליהן אחראיים ארבעה בלמים שונים שמתחרים ביניהם מי יהיה גרוע יותר ומגוחך יותר. אם נתניה שיחקה בשמונה שחקנים, הפועל מן הדקה הראשונה עם תשעה, שכן שני הבלמים היו חלק בלתי נפרד מחוליית הקישור הנתנייתית.
שלא יהיה ספק: אני משוכנע שמרקו שולר, למרות הפרימיירה המזעזעת, הוא בלם מצוין ויש לי הרגשה שביחד עם באדיר שיחזור בשבוע הבא אפשר יהיה לגמור את המשחק מול פועל פתח תקווה עם קצת פחות משלישייה ברשת. עד אז, שולר מוטל בספק ומה שמסתמן הוא ששתי הרכישות שעשה אלי טביב בחלון ההעברות נראות לפחות בינתיים ככישלון - לא רק הבלם אלא גם הדובר החדש שניסה לשפר את האווירה וקיבל בתמורה אצטדיון שלם (כבר לא רק קומץ) נגד הבוס טביב.
באופן אישי נמאס לי לכתוב על המחאה הזו, על טביב ועל כל היתר. כבר שנתיים ברציפות שבהפועל תל אביב האקשן קורה מחוץ לדשא והמשחקים והגולים הופכים לדבר השולי. הקהל היצירתי של הפועל אירגן מחאה מרשימה נגד הבעלים. כל מי שמכיר את הקהל הזה יודע שהוא לא יירגע. תשאלו את רון חולדאי שחטאי אוסישקין שלו לא יישכחו לעולם.
כשקהל שלם יוצא נגד הבעלים של הקבוצה שלו, הבעלים מאבד למעשה את הלגיטימציה ואת הצידוק המוסרי להמשיך ולהחזיק בנכס. הקבוצה שייכת לאוהדיה ורק אחר כך למי שקונה אותה ומשלם בה את המשכורות.
אינני בקיא בכל הפרטים, אבל התחושה היא שטביב הרוויח ביושר את הקונצנזוס נגדו. יחד עם זה אני שואל את האוהדים ובעיקר את מארגני המחאה: מה בדיוק אתם רוצים? נניח שטביב יילך בשבוע הבא, מי בדיוק יקנה? האם אתם מכירים מישהו שרוצה או שמוכן או שיכול לשים את הכסף? האם לא כדאי בכל זאת להניח למחאה ולחדש אותה בסוף העונה, למשל באמצעות הכרזה על מרד מינויים? ועד אז לתת לטביב להזיע ולהתאמץ כדי להוכיח לכולנו שאנחנו טועים אך בעיקר לתת לשחקנים שקט כדי להמשיך ולהתמודד בכבוד על המקום השני בטבלה.
כפי שנראים הדברים כרגע זו תהיה השנה ההתמודדות. על הזכות להיות הסגן של אחת הסינדרלות הגדולות בתולדות הכדורגל הישראלי אם לא הגדולה מכולן. לפני מספר שבועות כתבתי כאן שהמבחן הגדול של קרית שמונה מגיע עכשיו. שנגמר סיפור הקבוצה הסימפטית, ושמעכשיו כל מי שעולה לשחק נגד האריות מהצפון יעשה הכל כדי לנצח ולכבוש את כותרות המחזור. קרית שמונה עומדת במבחן הזה מעל ומעבר, היא לא מפסיקה לנצח ועושה את זה בקלילות מדהימה. כפי שנראים הדברים כרגע מדובר באלופה שבדרך וקשה שלא לפרגן ואפילו לא לשמוח קצת בסתר.
המבחן של הפועל תל אביב מגיע עכשיו אחרי ה-3:7 המשוגע. אם תצליח לחבר רצף של ניצחונות כולל בדרבי הקרב ובא העונה הזו תקבל תפנית לפחות ברמת התחושה ושמחת החיים. קשה לראות את הפועל או כל קבוצה אחרת סוגרת את הפער גם אם יש ביציע מי שחוזר ומזכיר שנותרו שני משחקים מול קרית שמונה ושני משחקים הם שש נקודות והכל עוד אפשרי.
בינתיים האדומים צריכים להתעסק בעיקר בכדורגל. כולם כבר מבינים שלא רק שלושה שחקני נתניה אלא גם מנהל אחד של הפועל קיבלו השבוע כרטיס אדום. אלא שהמנהל הזה, בניגוד לשחקנים של נתניה, יהיה בהרכב גם בשבוע הבא ולא בטוח שהמשך המחאה הקולנית תצליח להזיז אותו משם או לעשות דברים טובים למען הקבוצה שכולנו רוצים בהצלחתה.
