"נער היה בפאבוריטן, שמו מתיאס סינדלר", כותב המשורר הווינאי המפורסם פרדריך תורברג, באחת מהפואמות שכתב ושהפכה לאחת מהמזכרות הבודדות ששימרו את זכרו של אחד מהכדורגלנים הגדולים של אוסטריה בכל הזמנים, מתיאס סינדלר.
בבית הקברות בווינה בצל אותם מבנים ארכיטקטוניים עתיקים ומודרניים, ישנה מצבה אחת צנומה בדמות קיר בגובה מטר. במרכז הקיר מפוסלות בברונזה פנים צנומות, סנטר חד, עיניים ערמומיות, ומתחת לקיר, כדורגל. זוהי המצבה ששימרה את דמותו של הכדורגלן המוערץ ביותר באוסטריה של שנות השלושים ואת מותו המסתורי.
מתיאס סינדלר נולד ב-1903, בעיר מארביה שהיתה חלק מהאימפריה האוסטרית-הונגרית דאז והיום מוכרת כצ'כיה. סינדלר נולד לזוג הורים קתוליים. כשהיה בן שנתיים החליטו הוריו לעבור לאוסטריה והתגוררו בעיר הנידחת פאבוריטן. על הפיכתה של העיר הקטנה והענייה למפורסמת באוסטריה של אז, חתום סינדלר הצעיר.
בגיל 15 הפך הנער הצנום לכדורגלן מקצועי כשערך את הופעת הבכורה שלו במדי קבוצת הרטה וינה. שנים ספורות מאוחר יותר נרכש על ידי פ.ק אוסטריה, שידועה היום בשם אוסטריה וינה.
כבר בשלב הזה זכה סינדלר הצעיר לכינוי the paper man בשל היותו רזה כפיסת נייר.
"בשפתו ובנימוסיו הוא היה אזרח וינאי מהשורה", הודה פרנץ שוורץ, בנו של נשיא אוסטריה וינה בשנות ה-20. "אבל תמיד היתה לו הילה כזו מעל הראש שהציגה אותו כמשהו לא רגיל, מיוחד וממגנט".
מהר מאוד הפך הכישרון הצעיר לאחד מהשחקנים האהודים באוסטריה, כשמרבית המעריצים שלו היו יהודים מהונגריה, צ'כיה ופולין שנתנו לו אהבה רבה ואף כינו אותו סינדי. ב-1926 ערך סינדלר את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת האוסטרית. את הנבחרת אז אימן מי שכונה לימים אבי הכדורגל האוסטרי, הוגו מייזל, מהגר מעיר הולדתו של סינדלר, מראביה, ובן למשפחה יהודית.
עד מהרה הנבחרת שנבנתה סביב סינדלר הפכה להיות מהטובות שבאירופה באותה התקופה. ב-1931 סינדלר, חלוץ מרכזי, הפך להיות כוכב הנבחרת שהביסה אז את האירים הבלתי מנוצחים 0:5. זמן קצר לאחר מכן פגשה נבחרת אוסטריה את הנבחרת המפחידה של המאה – אנגליה.
אצטדיון הסטמפורד ברידג' היה מלא. ברחובות וינה הסתודדו עשרות אלפי אוהדי הנבחרת צמודים למקלט הרדיו. "אנגליה ניצחה את המשחק המפחיד ביותר שהיה לה בחיים", סיכמו הכתבים את ההפסד של האוסטרים 4:3.
האנגלים ניצחו בקושי רב את הנבחרת אותה הוביל סינדלר שאף כבש את אחד מהשערים היפים במשחק. עד קיץ 1934 אוסטריה ניצחה וסיימה בתיקו ב-28 משחקים מתוך 31. אחד משלושת ההפסדים היה ברומא, שם התקיימו משחקי גביע העולם.
אוסטריה פגשה בחצי הגמר את המארחת של הטורניר, איטליה. זה היה אחד מהרגעים הסמליים בקריירה של סינדלר. מונטי, שכונה הקצב האיטלקי - ארגנטיני של נבחרת איטליה, הלם בחוזקה בפניו של סינדלר והוציא אותו מהמשחק. השופט השבדי, שקיבל שוחד מהשליט מוסוליני, התעלם מהפגיעה. איטליה ניצחה.
אלא שאותם המשחקים בהם כיכב סינדלר הפכו אותו לשחקן מוכר לא רק ביבשת אירופה אלא אף באמריקה. כוכב הנבחרת החל להרוויח סכומי כסף גדולים וחי את החיים הטובים בווינה, כשהוא נוסע על מכוניות פאר, רוכש בתים מפוארים, מסתובב עם הנשים היפות של אוסטריה ומהמר כבד.
במארס 1938 הכל השתנה. אחרי שהשתלטו על אוסטריה, אחד מהצעדים הראשונים של הממשלה הנאצית שכונתה Anschluss, היה להשתלט על כל איגודי הספורט באוסטריה, ובניהם גם על התאחדות לכדורגל. חל איסור על שיתופם של יהודים בענפי ספורט באוסטריה, וכמו כן 'הוצע' לספח את הנבחרת האוסטרית של סינדלר לזו של הרייך השלישי, אדולף היטלר.
כצעד של 'מחווה' הוחלט לערוך 2 משחקי ידידות בין נבחרת גרמניה לאוסטריה לפני שהאחרונה מתפרקת. עוד לפני כן הוצע לסינדלר להצטרף לנבחרת הגרמנית החדשה, אולם בניגוד למרבית מחבריו לנבחרת, הכוכב האוסטרי סירב בכל תוקף. אם לא די בכך, סינדלר הסכים לשחק מול הגרמנים רק במידה והוא וחבריו יוכלו ללבוש בפעם האחרונה את מדי הנבחרת האוסטרית המקוריים, ולא את אלו שילבשו שנים לאחר מכן.
בין ראשי ההתאחדות הנאצית באוסטריה לזו של הרייך השלישי בגרמניה סוכם כי במשחק הראשון לא יובקעו שערים. המסר הועבר היטב לשחקני אוסטריה. במחצית הראשונה התאמצו סינדלר וחבריו שלא "להפר" את ההסכם והשתדלו שלא לסכן את שער גרמניה. כך גם בפתיחת המחצית השניה. אלא, שאז הגיעה הדקה ה-70.
הכוכב האוסטרי השתלט על כדור חוזר ברחבת השער הגרמני ומקרוב שיגר טיל את אל בין חיבורי הקורות. אוסטריה עלתה ליתרון 0:1. סינדלר רץ אל עבר יציע המכובדים שם ישבו ראשי ההנהגה הנאצית וחגג בצורה מוחצנת את כיבוש השער אל מול פניהם ההמומות. בהמשך כבשה אוסטריה שער נוסף וניצחה 0:2 את המשחק הראשון. במשחק השני, בו הובסה הנבחרת האוסטרית 9:1, לבש סינדלר את מדי הכדורגל המקצועני בפעם האחרונה בחייו.
בקיץ 1938, אחרי שפרש מכדורגל, רכש הגיבור האוסטרי קפה פינתי באחד מהרחובות בעיר פאבוריטן. בית הקפה היה שייך לחברו היהודי, לאופולד דריל, אשר הוחרם על ידי השלטונות הנאצים. סינדלר מצא עצמו מנהל ומשרת בבית הקפה לקוחות כשמחציתם על פי מקורות שונים היו חברים יהודיים. גם אנשי הגסטאפו שהו לא מעט בבתי הקפה, אך הבעלים התעקש שלא להיות סימפטי אליהם.
ב-23 בינואר 1939, אחד מחבריו הטובים של סינדלר, החליט לבקר אותו אחרי שלא שמע ממנו מספר ימים. בהגיעו אל ביתו בעיר, מצא אותו החבר את סינדלר שכוב במיטתו לצד זוגתו וללא רוח חיים. ממצאי חקירת המשטרה גילו כי סינדלר ובת זוגו נטלו כדורי רעל, ולכן נקבע כי התאבדו. מעטים האמינו לקביעה זו.
למעלה מ-20,000 איש ליוו את הכדורגלן האגדי של אוסטריה בדרכו האחרונה לפני שנקבר. סינדלר השאיר אחריו לא מעט שאלות לא פתורות, והמרכזית מביניהן היתה האם הוא התאבד או שנרצח? שאלה ללא תשובה למרות שאם תשאלו את זקני אוסטריה שזוכרים אותו היטב, לא יהיה ולו אחד שיאמין לקביעת המשטרה.
"זה אחד ממקרי המוות הלא ברורים שלא יפוענחו לעולם. כמו פאזל שחסר לו חלק מרכזי", מספר ההיסטוריון ד"ר הריק קרנסלנר, שחוקר את הכדורגל האוסטרי לדורותיו. "אבל יותר מחוסר ודאות, זו בושה!", קובע ההיסטוריון. "זו בושה לאוסטריה, שלכוכב האגדי של הנבחרת שלה אין ולו אנדרטה אחת שתשמר את המורשת המסתורית של סינדלר".
היחיד שידע לשמר את התהילה של אותו כוכב אגדי היה המשורר תורברג שהפך ליחיד שכתב פואמה שלמה על סיפורו של גיבור כדורגל, שהחליט להישאר נאמן לחבריו היהודים ולסמל של נבחרת אוסטריה:
“לתקופה עמד, הביט
אחר כך לביתו הלך
בכדורגל כמו בחיים
האסכולה הווינאית חלפה”
השער בו עבר,
היה חשוך וגם מוחלט
נער היה בפאבוריטן,
שמו מתיאס סינדלר”.
(1903-1939)
