סיפור מינויו של מוטי איווניר למאמן מכבי ת"א נותן תקווה לכל אותם מאמנים שבמשך שנים אימנו בליגות הנמוכות או בקבוצות הקטנות ורק רצו להראות פעם אחת שאם יתנו להם קבוצה גדולה, עם תקציב ראוי, הם יוכלו לחולל פלאים.
שנים של התמודדות עם הנהלות בעייתיות, בעיות תקציב ושחקנים לא מקצועיים היו מנת חלקו של איווניר לפני שהתחיל לעבוד בהתאחדות לכדורגל. עכשיו כל שנותר לו הוא לעשות את מעשה אלישע לוי, לקחת את ההזדמנות שניתנה לו בשתי ידיים ומפה הקריירה שלו תוכל לנסוק.
מצד שני, סיר הלחץ במכבי ת"א אינו דומה לשום מקום אחר. גם אישיות דומיננטית כמו זו של אבי נמני התקשתה להתמודד עם כל מה שטומן בחובו תפקיד האישיות המקצועית המובילה בקבוצה. אם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.
היתרון הגדול ביותר של איווניר הוא היותו מכביסט, בשר מבשרו של המועדון. אם כל מאמן היה מתקשה לקנות את לב האוהדים אחרי הפיטורים של נמני, הרי שאיווניר זוכה להנחה מעצם היותו איש הקבוצה, לאחר שגדל בה ובילה בה כמעט עשר שנים עם עצירת בינייים ברודה ההולנדית.
הלחץ לתואר והרצון לבנות גם בסיס בקרית שלום
לפני כשנתיים וחצי, כשרן בן שמעון פוטר ובמכבי היה ספק קל לגבי מי יאמן את הקבוצה, ניסיתי לברר מי הכי מתאים לקחת את התפקיד. רוב האוהדים לא סברו שנמני צריך לקחת עליו את התפקיד. כאחד שלא גדל על מוטי איווניר, אלא רק על המורשת שלו, שאלתי את דוד שלי, אוהד מכבי מלידה, מה הוא זוכר מאיווניר.
הוא סיפר לי שהדבר שהכי אפיין אותו היה האופי, הוא היה מכביסט מלידה. סיפרו עליו שהוא היה עולה למגרש כשהוא שוקל 75 קילו ויורד ממנו כשהוא שוקל 70. חמישה קילו הוא היה שורף במהלך המשחק, משאיר על כר הדשא. הלחימה היא מה שאפיין אותו יותר מהכל והוא מגיע עכשיו בסיטואציה בה מכבי ת"א באמת צריכה לוחם, כי לנווט את הקבוצה בתוך הסערה הגדולה הזו שפוקדת את מכבי, לא יהיה פשוט כלל וכלל.
מכבי תל אביב של העונה נבנתה בצורה מעט סותרת. מיץ' גולדהאר דרש מאבי נמני אליפות אינסטנט, אבל גם בנייה לטווח ארוך. ברור שזה לא הולך ביחד, אבל תחת הלחצים האלו של הבעלים הקנדי כל מי שהיה מקבל את מכבי היה צריך לעבוד. בקרית שלום רוצים העונה תואר, אך גם רוצים שבעוד שנתיים-שלוש, אם לא פחות, כששחקנים צעירים כמו מאור בוזגלו ואלירן עטר אולי ייצאו לחו"ל, למכבי יהיה שלד, בסיס, משהו לבנות עליו בלי להוציא עוד 100 מיליון שקל על רכש.
מהבחינה הזאתי, איווניר מחזיק לעצמו נקודות זכות בשל הקמפיין המוצלח שלו בנבחרת הצעירה. שחקנים כמו מאור בוזגלו ודור מלול, שניים משחקני העתיד שטומן בתוכו הסגל של מכבי, כמו גם שרן ייני ויובל אבידור, עברו תחתיו. איווניר ידוע ביכולות שלו לאמן צעירים ולהוציא מהם את המקסימום, זה מה שהוא עשה מאז היום בו בחר לוני הרציקוביץ' למנות את ניר קלינגר ולא אותו אי שם ב-2003.
מעבר לכך, למאמן החדש יש גם אופי ותדמית של רס"ר משמעת. אצלו אין פרימדונות. מי שלא מתאמץ, לא משחק. משהו שהאריס מדוניאנין לדוגמא צריך להתחיל לקחת לתשומת ליבו.
ואי אפשר להתעלם מכך שאיווניר, חוץ מלאמן את אותם השחקנים בנבחרת הצעירה, הדריך גם את יואב זיו וגיז'רמו ישראלביץ' באחת מהעונות הטובות שלהם בתקופה שלהם בארץ, בהפועל נצרת עילית. העובדה שהוא מגיע כמאמן בלי ניסיון לכאורה, אך מאידך כן מחזיק בניסיון עם החומר הקיים במכבי ת"א, לבטח שיחקה לטובתו כשגולדהאר החליט לבחור בו ולא ברוני לוי, שכבר ידע את מנת חלקו בסכסוכים בתוך חדר ההלבשה (מישהו אמר מאור בוזגלו?)
מבחן הבגרות של איווניר וגולדהאר
עכשיו במכבי ת"א שואלים את עצמם אם עשו את הבחירה הנכונה. והתשובות יתגלו מהר מאוד, הדרבי בעוד פחות מחודש ועד אז הצהובים ידרשו תוצאות וגם בדרבי עצמו, אך כנגד איווניר עמד חיסרון אחד לאורך כל תהליך בחירת המאמן וזה העבר הבעייתי שלו כמאמן.
כפי שהיה כשחקן, מעט אפור, שובר רגליים, כזה שלא מתפשר על שום כדור, כך איווניר גם כמאמן. לא מתפשר. ב-2003 הוא הורחק לחודשיים מהמגרשים אחרי תקרית עם השופט ערן פרוסט, תקרית שהיתה רק נקודה אחת, מרכזית מאוד אומנם, אך נקודה אחת בתוך ים של הסתבכויות כמאמן הקבוצה.
במכבי תל אביב זה לא יתקבל. הקהל אולי ישמח לראות מאמן שמשתגע על שופטים ונלחם בחוסר צדק, אך ברור לכולם שככה מאמן של הקבוצה הגדולה במדינה לא יוכל להתנהל ואין ספק שיהיה מדובר במבחן רציני מבחינתו.
זו לא הפעם הראשונה וגם לא השניה שאיווניר מועמד לתפקיד מאמן מכבי ת"א. שמו הוזכר בהקשר של הקבוצה בעבר ובכל פעם הוא סיפר כמה הוא יהיה שמח להגיע למועדון שהוא כל כך אוהב. הוא כמעט התחנן בפני ראשי הקבוצה שיתנו לו הזדמנות וסיפר כמה הוא ראוי להיות שם. דברים טובים באים למי שמחכה.
לפני שנתיים וחצי, במהלך החיפוש שלי ושל אלכס שניידר אחרי מאמן חדש למכבי תל אביב, הרמתי טלפון למוטי איווניר. שאלתי אותו, "מוטי, מתי נראה אותך במכבי תל אביב?", הוא, שלאמן את מכבי היה חלום חייו, אמר לי "ביום שיתקשרו אליי ויגידו לי לבוא, אני אבוא. כסף? לא מעניין אותי. כשיתקשרו אני אהיה שם, כשהקהל של מכבי ירצה אותי, אני אהיה שם". ובכן, שנתיים וחצי עברו והרגע הזה הגיע. הקהל דרש שאיווניר יהיה זה שיתפוס את מקומו של נמני שפוטר, פשוט כי הוא היחיד שאפשר להזדהות איתו ולמען האמת, היחיד שגם מגיע לו.
אני מניח שפרטי החוזה של איווניר עוד יתגלגלו להם בהמשך, אך דבר אחד אפשר לומר בוודאות - התקשרו אליו ואמרו לו לבוא, והוא בא. לתוך סיטואציה לא פשוטה בכלל. לתוך קבוצה שמבחינת המרקם החברתי על סף פירוק. לתוך מועדון שהבעלים שלו דורש אליפות ולא מעניין אותו מי האיש על הקווים ועל מי צריך לדרוך בדרך לשם. סמלים? גולדהאר לא מכיר סמלים. העובדה שאיווניר מכביסט מלידה היא רק מחוות פיוס של הבעלים הקנדי, אבל מבחינתו, המאמן הטרי צריך להוכיח דבר אחד - שהוא אכן לא מחוות פיוס. שהוא כל מה שהוא טען שהוא במהלך השנים.
ביום שבת בדוחא הוא יעמוד על הקווים בפעם הראשונה כמאמן מכבי ת"א. המצלמות יקליקו כל תנועה שלו, כל מבט, כל הוראה. כל פעולה של שחקן תיבחן בזכוכית מגדלת, העיניים יהיו נשואות לעברו של מי שטען כל השנים שביום שיתנו לו, הוא יקח וגם יצליח. אבל בינינו, עכשיו אחרי שיש מאמן, אפשר להפסיק עם המשחקים.
סכנין, אשדוד והפועל פ"ת רק עומדות בפני המבחן הראשון האמיתי של המהלך שביצע גולדהאר - הדרבי. שם יכולה לקום וליפול הקדנציה של המכביסט הגדול שהיום, הסבלנות שלו השתלמה. השאלה הגדולה, כמו בקדנציה של אבי נמני על הקווים, היא מתי הסבלנות של מיץ' גולדהאר תפוג ומי יצלח את מבחן הבגרות, המאמן או הבעלים? המשך יבוא...
