במכבי חיפה יש רעב. רעב להצליח ולמחוק את הרושם הרע שנוצר מההופעה המאכזבת בליגת האלופות, רעב לזכות באליפות הזו כמה שיותר מהר ובצורה כמה שיותר משכנעת, כדי לסיים את העונה בטעם מתוק.
אולי זה פרובינציאלי מצידנו, אבל קשה לחשוב על קהל אוהדים של קבוצה אחת בליגת העל שהיה מעדיף צ'מפיונס ליג על אליפות. בכל זאת, אחרי כל הכוכבים והמנון האלופות, יש דבר אחד שחשוב יותר מהכל – זכיה בתואר שתשתיק את כל שאר האוהדים, שתהווה תשובה לכל אותם אוהדים שמקניטים היום את חיפה על אפס נקודות ואפס שערים. ברגע שלקחת אליפות, ענית לכל המבקרים, נקודה.
בבני יהודה המצב שונה. מבחינתם, הגיע הזמן שנספור אותם כקבוצת צמרת לכל דבר, אבל בצדק יש משהו שעדיין מפריע לנו. עדיין חסר שם משהו. אולי זה קהל מבוסס כמו של 4 הגדולות, אולי מאמן יותר בכיר, אולי זו בכלל התדמית של "השכונה" שדבקה בזהובים ולא תיפרד מהם עוד הרבה שנים.
יהיה מה שיהיה, בני יהודה היא עדיין לא חברה קבועה במועדון הגדולות. כדי שזה יקרה, היא צריכה לתת עונה אחת באמת גדולה, לא רק מרשימה או סולידית. אם לא אליפות, אז גביע. ואולי גם מקום שני. אין דרך אחרת. הרי בסופו של דבר אלטרנטיבות מתחלפות, וכדי להישאר לאורך זמן צריך הישגים. כרגע, זה עוד רחוק.
המשחק הערב מבטיח הרבה. שתי קבוצות מהנות לצפייה, "נותנות לשחק", כמו שאמרו השבוע בחיפה על יריביהם. שתי הקבוצות לא נטלו חלק במשחק המרכזי כבר זמן מה, וחיפה ודאי תשמח לחזור לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי, הרחק מאצטדיון ר"ג המנוכר וחזרה הביתה, לקרית אליעזר.
יניב קטן חוזר ומכבי חיפה רוצה לברוח להפועל תל-אביב
כמו תמיד, הקפטן: יניב קטן – גם אני הטלתי ספק בעניין, אבל אחרי שראיתי את חיפה מול בורדו במשחק האחרון של שלב הבתים, השתכנעתי. בלי יניב קטן, לאלופה מאוד קשה לפתח משחק התקפה ראוי. הקפטן הפך לכל כך דומיננטי בחלק הקדמי, בניווט ההתקפה ומציאת החברים באגפים, שבלעדיו העסק נראה מבולבל ותקוע.
נכון שקטן היה חלש בצ'מפיונס ונוטל חלק משמעותי באשמה על ההופעה, אבל גם כדי לקחת אליפות הירוקים צריכים אותו. זה אולי מוזר בהתחשב בכישרון הנפלא שיש להם למעלה, עם אייל גולסה, ליאור רפאלוב, מוחמד גדיר ושלומי ארבייטמן, אבל כל אלה נראים אבודים בלי מס' 20.
המנהיגות והשקט שהוא משרה על חבריו, שבגילם מאוד זקוקים לגיבוי של שחקן מנוסה וקר רוח, משחררת את חיפה לשחק את המשחק הפתוח והיצירתי שלה. אם קטן יופיע הערב, אפשר לסמן 1 בטופס.
ההרפתקה נגמרה, עכשיו לעבודה – חייבים להודות, יש סוג של אנחת רווחה בחיפה לאחר סיום הקמפיין האירופי הצורם. בערך מהמחזור השלישי התחילו לטפטף את הלחץ של השער הראשון, הנקודה הראשונה, וקשה להאמין שהלחץ לא חלחל. כששומעים את זה שבוע לפני משחק ושבוע אחרי משחק, אין מצב שחלק מהשחקנים לא מתחילים לפקפק בעצמם ולאבד ביטחון.
עכשיו זה סוף סוף נגמר. ברור שהזיכרון של המפלה לא יישכח במהרה, בוודאי לא ע"י אוהדי מכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים, אבל עבור הירוקים מדובר בדף חדש. די, אין יותר משחק צ'מפיונס מעבר לפינה, הכל מתרכז בכאן ועכשיו. כל משחק ליגה הופך עכשיו לאירוע המרכזי, וזה יכול לעשות רק טוב לקבוצה, יסלחו לי האדומים, הכי טובה בארץ היום. אם אלישע לוי יתגבר את הסגל בכמה עמדות ויתזמן את המנוחה לשחקנים כמו שצריך, אין מי שתעצור את חיפה בדרך לכתר שני ברצף.
האדומים מחכים מעבר לפינה – אחרי ההפסד של חיפה למכבי ת"א, הראשון שלה העונה, בהפועל ת"א צמצמו את הפער לשש נקודות בלבד. לקבוצה של אלי גוטמן יש הזדמנות לצמצם אותו עוד יותר עד סוף הסיבוב. הפועל תשחק מחר מול רעננה ובמחזור הבא מול הפועל ר"ג, שני משחקים די קלים עבורה בכושר הנוכחי.
מנגד, המוליכה ניצבת בפני שתי משוכות לא פשוטות, בדמות הזהובים השאפתנים והיריבה העירונית, שנמצאת בכושר מצויין ומתה להוכיח משהו לאחותה הגדולה. אבל כמו שבוולפסון יודעים את כל זה, גם בכפר גלים מבינים כמה חשובות הנקודות בשבועות הקרובים.
גם הפועל חוזרת למתכונת של משחק בשבוע ותרכז את כל מאמציה בליגה, אבל אין לירוקים מה לחשוש. בהפועל יכולים לצעוק עד השמיים שהם ניצחו את המבורג וראפיד וסלטיק, אבל שתי הקבוצות עומדות למבחן בזירה המקומית, ושם, מה לעשות, חיפה הכניעה את האדומים ללא תנאי, ועוד בבלומפילד.
שתי קבוצות בעולמות שונים – עם כל הכבוד, חיפה לא אמורה לראות את בני יהודה ממטר. לא שהזהובים חלשים, בכלל לא, אבל כרגע הם גם רחוקים מלהרשים כמו שעשו בעונה שעברה. עד כה הם רושמים תוצאות די פושרות, כמו תיקו בחוץ מול הפועל עכו, ניצחון דחוק על רעננה ואיבוד נקודות מאכזב בבית מול הפועל ב"ש בשבת שעברה.
בני יהודה לא ניצחה עדיין משחק אחד בהפרש של יותר משני שערים, וזה בליגה מורחבת שיש בה, בלי עין הרע, מספיק קבוצות שאפשר להביס. היה אפשר לצפות לפחות ליום טוב אחד של גלבאן, עטר, בלדוט וראדי, שיספק הצגה מול אחת מנמושות הליגה. לכך מצטרפות ההופעות הבינוניות מול הגדולות, שעוד יותר מבססות את הנחת היסוד, והיא שלבני יהודה אין מקום בצמרת הגבוהה באמת.
איפה עטר ואיפה בני יהודה – החלוץ הכל כך מוכשר של הזהובים נמצא בדעיכה מסוימת. תפוקה של 4 שערים ב-13 מחזורים רחוקה מאוד ממה שמצפים מעטר בשכונה. אולי זה הרצון להתקדם מבני יהודה למקום טוב וגדול יותר, אבל בינתיים זה פוגע בקבוצה. לכך מצטרפת ההתעסקות הבלתי פוסקת בטקס הגאלה של פיפ"א, בו מועמדת המספרת המושלמת של עטר לשער העונה בעולם.
החלוץ הצעיר יכול להמשיך להבהיר שזה לא מזיז לו, שהוא לא יודע מי זה אינייסטה, ושהוא מתרכז רק במכבי חיפה. אבל בכל זאת, כשכל עיתונאי שואל אותך 10 שאלות על הטקס, ואז שאלה על המשחק בקרית אליעזר, מי באמת חושב שזה לא משפיע? הדאגה הכי גדולה של גיא לוזון הערב צריכה להיות הריכוז והמצב המנטלי של הכוכב הכי גדול שלו.
ההגנה הטובה בליגה והרצון להצטרף למועדון הגדולות
הצד השני של אלירן עטר – לעומת זאת, אולי אנחנו טועים. אולי בכל זאת החוסן המנטלי של עטר גדול על טקס גאלה ושלל כוכבים. אולי הילד באמת לא מתרגש ובאמת חושב רק על יניב קטן, דקל קינן וניר דוידוביץ'. אם כן, זה גם לא צריך להפתיע. הערב הוא מסוג ההזדמנויות לכישרונות גדולים כמו עטר להוכיח את מקומם על הבמה המרכזית.
בבני יהודה ממשיכים להכחיש, אבל ספק אם מישהו יופתע ממעבר של החלוץ למכבי חיפה. עבור הקהל הירוק, מדובר באופציה מאוד אטרקטיבית, זה ברור. עטר מסוגל להגיע נחוש ודרוך היום כדי לסתום את פיות המבקרים, לחזור למעמד של סקורר ובעיקר, לשגע את הגנת הירוקים עד כדי כך, שבינואר הם לא יוכלו לעמוד בפיתוי ויוציאו סכום כסף נכבד עבורו.
הגיע זמן הזהובים – אני מאוד סקפטי לגבי מעמדה של בני יהודה כקבוצה גדולה בכדורגל הישראלי, אבל יש לה הערב צ'אנס נוסף לשכנע אותי. עד כה חניכיו של גיא לוזון התבטלו בפני הגדולות ורשמו נקודה מתוך תשע והפרש שערים של 2:0 מול מכבי, הפועל ובית"ר.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל זה נשמע קצת כמו חיפה בצ'מפיונס, למעט הנקודה. הפסדים קטנים ומכובדים, הופעה סולידית, אבל ללא סיכוי ממשי לנצח. הערב בני יהודה מגיעה למשחק שתפור על מידותיה. היריבה שלה עדיפה עליה בכמה רמות, אבל הפעם היא מסוגלת להביא לידי ביטוי יתרונות שעבדו לטובתה בעונה שעברה. הרבה יותר קל לה להתמקד במתפרצות החדות, שמנצלות את המהירות של שחקני ההתקפה שלה, ובראשם עטר. מול הפועל ומכבי בני יהודה שיחקה בבלומפילד, שהוא גם הבית שלה, ושם מצופה ממנה לתקוף וליזום.
הפעם היחידה שהיא פגשה קבוצה עדיפה ויכולה היתה לעקוץ היתה בטדי, בהפסד 1:0 לבית"ר. אלא שלעומת טדי, לשחק בקרית אליעזר זה משחק ילדים. שם לא חוטפים פיק ברכיים ולא נכנסים לפאניקה, לפחות לא באותה תדירות כמו באצטדיונים מאיימים יותר.
גיא לוזון רוצה להוכיח שהוא מאמן צמרת – המאמן הצעיר היה עד לפני כמה שנים הבטחה גדולה לשנים רבות בכדורגל שלנו, אלא שאז הגיעה הקדנציה האומללה בהפועל ת"א, והלא פחות אומללה במכבי פ"ת, שהחזירו את לוזון כמה צעדים לאחור. אחרי 6 שנים נהדרות באם המושבות, המאמן בן ה-34 נכשל בצורה קשה בהפועל ת"א וגם כשחזר הביתה לפ"ת, לא ממש הצליח.
העונה בבני יהודה החזירה אותו למקומו הראוי. מקום חמישי בליגה, כדורגל שמח והופעה מכובדת העונה בליגה האירופית, מה עוד אפשר לבקש? אז זהו, שעכשיו מגיע זמן ההוכחות, במקום שבו לוזון נכשל עד כה. עכשיו יש ציפיות, יש יותר לחץ ויש גם אוהדים שמאסו בתווית "התל אביבית הקטנה". למאמן הצעיר יש עוד מה להוכיח, אבל הערב הוא עומד למבחן רציני.
אין ספק שאחת ממעלותיו הגדולות היא ההכנה הטקטית המצויינת שהוא מעביר לחניכיו, ובקרית אליעזר זה הבסיס שבני יהודה צריכה כדי לצאת עם משהו ביד. לוזון יודע את מי צריך לסגור ולנטרל בקבוצה של אלישע לוי, סמכו עליו שהוא יודע.
חיפה רחוקה משיאה – לצד הפוקוס של הירוקים, שעובר עכשיו באופן בלעדי למאבק האליפות, אי אפשר לומר שהם מרשימים בתקופה האחרונה. אם נשים בצד את ההופעה הדי מבישה מול תינוקות בורדו, בליגה זה גם לא מי יודע מה. אחרי ההפסד למכבי ת"א, הגיע ניצחון דחוק על סכנין ו-0:4 בשבוע שעבר על הפועל פ"ת.
מי שמסתנוור מהניצחון החד צדדי באורווה, כדאי שיעיף מבט על הטבלה ויראה מי נמצאת במקום האחרון. המלאבסים נראים רע מאוד ולא צריך הרבה כדי להבקיע מולם ארבעה שערים. הביטחון בכרמל לא גבוה במיוחד בימים אלה, ובני יהודה יכולה לנצל זאת אם היא רק תשחק נכון בעשרים-שלושים הדקות הראשונות. אם היא תצליח לעצור את הירוקים בפתיחה, ואולי אפילו להשיג שער מהיר, היא תכניס את השחקנים, ובעיקר את הקהל, ללחץ גדול, משהו שבדרך כלל לא מגיבים אליו כל כך טוב בקרית אליעזר.
ההגנה הטובה בליגה – כשמסתכלים על בני יהודה, לרוב מתייחסים להתקפה המצויינת של אלירן עטר, פדרו גלבאן ובלדוט, או שאולי על הקישור האמין, בראשות ראדי, צעירי ואבו זייד, אבל ההגנה היא מה שמחזיק את הזהובים בצמרת בינתיים. 8 שערי חובה ב-13 משחקים, זה המאזן של הקבוצה מהשכונה, הטוב ביותר בליגה ביחד עם מכבי חיפה והפועל ת"א (משחק חסר).
דין מורי ואיבן גארידו מציגים תיאום מצוין במרכז ההגנה, ביחד עם שוער נפלא, אולי השני הכי טוב בארץ היום, דלה איינוגבה. חיפה היא קבוצה עתירת כישרון וקשה לסגור אותה לחלוטין, אבל בני יהודה היא מהקבוצות הבודדות בליגה שמסוגלות באמת להקשות על הירוקים. כמובן שהמפתח מבחינת ההגנה יהיה נטרול הקפטן, יניב קטן, שכאמור, בלעדיו חיפה נראית כמו צל חיוור של עצמה. בכל מקרה, צפוי קרב מסקרן ושקול הערב, ללא ספק מהאיכותיים שנראה העונה.