אילו לפני ארבע שנים, הייתה לוחשת ציפור קטנה על אוזנו של קשר מכבי נתניה, אלמוג כהן שהעונה, בגיל 22, הוא יהפוך לקפטן הקבוצה, יחוזר על ידי הקבוצות הבכירות בליגת העל ועל-ידי קבוצות נוספות באירופה ולבסוף יחתום בקבוצה מהבונדסליגה, ספק אם הקשר, שהיה אז בראשית דרכו, היה מאמין. עברו ארבע שנים, ועכשיו, הוא צריך לצבוט את עצמו לעיתים, לעשות משהו שיזכיר לעצמו, שהוא אינו חי בחלום.
באותם ימים אפורים לא נראה העתיד כה ורוד. כהן, אז שחקן ספסל בבית"ר טוברוק, נפלט לקבוצת הנוער של מכבי נתניה בניסיון להציל את הקריירה המדשדשת. אבל גם שם לא קיבל יותר מדי הזדמנויות. התמזל מזלו, ובאחד מהמשחקים שכן שיחק, קלט אותו מאמן הקבוצה הבוגרת, ראובן עטר, שהתלהב מיכולתו והקפיץ אותו לקבוצה הבוגרת.
חוליית הקישור של מכבי נתניה היתה מורכבת משחקנים שהיו מצויים אז בשיאם: מזואה אנסומבו, תמיר כהן, אמיה טגה, זנו בונדאה וישראל זביטי. ניתן להבין, שלא פעם ההבדל בין הצלחה וכישלון אינו קשור לכישרון אלא ליכולת לתפוס הזדמנות אחת ויחידה בשתי ידיים (או רגליים, במקרה זה).
עד כה, כך נראה, אלמוג כהן הוא מאלה שניצלו את ההזדמנות שניתנה לו, כשבאחד ממשחקיו הראשונים ידע להפגין משחק לחימה והקרבה מעוררי-כבוד, שזיכו אותו במקום בהרכב על חשבונם של אחדים מהשחקנים הנ"ל. ומאז ועד היום, הפך השם 'אלמוג כהן' לאחד השמות הקבועים והראשונים בהרכב מכבי נתניה.
נירנברג: לא רק חוקי גזע
באמצע העונה שעברה עשה הקשר הצנום קפיצת מדרגה נחשונית, שאותה ניתן לייחס בחלקה לסדרה של שיחות מוטיבציה אישיות עם המאמן הגרמני דאז, לותר מתיאוס, שאף הבטיח לסייע לו במציאת קבוצה בחו"ל.
לפני כחודשיים קיבל את התגמול עבור יכולתו והתמדתו: חוזה בקבוצת הבונדסליגה, נירנברג, אותה עיר בווארית שבזיכרון הקולקטיבי הישראלי זכורה לשמצה בעיקר בשל חוקי הגזע שנחקקו בה בימי הרייך ה-III, וכמקום שבו נשפטו כמה מבכירי המשטר הנאצי בעוון פשעים נגד האנושות, אחרי שהרייך התמוטט ומלחמת העולם ה-II נסתיימה.
אבל היסטוריה ופוליטיקה לחוד, וספורט לחוד, ובמשפחת כהן מאושרים, ובצדק, מאפשרות המעבר, "האמנתי שהוא יגיע לרמות הגבוהות בארץ", מספר אביו, אשר כהן, וממהר להוסיף וידוי, "אבל אם אגיד שהאמנתי שהוא יגיע לאירופה אהיה שקרן. אני שמח שהוא הגיע לאירופה. זו שמחה לכל אב".
הערובה לכך שהחוויה האירופית של אלמוג לא תהיה, כפי שהיתה עבור לא מעט ישראלים צעירים אחרים, קצרה, זניחה וכואבת, היא הליווי הצמוד שעתיד לספק לו אבא אשר.
"אני אעבור איתו לגרמניה, אבל אני רגיל לזה, איפה שזורקים אותי אני מסתדר. כמובן שיהיה קשה בלי האישה והילדים, אבל זה חלק מההקרבה להצלחה של הילד, כי ההצלחה שלו היא ההצלחה של כל המשפחה. כמו שהאמנתי שהוא יצליח בארץ, כך הוא יצליח בגרמניה. הוא אחד השחקנים הבודדים בארץ שהוא מקצוען לכל דבר וראינו את זה במשחקים ששיחק".
"יהיה קשה להסתדר בלי המשפחה והחברה אבל אני מאמין שאסתדר, כי יש לי מטרה בראש ואני רוצה להצליח. אני מאמין שאשתלב שם טוב אבל צריך גם מזל ואני מקווה שיהיה לי הרבה ממנו. מבחינת ממדי גוף אני לוקה בחסר אבל יש לי יתרונות אחרים, לא צריך להיות הר אדם כדי להיות שחקן חזק. שיחקתי נגד נבחרת גרמניה כמה פעמים ולא נפלנו מהם. ההבדלים בגילאים האלה בין השחקנים הישראלים לבין האירופאים הם לא גדולים כל כך".
"סיירתי שם במועדון", מספר כהן על רשמיו מהקבוצה הגרמנית, "זה מקום מדהים עם התנאים הכי טובים בעולם וברמות הכי טובות לשחקנים. כשהייתי שם התרגשתי מאד. יש לי פרפרים בבטן כשאני רואה ביום שישי בטלוויזיה את המשחקים בבונדסליגה ואת האיצטדיונים המלאים, זה מעביר בי צמרמורת".
לקראת הקיץ: המלפפון הכי שמן
לאחרונה נפוצו שמועות ולפיהן מתכוון כהן לסגת מחוזהו בנירנברג על-מנת לחתום על חוזה גבוה יותר במכבי ת"א. "היו דיבורים פה בארץ על קבוצות שמעוניינות", מאשר אלמוג ל-ONE, אך נותר נחרץ בדעתו ונחוש לחגוג את יום העצמאות הבא בנירנברג הבנויה, "אבל אני חתום בנירנברג, ואיך שזה נראה אני אשחק שם. אין סיכוי שלא אגיע לנירנברג".
לעומת אלמוג, לפי אביו אשר, הדברים תלויים רבות במצבה של נירנברג, שמחזורים ספורים לפני סיום העונה בגרמניה, עדיין נאבקת נגד הירידה. "אני שמח שהוא המלפפון הכי חם בליגת העל", אמר אשר, "אבל כולי תקווה שנירנברג תישאר בליגה הראשונה ושאנחנו נעבור לשם. זה לא עניין של כסף. הקידום שלו הוא הכל".
עובדת היותו אחד המלפפונים השמנים בשוק ההעברות הממשמש אינה מעבירה אותו על דעתו. אלמוג נותר צנוע, ודואג להעביר, לילדים שם בבית, מסר בעל ערך חינוכי שלא יסולא בפז: "אני לא יודע אם אני המלפפון הכי חם. יש הרבה שחקנים שעשו עונה נפלאה. זה כיף לראות שהעבודה הקשה משתלמת".
נתניה, עטר וסרט הקפטן
לא מן הנמנע, שאחת הסיבות לכך שכהן לא יוצא מגדרו ולא נותן לשתן להעפיל מעלה מעלה אל ראשו, לא בשל המעבר הצפוי לגרמניה ולא כתוצאה מהשמועות על ההתעניינות בארץ היא, שלרגע אין הוא שוכח למי ולמה עליו להודות על הצלחתו, "כיף גדול שעשיתי עונה טובה. ראובן עטר נתן לי את מוסר ההתקפה, זה היה חסר לי, התחלתי להבקיע ולבנות התקפות. זה שנתנו לי את סרט הקפטן נתן לי בטחון".
"לא כל יום נותנים לילד בן 21 להיות מנהיג של קבוצה. הופתעתי קצת שקיבלתי את הסרט באמצע העונה, ציפיתי לקבל אותו בתחילת העונה. קצת הפריע לי לקבל אותו על חשבון קלמי אבל מצד שני אין מישהו שיוותר על סרט קפטן".
"אני חושב שהייתה עונה טובה בנתניה", סיכם הקפטן הצעיר את הישגיה של קבוצתו, שסיימה את העונה הסדירה במקום התשיעי, ונמצאת בעיצומם של משחקי הפלייאוף האמצעי.
"המטרות היו לשלב צעירים - ואת זה אנחנו עושים הכי טוב בארץ - ולהינצל מירידה, וגם את זה עשינו. ראובן הביא לקבוצה הרבה ביטחון ושקט, והוא נותן לצעירים הרבה ביטחון ואמונה. בעבר אני הייתי בין הצעירים שלהם ראובן נתן את הבמה בפעם הראשונה.
"כשאתה משחק בקבוצה שלו אתה משחק הרבה בשבילו ובשביל צדוק מלכה. שניהם יודעים איך לדבר עם שחקן ואיך לבנות אותו, מגיע להם על זה כל הכבוד. אני מברך על המהלך של שילוב הצעירים".
