הגיע הזמן שאנשים יפסיקו לדבר ויתחילו לעשות, כי יותר מדי אנשים, שאין להם מושג מינימלי, מדברים כל-כך הרבה ולא עושים כלום. אני חושב שיש לי את כל הניסיון וכל הידע כדי להמליץ איך לשנות את הדברים שמתנהלים כאן מהיסוד.
כשחקן עבר, ששיחק בנבחרת ישראל, בנבחרות הנוער, לקחתי אליפויות עם הפועל ת"א ובית"ר ירושלים בליגה הבכירה, עליתי פעמיים ליגה עם לוד והפועל ירושלים, אני יכול להבטיח לכם: אני יודע איך דברים צריכים להתנהל ומה לא עובד פה נכון.
מידי שבוע אני אכתוב בטורים מיוחדים בבמה הגדולה שאני מקבל כאן ב-ONE, את כל אשר על ליבי וכל מה שאני חושב, בלי לקחת שבויים. כי הגיע הזמן שמישהו יעשה סדר בבלאגן שחוגג בכדורגל הישראלי. אני כועס ועצבני על התנהלות הכדורגל ולכן הטור שלי ייקרא: "בוזי עצבני"
בטור הפתיחה שלי, אעסוק בנבחרת ישראל: הסוף העצוב של נבחרת הכדורגל היה ברור לי כבר מזמן. כשאני מנתח את התנהלות הנבחרת כבן אדם אובייקטיבי, ברור לי ששחקנים שזומנו לסגל, זומנו בקלות יתרה. רובם עדיין לא הוכיחו את עצמם.
ברור לי שיאשימו אותי בחוסר אובייקטיביות אם אדבר על מאור בוזגלו, אבל מה שקרה בקמפיין הזה פשוט לא מתאים לנבחרת לאומית והדוגמא של מאור היא קלאסית.
שחקן נבחרת צריך להיות שחקן שהוכיח את עצמו בליגה לאורך זמן. אני מנסה להבין זימון כמו זה של שמואל קוזוקין למשל, שאפילו לא היה לו מקום בהרכב של בית"ר ירושלים אבל בנבחרת הוא פתח. דוגמא נוספת היא רוברטו קולאוטי, שבשלב מסוים לא היה בכלל בסגל מנשנגלאדבאך. דווקא כשהוא חזר לקבל בגרמניה את הקרדיט ופתח בהרכב, הוא נופה מהנבחרת.
דברים דומים אפשר היה לומר על גל אלברמן במשחק האחרון שלו בנבחרת. לי קשה להתעלם מהעובדה שמאור בוזגלו, שהשתלב במהלך המשחק מול מולדובה בפיגור 1:0 בדקה השניה, אחרי שלא זכה אפילו לזמן עבור חימום, בישל שני שערים, הפך את הקערה על פיה ולמרות זאת, מאז שנופה לא קיבל אפילו הזדמנות אחת נוספת.
איך יכול להיות שהשחקן מספר אחת בארץ עם השכר מספר אחת בבכדורגל הישראלי לא בסגל הנבחרת ?! אני מודע לכך שמאור פצוע, אבל אל דאגה: הוא עוד יחזור ובגדול. בגלל שאני אבא של מאור אני לא מבקש שיעשו לו הנחות, אלא יתייחסו אליו כמו אל כל שחקן מקצועני.
העובדה שלא נותנים הזדמנות שווה לשחקנים טובים עושה להם עוול ומוריד להם את המוטיבציה. אותם שחקנים הם כוכבים גדולים בקבוצות שלהם, אבל כשזה מגיע לנבחרת, נוצר מצב שמתעלמים מהם התעלמות מוחלטת.
אפשר להגיד שהשיטה הזו של דרור קשטן פשטה את הרגל. אסור לקחת שחקן אחד ולהבליט אותו מעל ליתר בצורה בוטה. יש בכדורגל שלנו קנאה והנושא הזה רק מעצים אותה ומוריד לשחקנים את המוטיבציה.
זה חוזר על עצמו לכל אורך הקמפיין ואנחנו לא נגיע ככה לשום מקום. היינו יכולים לעלות בהליכה מהבית הזה. גם לתקשורת יש חלק בזה. ביום שקשטן נסע לטורקיה לבחון את פיני בלילי אחרי 3-4 שנים שהוא די התעלם ממנו, הבנתי שהוא איבד את הדרך. רק בגלל שהתקשורת לחצה עליו, הוא נסע כדי לרצות את העיתונאים ולא יותר מזה.
באותו אופן באה לידי ביטוי ההשפעה של התקשורת שביקרה את מאור, שהוא השחקן עם השכר הכי גבוה בארץ אך לא מביא הצלחות למכבי ת"א שהיתה בתקופה רעה. ב-58 משחקים בנבחרות הצעירות, מאור בוזגלו כבש 34 שערים, לא היה דבר כזה!
בקמפיין הקודם, מאור היה שותף לשני משחקים, שני ניצחונות שלנו (אחד מהם על רוסיה), אבל בקמפיין הזה? הוא היה שותף למשחק אחד בלבד.
אין ספק שקשטן אחראי על הכישלון הזה. ככה לא מתנהלת נבחרת. דרור הושפע יותר מדי מהתקשורת ובשילוב עם הפנקסנות (כמו למשל במקרה של יניב קטן), הוא פגע בנבחרת שלנו של עם ישראל.
המועמדים שלי למשרת המאמן הבא הם למעשה צמד מאמנים - איל ברקוביץ' ואלי אוחנה - כמו שאומרים צריך להתחיל מא'-ב'. הסיבה? כולנו השתעממנו לגמרי מהקמפיין הזה והשניים האלה יביאו הרבה פיקנטריה.
הם גם שחקנים שהצליחו באירופה, אנשי כדורגל שיש להם ידע עצום וגם אנשי תקשורת שיעשו שמח. למרות שאוחנה לא ממש נחל הצלחות וירד ליגה כמאמן ולמרות שגם עכשיו לא ממש הצליח עם הנוער, הוא צבר ניסיון והתחשל ולכן, הוא יבוא רעב.
שניהם ילהיבו את הקהל ויחזירו אותו למגרשים, זה בדיוק מה שנבחרת צריכה כדי להתעורר.
