גבירותיי ורבותיי חובבי ספורט יקרים, 12 שנה חיכו לרגע הזה תושבי אשקלון ועכשיו הוא הגיע. השמחה בעיר ענקית ואפשר לקוות שזוהי רק תחילתה של ידידות מופלאה בין הקבוצה המיוחדת הזו לבין ליגת העל שלנו, שהרי בדיוק בשביל קבוצות שכאלו הגדילו את הליגה הבכירה למספר של 16 קבוצות.
די היה לראות את קהל של 8,000 צופים ממלאים כל פינה באצטדיון סלה ולחוש את ההתרגשות שאחזה באוהדים משך כל החודש האחרון ברחובות העיר, כדי להבין איזו חשיבות יש לקבוצה שכזו ולעניין שהיא תוסיף.
מעגל האוהדים של הפועל אשקלון היה תמיד גדול, כאוהד ותיק של הקבוצה אני יכול לספר על משחקים בליגה א' שגררו קהל דומה לזה אותו ראתה כל המדינה במשחק העליה מול בת ים.
לכן אני מבטל את כל הטענות האומרות כי כל קבוצה אשר עלתה ליגה בשנים האחרונות הביאה קהל שיא של אוהדים. באשקלון זה ממש לא משהו חולף ותושבי העיר ממש עוקבים אחרי הקבוצה ומלווים אותה בהמוניהם. אפילו אנשים שעזבו את העיר, התייצבו למשחקים האחרונים בדרך לשחזור ההסטוריה.
כדי להבין את ממדי ההישג הזה, הנה מעט פרטים קטנים לסטטיסטיקה שיסברו לכם את האוזן: אשקלון העפילה בעונה שעברה מהליגה הארצית ז"ל, ומיד הצהירו שם שהם רוצים לשחזר את ההישג מעונת 1997 ולהעפיל שתי ליגות בשנתיים.
"במקומות אחרים כבר היו מעיפים את המאמן"
הפתיחה לא בישרה טובות והמון משחקים של הקבוצה הסתיימו בתיקו מאכזב שאיימו לשבור את מאזן האימה של הפועל יהוד המיתולוגית. שחקני הרכש שהגיעו כמו יוסי רוזן, אבי אבינו ואגודה קאובינה לא ממש תיפקדו והקבוצה שרצתה לעלות ליגה מצאה עצמה קרובה הרבה יותר לירידה.
בימים עברו באשקלון, מצב שכזה היה כבר מביא מיד לפיטוריו של המאמן אך המאסטרו, שמצידו הציע פעמיים להתפטר, קיבל גיבוי מלא מהבעלים פרוספר אזגי ועשה שינויים שהיו פגיעות בול. בחלון ההעברות הביא מלמיליאן מספר שחקני חיזוק ששינו את כל הצורה בה הקבוצה שיחקה. קצת קשה להבין כיצד בליגה של 16 קבוצות לא מצאו מקום בליגת העל לקובי דג'אני, יחיאל צגאי ויניב אלול, אך הרווח הוא כולו שלנו.
נקודת השפל של הקבוצה היתה במשחק אמצע שבוע קודר מול הכח עמידר ר"ג, אז ספגה הפסד ביתי אומלל משער בדקה ה-94 והדרדרה עד למקום ה-14, אלא שמאז חלפו 16 מחזורים בהם השיגה 13 נצחונות. רוצים עוד? ארבעה מחזורים לסיום העונה הסדירה נחלו האשקלונים הפסד בנס ציונה, אז עמד פער הנקודות על שמונה נקודות מהמקום השישי שמוביל לפלייאוף העליון כשנותרו רק עוד 12 בקופה, הקבוצה עצמה דורגה במקום שמוביל לפלייאוף התחתון, אך מה שקרה למן הרגע הזה הוא כמו תסריט שנכתב מלמעלה, בו אשקלון פשוט היתה חייבת לעלות, ולכן כל התוצאות בליגה בחודשיים האחרונים פשוט שיחקו לרגליהם של חניכיו של מלמיליאן, כולל יכולת נפלאה על כר הדשא של השחקנים בכחול.
כשנכנסה הקבוצה למשחקי הפלייאוף העליון נשאלו השחקנים מה נדרש מהם על מנת לעלות לליגת העל וכולם פשוט ענו את אותה תשובה, שאולי היתה נשמעת בנאלית באותם רגעים: "נצטרך לנצח את כל חמשת המשחקים בפלייאוף אם נרצה לעלות", אמרו השחקנים שהיו כבר ברצף של ארבעה נצחונות רצופים, שהכניסו אותם לפלייאוף העליון רק ברגע האחרון, במשחק שימו לב, מול אותה בת ים.
נכנסו לפלייאוף ברגע האחרון והשלימו עליה לפני סיום הליגה
מה שקרה מאז יכנס להסטוריה, המכונה המשומנת של המאסטרו עלתה לכל משחק במטרה לנצח ואכן עשתה זאת כולל נצחונות בקרית שמונה וכפר סבא, ההתלהבות החלה לגדוש את העיר כולה, ולמשחק מול רמה"ש כבר הופיעו כ-6,000 אוהדים, מול בת ים אצטדיון סלה היה מלא כמעט עד אפס מקום עם קרוב ל-8,000 צופים, כל זאת כשהתוצאות במגרשים האחרים ממשיכות לשחק לידי הכחולים, והקבוצה שעלתה מהמקום השישי לפלייאוף העליון מבטיחה עליה לליגת העל עוד מחזור אחד לפני סיום העונה!
עכשיו, כיאה לעיר עם אופי כמו אשקלון ימשכו החגיגות עוד ימים ארוכים, אך על קברניטי הקבוצה והעיר להתחיל לשבת כבר עכשיו על תכניות לקראת העונה הבאה, אף אחד שקשור לקבוצה הזו לא מעונין לראות שחזור של עונת 1997/1998, שהיתה היחידה של הקבוצה בליגת העל, עונה בודדה שהתאפיינה בהרבה בלגאן סביב הקבוצה וירידה מהירה חזרה לליגת המשנה.
לעניות דעתי, חשוב יהיה קודם כל לשמור על השלד של הקבוצה כרגע, לא צריך להפוך את כל הקבוצה מחדש ולחפש 15 שחקני רכש חדשים. הקבוצה צריכה לבנות את עצמה לאט לאט כשהמטרות צריכות להיות קודם כל השתלבות בחלק האמצעי של הטבלה. אני מאמין ששחקנים אשר הצטיינו השנה בקבוצה ויקבלו מן הסתם, הצעות מקבוצות אטרקטיביות בליגת העל יחשבו יותר מפעמיים באם לעשות את השינוי אחרי שזכו לחוות מטעמו המתוק והמחבק של הקהל האשקלוני. מעבר לכך, אינני רואה בקבוצות כמו מכבי נתניה או מ.ס אשדוד לדוגמא, ככאלו שעדיפות על מעמד של שחקן מן המובילים באשקלון.
עמדת המאמן היא אחת הכאובות. ידוע כי בבית"ר מאוד מעוניינים באורי מלמיליאן לעונה הבאה דבר שיהווה עבורו קידום משמעותי במיוחד, וכמו כן חזרה למועדון בו גדל. באשקלון אוהבים מאוד את המאסטרו וישמחו לראות את האדם בעל האופי השקט והנוח מקרין מכל התכונות הטובות הללו על הקבוצה בעונת החזרה שלה לליגת העל, אך כאן הדברים בעיקר יהיו תלויים בו עצמו.
צריכים לקחת דוגמא מהשכנות שלנו
על ראשי העיר להבין את חשיבות המעמד אליו הגיעה הקבוצה ולתמוך בה בצורה יותר משמעותית ממה שעשו בליגת המשנה, קהל של 8,000 אוהדים הוא כוח לא פשוט בקלפי. ואם כבר באוהדים עסקינן, הרשו לי להגיד כמה מילים טובות, אולי הקהל הזה לא גדש את היציעים בכל שלבי העונה הזו אך כשהיא הגיעה לשלבים המכריעים הוא הוכיח שיש לו מקום בליגת העל ומה המשמעות שלו לקבוצה, ההתרגשות של לראות את האצטדיון שוב מלא היא בלתי ניתנת לתיאור.
אז בעונה הבאה נשוב לליגת העל ועכשיו כבר מתחילים לשמוע את האוהדים מדברים בינם לבין עצמם את מי הם היו רוצים לראות באצטדיון האשקלוני למשחק הפתיחה בליגת העל, כשיש הסכמה כמעט מוחלטת על רצון לדרבי לשחזור הימים הגדולים מול אשדוד או באר שבע. אגב, דוקא משתי השכנות שלנו בדרום הייתי ממליץ לקחת דוגמא ומודלים לחיקוי בעונת הבכורה שלנו בליגת העל.
אם נשאף להגיע לאותם הישגים אליהם הגיעה הפועל ב"ש בעונה הראשונה שלה, שזה עתה הסתיימה בליגת העל, אז מרבית הסיכויים שגם נעשה זאת, אני משוכנע ששכנינו בבירת הנגב מסכמים את עונת הבכורה בשביעות רצון, כאשר שחקני רכש יעילים ולא נוצצים מדי הובילו למקום טוב באמצע. גם המודל של ג'קי בן זקן ואשדוד יכול להוות לנו השראה עם אותה אקדמיה והרצון לראות יותר שחקנים מקומיים בשורות הקבוצה בעתיד.
לסיכום אני משוכנע שאבי לוזון שביקר בשבועיים האחרונים בשני משחקי הבית האחרונים של אשקלון, שיחרר אנחת רווחה ענקית עם השריקה של איתן תבריזי לסיום המשחק מול בת ים. היו"ר שסופג המון ביקורות, די מוצדקות, על שיטת הקיזוז והגדלת הליגה יוכל לומר כעת שבשביל קבוצות כמו הפועל אשקלון וקרית שמונה היה שווה להגדיל את ליגת העל, ואתם יודעים מה? זה לא ממש משנה מה הוא חושב, עד שישובו אליי מיתרי הקול מהחגיגות הגדולות אני אמשיך לשמוח על שובה של אהובתי מזה 28 שנים למרכז הבמה.
