את הטור הזה צריך לפתוח בברכות: מזל טוב למכבי חיפה על האליפות. הקבוצה הראויה ביותר, לאו דווקא הטובה ביותר, תזכה השנה בצלחת וצריך לפרגן ולהוריד את הכובע.
אם ליגת העל היא כיתה לחינוך מיוחד, הרי שמכבי חיפה היא התלמיד השקדן, האפור, אבל המתמיד, שזוכה בציונים הגבוהים ביותר מפני שכאשר כולם משחקים ומבלים הוא זה שיושב על התחת ומכין את כל שיעורי הבית כמו שצריך. אם מכבי ת"א היא התלמיד המופרע עם ההורים הראויים, ואילו הפועל ת"א היא התלמיד המוכשר עם ההורים הדפוקים, שלא לדבר על בית"ר ירושלים, ששם גם התלמיד וגם ההורים הם לא משהו, הרי שמכבי חיפה היא התלמיד שהוא איננו גאון ולא מבריק וגם לא מעניין במיוחד, אבל עם הורים שיודעים לדחוף אותו להישגים בזמן ובמקום הנכון.
ועכשיו לדרבי. חברי הטוב א' טוען כבר שנים שמבחינתו יש בישראל שתי ליגות. באחת, הפחות חשובה, נקבעת בסוף העונה האלופה. בשניה, החשובה באמת, נקבעת ההגמוניה בעיר ת"א. כשמכבי הובילה 1:2 הסתכלתי על פניו וראיתי בבירור שהפסד בדרבי יהיה קשה לו פי כמה וכמה יותר מהפסד האליפות. השוויון הציל את חברי א'. מבחינתו אמנם לא זכינו השנה באליפות, אבל ת"א נותרה אדומה ואין מחלוקת מי טובה יותר ומי גדולה יותר.
בצד הפתטי של הירקון דיברו השבוע על הדרבי כמו שמדברים במכבי. איווניר אמר שמכבי היא המועדון הגדול יותר, גולדהאר אמר שניצחון בדרבי יהיה פתח לפריצת דרך בעונה הבאה והשחקנים טענו שניצחון כזה ימתיק את העונה המרה וישכיח את הכל. ככה מדברים בשפת הקונפטי פתטי.
מבחינת הפועל ת"א, הדרבי הזה היה גארבג' טיים. גם ניצחון לא היה מונע מחיפה אליפות. אבל השוויון בשניה האחרונה השאיר לפחות רק את מוטי איווניר לבדו עם האשליה שמכבי ת"א היא קבוצה גדולה.
אני מכיר את איווניר, הוא בחור סימפטי וחביב ושונה מאוד מקודמו אבי נמני. אני יודע שבתוך תוכו, כשהוא אומר שהתיקו הזה השאיר טעם מתוק, הוא יודע שהוא מבלבל את המוח: אם לא שטראובר, ההחמצחות והשטות של זהבי, הפועל הייתה צריכה לגמור את זה עם 0:4 קליל.
לזכותו של איווניר ייאמר שמכבי הפעם לא כל כך שמחו בתיקו. אולי גם משום שאפילו בשבילם לספוג שער שוויון בשניה האחרונה זה קצת מערער את השמחה. תמונת הסיום של האוהדים מספרת את הסיפור כולו: אוהדי מכבי מתנחמים בשירת "אין אליפות להפועל" בעוד שהאוהדים האדומים קוראים לשחקנים לצאת מחדר ההלבשה ושרים להם "תודה לך הפועל".
הקהל של הפועל הוא היום השחקן ה-12 ה-13 וה-14 של הקבוצה. אי אפשר בכלל להבין כיצד כרעי התרנגולת הזו, המכונים הפועל ת"א, מצליחים להגיע לגמר הגביע, למקום השני ולעליונות ברורה כל כך בדרבי. זה רק הקהל.
לקט מקרי ממה שקרה בהפועל ת"א רק בשבוע האחרון יכול ללמד על הנס הזה: ערן זהבי וסוכניו מתעסקים בסגירת חוזים בפאלרמו, שכטר הפצוע מחוזר ע"י חצי מהקבוצות באירופה, אניימה משוטט על הקו שבין ניגריה לת"א, ורמוט נפצע במאני טיים, ואפשר עוד להמשיך. בקצב העניינים הזה אני לא אתפלא אם נקום מחר בבוקר לידיעה שאלי גוטמן חתום במכבי ת"א ושהוא כבר יודע שיחליף בעוד שנה את איווניר אחרי שיזכה לשנת חופש, מתנה ממיץ' גולדהאר. תזכרו שאמרתי, אין גבול למה שמסוגל הצמד טביב-הראל לנפק השנה במסגרת פרס הניהול הגרוע ביותר בהיסטוריה של קבוצת כדורגל.
שלוש הערות לסיום. לאלי גוטמן: הצעקות שלך על ערן זהבי היו מיותרות. נכון שבאגואיזם שלו הלך לנו לאיבוד ניצחון, אבל כמו שדרשת השבוע מטוטו תמוז איפוק בזמן החילוף בחצי גמר הגביע, אפשר לדרוש איפוק גם ממך. בתום העונה גם תצטרך להסביר שורה של החלטות תמוהות שלך שפגעו בקבוצה: ההחלטה להעדיף במשך מרבית העונה את בונדר האנמי על קנדה הדינמי, הושבתו של טועמה על הספסל, החילוף המאוחר של באדיר בפאצ'לקה ועוד ועוד. גם היום בדרבי לא היית צריך להוציא את זהבי, בטח לא בתמורה ליוסי שבחון, ששוב לא תרם דבר, לא היום ולא במשחק העונה מול חיפה, כשהחלטת לפתוח איתו באופן הזוי ובלתי מוסבר.
לברק יצחקי. בשנה שעברה, אחרי שער האליפות של הפועל, התפרעת וחטפת כרטיס אדום. השנה בדרבי הנפת אצבע משולשלת לעבר אוהדי הפועל. זה בסדר שאתה לא מת עלינו, אבל דחילק - קצת בגרות, אתה בכל זאת שחקן בכיר ולא טוקבקיסט מתחיל. ולא, אני לא חושב שצריך להעניש אותך בהשעיה ממשחק למרות העונש המטופש שהטילו הגריאטרים בבית הדין של ההתאחדות על אביחי ידין.
ומנשה משיח. מאחר וזו הפועל ת"א ולא הקוזאק הנגזל בית"ר ירושלים, אני מניח שהעליהום שקיבל אלי חכמון על הפנדל ההוא לא יחזור על עצמו במקרה הזה. אבל אני מניח שאין איש באצטדיון שיכול להסביר כיצד נמנע משיח מהוצאת כרטיס אדום כהה וברור ללירן שטראובר אחרי ההכשלה על בן שהר. מנשה משיח הוא עוד אחד מחבורה של שופטים גרועים ושחצנים כמו חכמון ובוחבוט, שאיגוד השופטים לא צריך לשגר אותם למשחקים כאלה. בשביל זה יש את אלון יפת, לירן ליאני, מאיר לוי ואיתן תבריזי. משיח עזר למכבי להישאר בחיים, בשיפוט שהיה פתטי לפחות כמו הצהובים עצמם.