ישנן דוגמאות רבות לשחקנים מהמגזר הערבי שמשחקים ואפילו מככבים בליגת העל. גם בלאומית ובארצית הייצוג לשחקני המגזר הוא גדול ואפילו בנבחרת הלאומית, ניתן למצוא כמעט בכל קדנציה בנבחרת, את נציגות המגזר. את סלים טועמה, וואליד באדיר ובירם כיאל אתם מכירים, אבל השאלה האם שמעתם אי פעם על עלי ח'טיב, על חאתם כריים או אולי על חוסאם אבו סאליח? סביר להניח שלא. וזו בהחלט הזדמנות טובה להכיר.
למעלה מעשרים שחקנים מהמגזר הערבי משחקים בליגה הפלסטינית בשטחים. ההתאחדות המקומית החליטה שהשחקנים שעוברים את הגבול מישראל ייחשבו כשחקני רכש אבל לא ייחשבו זרים, מסיבה ברורה. השאלה המתבקשת היא מה גורם לאותם שחקנים צעירים ומוכשרים לשחק בשטחים ולא לנסות את מזלם בכדורגל הישראלי?
אם תשאלו אותם, תקבלו את אותן תשובות: השחקנים בשטחים מקבלים הזדמנות לשחק ולהראות את יכולתם. גם מבחינה כלכלית, המעבר משתלם: כסף גדול זורם אל השטחים ממדינות ערב, לשחקנים שמגיעים מחכים מתקני אימון לא פחות מקצועיים ויותר מאלו שבליגת העל. בנוסף, למרות כל הבעיות הבטחוניות והפוליטיות התמידיות, קהל אוהדים גדול שנושם כדורגל ממלא את המגרשים.
הליגה הפלסטינית קיימת באופן רשמי רק בשנתיים האחרונות. לפני כן, לא היתה ליגה אלא התקיימו רק משחקי ידידות וכמה טורנירים. אז הגיע ג'בריל רג'וב והקים התאחדות לכדורגל וגם עמד בראשה. רג'וב ידע שכדי לפתח את הכדורגל בגדה יש להקים ליגה מקצוענית לכל דבר והצליח במשימתו. הליגה מתקיימת כאמור מזה שנתיים וכוללת שתים עשרה קבוצות שמתמודדות בשני סיבובים.
"רמה של ליגת העל"
"מבחינה כספית זה משתלם לי מאוד. אני מקבל בשטחים כסף טוב ובלי איחורים במשכורות. יש פה מתקני אימונים ברמה גבוהה ונתנו לי כאן במה והאמינו ביכולת שלי", אמר שחקנה של קבוצת ג'בל אלמוקביר, עלי ח'טיב, שחצה את הגבול משפרעם.
"יש פה ליגה טובה ויש אצלנו לא מעט קבוצות שהן לפחות ברמה של ליגה לאומית ויותר. הקבוצה שאני משחק בה, האלופה, ג'בל אלמוקביר היא ברמה של ליגת העל", אמר ח'טיב ששיחק בנוער ובבוגרים של הפועל חיפה בליגה הלאומית ומאז לובש גם את מדי הנבחרת הלאומית של פלסטין.
שותפו של כטיב לקבוצה, חאתם כריים, בלמה של ג'בל אלמוקביר, שיחק בעבר בליגה הלאומית עם קבוצת בני לוד והיה שחקן הרכב קבוע. "ההחלטה לעזוב את בני לוד היתה קשה. קיבלתי הצעה מג'בל והלכתי לשם בגלל המאמן, סמיר עיסא, שמכיר אותי ואת היכולות שלי. באימון הראשון שמתי ידיים על הראש ואמרתי לעצמי 'מה עשיתי לעצמי ומה אני עושה פה?', אבל לאט לאט שאר השחקנים, ההנהלה והמאמן עזרו לי להתאקלם. גם האוהדים שנותנים אווירה מדהימה, בהחלט עוזרים".
"בדרבי הירושלמי" בו נפגשו ג'בל אלמוקביר ואלהילאל המקדסי שהתקיים ברמאללה, צפו כשבעה עשר אלף אוהדים שמילאו את היציעים. "בשביל זה שווה לבוא ולשחק פה. לראות אווירת כדורגל עם קהל שממלא את המגרש - זה נותן הרבה חשק לשחק", מסכם כריים. חאתם אף הוזמן לנבחרת הלאומית הפלסטינית בשל יכולתו הטובה בליגה ושיחק בכמה משחקי ידידות במדי הנבחרת, יחד עם ח'טיב.
בשנה שעברה זכתה באליפות הליגה הפלסטינית קבוצת ואדי ניס שמגיעה מכפר קטן עם 600 תושבים שנמצא בקרבה לבית לחם. הסוד של הקבוצה הוא במשפחתיות: בשורות האלופה משחקים לא פחות משבעה אחים בהרכב הפותח. זה יפתיע אתכם או שלא, אבל גם מי שעומד על הקווים הוא אח נוסף למשפחה מרובת הילדים. שמונת האחים זכו בדאבל ועשו היסטוריה.
השנה, איבדה ואדי ניס את תואר האליפות. קבוצת ג'בל אלמוקביר הוליכה את הליגה לכל אורך העונה על פני אלאמערי שבמקום השני והמתח היה בשיאו בין שתי הקבוצות בשלבי הסיום של הליגה. ג'בל אלמוקביר היא קבוצה השוכנת בפרברי ירושלים. את משחקיה מקיימת הקבוצה ברמאללה באצטדיון על שם פייסל חוסייני שמכיל 20 אלף מקומות.
"קבלן העליות" של המגזר נחת בשטחים
כדי להשתלט על הליגה ולהדיח את האלופה מכסאה, התחזקה המוליכה בשחקנים ישראלים וחשוב יותר, החתימה את המאמן הישראלי ו"קבלן העליות", סמיר עיסא שמאמן גם את קבוצת עירוני אום אל פאחם ובדרך להעלות את הקבוצה לליגה הלאומית אחרי שזכה באליפות עם ג'בל אלמוקביר.
"אני הבאתי איתי את החוצפה הישראלית, דבר שלא היה בליגה הזו. הבאתי מקצוענות ורמת אימונים שלא היו מוכרים כאן", אמר עיסא והמשיך "בצניעות": "הבאתי לקבוצה משמעת, אגרסיביות ובעיקר את תאוות הניצחון".
קבוצות אחרות הלכו בדרכה של האלופה החדשה וחיזקו את הסגל בשחקנים מישראל. מלבד חאתם כריים שהגיע להגנת אלמוקביר, ניתן למצוא בקבוצה גם את עלי ח'טיב, חוסאם אבו סאליח ששיחק באיחוד בני סכנין משחק בקבוצת אלהילאל אלמקדסי יחד עם מוראד עליאן ואחמד חרבי שמשחק בקבוצת אלאמערי. "אני לא חושב שרק הכסף הביא את השחקנים הישראלים לפה. מדובר באתגר עבור אותם שחקנים שיש להם הזדמנות לבלוט בליגה זרה", ציין המאמן.
שחר פאר לא לבד
כמו לטניסאית הטובה בישראל, גם בפני השחקנים הישראלים שמשחקים בשטחים נתקלים לעיתים בבעיה בשל הדרכון הישראלי שלהם. בזמן שהקבוצות נוסעות למחנה אימונים או טורנירים במדינות ערב, הישראלים לא מורשים להיכנס. בהתאחדות הפלסטינית מנסים למצוא פיתרון לבעיה הזאת.
בשנה הבאה ההתאחדות הפלסטינית החליטה להקציב סכום התחלתי של רבע מליון דולר לליגה שרק תלך ותתפתח, כמובן ביחס, אין מה לעשות, למצב הפוליטי והביטחוני. עם שידורים ישירים בטלוויזיה המועברים לכל העולם הערבי בזכות הענקית הסעודית, רשת ART, שלקחה חסות ואחראית על השידורים, הליגה הפלסטינית, תקבל יותר הכרה מעונה לעונה. ואולי זו כבר קלישאה ובכל זאת ננסה: אולי דרך הספורט נוכל להגיע לשלום אמיתי. נקווה.
