כמה אירוני שביום בו הודיע שמעון גרשון על כוונתו לפרוש מכדורגל, שיחקה הפועל תל אביב את משחקה הראשון בליגת האלופות. גרשון מסיים קריירה מפוארת בת 16 שנים, בה היה אחד השחקנים הטובים והמוכרים ביותר בכדורגל הישראלי.
במידה ולא היה עובר לבית"ר ירושלים (עוד נגיע לאותה מסיבת עיתונאים מפורסמת) סביר להניח כי אמש (שלישי) היה מוליך גרשון את האדומים במנהרת השחקנים כשעל ידו סרט הקפטן ולגופו החולצה האדומה כשהספרה 5 מתנוססת על גבו.
הרגע אותו פיספס גרשון אתמול מסכם אולי את הקריירה של מי שיכול היה להיות הסמל הגדול ביותר בהיסטוריה של הפועל תל אביב.
יכול להיות שגרשון היה יכול להיזכר כסמל ואגדה גדולה יותר מאגדות כגון משה סיני, גילי לנדאו, שייע פייגנבויים, אמציה לבקוביץ' וטובים אחרים, אך ייזכר בעיקר כמי שבחר ללכת אחר הכסף הגדול של ארקדי גאידמק וההצעה הקורצת של בית”ר ירושלים.
ראשית הקריירה: מיפו הקטנה להצלחה הגדולה
את קריירת המשחק המקצוענית שלו החל גרשון במחלקות הנוער והילדים של הפועל תל אביב, שם הפך בין רגע לאוהד מספר אחד של המועדון ולשחקן בעל שאיפות גדולות. מהר מאוד האהבה להפועל השתלמה ובין כל מחלקות הנוער בהן נדד זכה גרשון לענוד על ידו את סמל הקפטן.
הראשון לתת את הצא'נס לבלם הצעיר היה המאמן משה סיני נתן שכבר בעונת 1996-1997 העניק לגרשון את ההזדמנות לשחק בליגה הבכירה מול בני יהודה, מה שהעניק לו את המקום בהרכב של האדומים והפך אותו למושא הערצתם של אוהדים רבים שעקבו אחר ההתפתחות המקצועית שלו לאורך שנים.
גרשון לא נחשב כבלם טיפוסי שידע רק לעלות לכדורי גובה בראש ולרדת לתיקולים חזקים אלא החזיק בקלאסה אחרת ובעיקר מגוונת. הנעת כדור שלווה, גיחות בתוך רחבת היריב, פריצות מצויינות שדימו אותו לליברו אמיתי, אך מעל לכל נחשב לשחקן הוגן, היה יורד לתיקולים נקיים, מקדים את היריבה שמולו אך לא מעורר פרובוקציות מיותרות, דבר שהעניק לו כבוד רב גם בקרב היריבים וגרמו לקהל האדום לקום ולהתרגש מדי משחק. בלם אירופאי מוכשר לכל הדעות, אך כעת כשהוא מסיים את קריירת המשחק המקצוענית שלו הוא יכול רק להסתכל לאחור ולהצטער על כך שלא הצליח להגשים את חלומו הגדול לצאת לאירופה ולקדם את פסגת השאיפות, זאת כאשר בין היתר אף קיבל הצעה קונקרטית מסאות'המפטון האנגלית.
קריירה מעוטרת וענפה: 3 אליפויות, 5 גביעים
כעת משהוא תולה את זוג נעליו ויוצא לדרך חדשה יכול גרשון להביט בגאווה בארון הגביעים הפרטי שלו שם הוא יכול להתפאר בקריירה הענפה שלו במדיהן של הפועל תל אביב ובית”ר ירושלים וכשברזומה הכללי, שלוש אליפויות, חמישה גביעים ושני גביעי טוטו נוספים.
בעונת 1998/1999 בעט גרשון את הפנדל המכריע בדו קרב בגמר גביע המדינה מול היריבה השנואה, בית"ר ירושלים, והעניק לאדומים תואר ראשון אחרי 11 שנים עקרות מאז האליפות בעונת 1987/1988. רבים מהאוהדים האדומים יכולים עוד לדקלם מדי יום את אותו רגע מופלא בו צעק השדר יורם ארבל אל תוך המיקרופון: “גרשון אל הכדור, גרשון אל הכדור, שער!!! והגביע של הפועל תל אביב".
לאחר אותו ערב גדול בו הניף את הגביע המיוחל פנה גרשון למסלולים נוספים בקריירה האישית שלו והוציא יחד עם אחיו סבי שיר על רשמי לאותה זכייה מהוללת. בין המילים של אותו שיר ששבה את לב האוהדים נכתב : “צובעים את העיר האדומה בשלל צבעים של נשמה, כל כך הרבה זמן חיכינו לשמוח" ובפזמון:"כולם שרים, כולם רוקדים, כולם אוהבים, הפועל תל אביב מחזיקת הגביע", שם למעשה קנה גרשון את לבם של האוהדים האדומים שהפכו אותו מיד לסמל עילאי. מלבד היותו כדורגלן מצויין הפך גרשון גם זמר טוב לא פחות שתקופה לא ארוכה לאחר מכן אף הוציא דיסק משותף עם אשתו הדוגמנית מלי לוי ואחיו.
עונה לאחר מכן זכה עם הפועל תל אביב בדאבל ההיסטורי כאשר היה חלק מקבוצת "התינוקות" של דרור קשטן. בגמר הגביע שוב גברו האדומים על הצהובים שחורים מירושלים בדו קרב פנדלים כשגם גרשון זכה להתכבד באחד מהם.
מה שבוודאי יישאר עמוק בזכרון של האוהדים הישראלים ובלבו של הבלם הוותיק הוא המסע מופלא של הפועל תל אביב בעונת 2001-2002 בגביע אופ"א, בו הגיעו האדומים עד לשלב רבע הגמר של המפעל כשבדרך גברו על קבוצות גדולות דוגמת צ'לסי, פארמה ולוקומוטיב מוסקבה. גרשון חבר לאסי דומב,יגאל אנטבי ואילן בכר ויצר יחד עם השוער שביט אלימלך הגנה חזקה וקשוחה. באותו מסע כבש הבלם שני שערים הזכורים לכל אוהד כדורגל בישראל. הפנדל מול צ'לסי בדקה ה-90 והשער העצמי מול מילאן בסן סירו ברבע הגמר, שער שבעקבותו סיימה הפועל את דרכה במפעל
בעונת 2005-2006 שוב זכה גרשון עם האדומים בגביע המדינה כאשר בדיוק בלב התהילה החלו פרסומים עיקשים על מעבר אפשרי שלו לשורותיה של בית"ר ירושלים. אוהדי הפועל לא יכלו להכיר בעובדה כי הסמל הגדול של הקבוצה יעזוב אותה לטובת היריבה המרה. האוהדים יצאו במסע להשארת הבלם והפעילו עליו לחצים גדולים כשבחגיגות הזכייה שרו לו עשרות אוהדים להישאר אך הבלם לא הגיב לקריאות מה שעורר את חשדם של האוהדים. חשד שהתברר כעבור מספר ימים כנכון.
גרשון מודיע: אני עובר לבית"ר ירושלים
ה-29 במאי 2006, זהו בדיוק הרגע בו חל השינוי הגדול כאשר כינס גרשון מסיבת עיתונאים רשמית בה הודיע כי הוא מוותר על החולצה האדומה ומשלים את המעבר לקבוצת המיליונים של ארקדי גאידמק.
“החודשים האחרונים לא היו קלים עבורי" פתח את דבריו והסביר כי הנהלת הפועל דרשה ממנו לקצץ 30 אחוז משכרו כשממול בית"ר הציעה לו כ-400,000 דולר לעונה ללא מענק חתימה שמן, סכומים בהם האדומים לא יכלו לעמוד. “פגשתי במועדון שהציג לי אתגר והביע רצון עז שאגיע לכן סגרתי לארבע שנים בבית"ר".
בהמשך עבר לדבר על הפועל תל אביב כשאמר תוך כדי הזלת דמעות שנראו מבוימות, מתוכננות וכדמעות תנין : “אין מספיק זמן ומקום לתאר את מה שאני מרגיש כלפי כל אחד ואחד מהבית הזה שנקרא הפועל ת"א. הפועל ת"א תמיד תהיה הבית שלי". אותו בית כבר לא היה בית בשביל גרשון שכל פעם שהגיע לבוש במדים הצהובים שחורים זכה לשריקות בוז צורמות וקללות מצד האוהדים האדומים שראו בו בוגד ולא יכלו לסלוח לשחקן שאהבו כל כך.
בבית"ר ירושלים זכה הבלם באליפות כבר בעונה הראשונה ובעונה לאחר מכן בדאבל מרשים עם סוללת הכוכבים שרכש ארקדי גאידמק. אולם למרות התארים הבלם לא הזכיר את אותו בלם קלאסי שכיכב בהפועל תל אביב מה גם שאוהדי בית"ר לא קיבלו אותו לגמרי בזרועות פתוחות ותמיד זכרו לו את עברו האדום. גרשון היה לא רע אבל כנראה שהמעבר הגדול והמתוקשר היה גדול גם על שחקן כה טוב כמו גרשון. בנוסף קשה יהיה לשכוח את החטאת הפנדל של גרשון בעקבותיה הבעלים גאידמק צולם אומר :” פוצ'ימוי גרשון”.
בשנים האחרונות הגיל נתן את אותותיו וגרשון סבל מפציעות רבות שהשביתו אותו ממספר משחקים לא מבוטל. בשבועות האחרונים הבדיקות הרפואיות שעבר השחקן לא בישרו טובות והיום נאלץ כאמור לכנס מסיבת עיתונאים נוספת בו הודיע על פרישתו ממשחק כדורגל.
גרשון גם היה שחקן קבוע בנבחרת ישראל בה הופיע 50 הופעות במדיה כבש ארבעה שערים כשהזכור ביניהם היה פנדל שכבש באותו 1:1 מפורסם מול אוסטריה באיצטדיון ר”ג שבעקבותיו נבחרת ישראל לא העפילה לפלייאוף מונדיאל 2002. גרשון העלה את ישראל ליתרון 0:1 אך כזכור היה זה אנדראס הרצוג שהשווה בדקה ה-90 בבעיטה חופשית. את העבירה ביצע גרשון על סף הרחבה.
למרות שלא יצא לאירופה והקריירה המקצוענית שלו נגדעה בטרם עת לספר ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי הוא כבר נכנס, שם יהיה שמור לו כבוד רב עוד שנים ארוכות וטובות. לספר ההיסטוריה בליבם של האוהדים האדומים הוא כבר לא ייכנס לאחר שעזב את הפועל בטריקת דלת. אומנם יום כיפור קרב אך אוהדי הפועל לא יסלחו לבלם כל כך מהר.
