לא מעט משחקי דרבי חיפאי בשנים האחרונות הפכו ל'קלאסיקה' בעיר הכרמל ולעתים אף במדינת תל אביב, ואין חובב כדורגל שלא ישמח לצפות גם ב-20:45 במשחק שייכנס לפנתיאון.
ה-0:1 של הפועל חיפה על הירוקים בעונת האליפות משערו של עופר טלקר, ה-3:3 המטורף בגביע המדינה כאשר מכבי חיפה בדרך לאליפות והאדומים מדשדשים בתחתית אך מנצחים בפנדלים וה-0:0 בעונה שעברה שגזל מחניכיו של אלישע לוי שתי נקודות יקרות במשחק שלא שינה כלום ליריבה העירונית הם רק חלק מהמשחקים, אך מעל כולם מתנוסס לו דרבי אחד ומיוחד.
לפני 11 שנים בדיוק, ב-22.11.99, שנה לאחר זכייתה של הפועל חיפה באליפות, הצליחו האורחים באדום לחזור מפיגור 2:0 בזכות שערים של עמיר תורג'מן וגוראן מילנקו, ולכפות 2:2 דרמטי בדקה ה-76. נגמר? לא אם תשאלו את בניון. היהלום הירוק לקח בדקה ה-84 כדור במרכז המגרש, עבר ללא קושי את רן בן שמעון (במה שמכונה עד היום כ-מירוץ למיליון בפי האוהדים האדומים) וכבש את שער הניצחון.
11 שנים לאחר המשחק, והפערים בחיפה רק הולכים וגדלים. מכבי חיפה זכתה ב-6 אליפויות והשתתפה פעמיים בליגת האלופות, והפועל חיפה בילתה בליגה השניה יותר מאשר בליגת העל. אם מקצועית נראה שמדובר בעולם שונה לגמרי, בדבר אחד משמעותי, שתי הקבוצות של עיר הכרמל, שינו את תפיסתם במרוצת השנים באופן זהה ושווה – האמונה בשחקני הבית.
אז, באותו דרבי מפורסם, שיחקו דוידוביץ', בנאדו ואלון חרזי (שהגיע כמובן מהכח ר"ג) בצד הירוק, ואילו בצד האדום היו אלה דודו אוואט ורמי עזיז שעלה מן הספסל. חמישה שחקנים בלבד שאפשר לציין כשחקני בית, לעומת יותר מ-10 שצפויים לפתוח הערב.
גאידמק מגיע, שחר מאמין בצעירים ומקבל אליפות
אחרי שלוש אליפויות רצופות באמצע שנות ה-2000, ושליטה מוחלטת בכדורגל הישראלי, מצא עצמו יענק'לה שחר בפרשת דרכים. ארקדי גאידמק, אוליגרך בעל כסף בלתי נגמר (לפחות באותם ימים) רכש את בית"ר ירושלים והפך אותה אט אט למועדון העשיר ביותר במדינה, וכתוצאה מכך גם לקבוצה הטובה ביותר ולזו שזוכה בתארים.
ההתלבטות של הבוס הירוק היתה מאוד פשוטה, שכן רק שתי אופציות עמדו בפניו: לנסות ולהילחם בסכומי הכסף של ארקדי, הוא לתת קרדיט לשחקנים הצעירים ממחלקת הנוער, עם מחשבה לטווח ארוך. אפשרות ב' נבחרה, והתוצאות הגיעו במהירות שהפתיעה אפילו את האופטימיים שבאוהדים.
אחרי שתי אליפויות של בית"ר, מונה אלישע לוי למאמן מכבי חיפה וקיבל משחר מנדט חופשי לשיתוף שחקני הבית, כאשר אף אחד בחיפה לא דיבר על אליפות. קינן הפך לבלם המוביל, כיאל, רפאלוב וגדיר הפכו לשחקני הרכב לכל דבר, גולסה ומימון שהגיעו בגיל צעיר מטוברוק השתלבו בירוק-לבן ויחד עם דוידוביץ', חרזי וקטן זכתה הקבוצה באליפות.
כמעט בכל רגע נתון בעונת 08/09 היו על המגרש חמישה שחקנים תוצרת מחלקת הנוער, מה שהחזיר את הקהל הירוק למגרשים בגדול, לאחר שנתיים של יחסים לא קלים בין האוהדים לרוני לוי. רק סמלי הדבר שאת השער המכריע נגד הפועל ת"א כבש קטן, את השער שני במשחק האליפות בנתניה כבש כיאל ואת השער האחרון באותה שנה כבש רפאלוב.
כץ רוכש את האדומים ובונה קבוצה של ילדים
בעונת 04/5, לאחר שנתיים בליגה השניה וכאשר היה נראה שהאדומים התאוששו, עד כמה שאפשר, מהתאבדותו של רובי שפירא ז"ל, רכש את הקבוצה יואב כץ. עונה אחת בלבד בליגת העל הספיקו להעביר רמי עזיז, מאיר בן מרגי, שי סיבוני ואחד, גילי ורמוט, לא לפני שהדיחו את הירוקים מהגביע וירדו בחזרה לליגת המשנה.
נכון, אף קבוצה לא רוצה לרדת ליגה, ויש שאומרים (ואל תמהרו לפסול זאת) שהליגה הלאומית קשה יותר מליגת העל, ואם מכבי חיפה, מכבי ת"א או הפועל ת"א ירדו ליגה, בכלל לא בטוח שהן יצליחו לחזור תוך עונה אחת, אך כץ וחבורתו לקחו את ירידת הליגה והפכו אותה לקלישאה השחוקה – ירידה לצורך עליה.
לאט לאט בנו בצד האדום של חיפה קבוצה שבנויה על שחקני בית ולמרות שלא הצליחו לעלות, ראו שמשהו טוב מתחיל להתהוות בקרית חיים. אייל טרטצקי, יוסי דורה, אושרי רואש, עודד אלקיים, רן אבוקרט ובהמשך גם הישאם כיוואן, אמיר אבו ניל וחנן ממן – הכל תחת הדרכתו של שלומי דורה, מאמן מבית, הפכו את הקבוצה למזוהה עם הקהל כל הדרך לליגת העל.
יש עם מי להזדהות ביציעי קרית אליעזר
לאחר ארבע שנות גלות בליגה הלאומית, חזרה הפועל חיפה לליגה הבכירה, ובכל הנוגע לשיתוף שחקני בית, דבר לא השתנה.
4 ניצחונות מ-5 משחקי הליגה הראשונים, כאשר בהרכב נמצאים שישה, שבעה ולעתים שמונה שחקנים תוצרת מחלקת הנוער מקרית חיים, היו תשובה מוחצת לכך שבהפועל חיפה פועלים נכון. הניהול השפוי, מוזר מאוד, אך שפוי, של יואב כץ הביא תוצאות ושחקנים כמו כיוואן, אראל ואבו ניל הפכו ללגיטימיים בליגה הראשונה.
ובצד הירוק? דוידוביץ', קינן, כיאל, גולסה, רפאלוב, קטן וגדיר המשיכו להיות עמוד התווך של הקבוצה בדרך לליגת האלופות, כאשר טוואטחה, זגורי (שאף שיחק בטורינו מול יובה) ומימון לוקחים חלק באחת העונות המוצלחות, אך כואבות כאחד, שידעה הקבוצה.
בברצלונה מגדלים לפי הספר, בת"א האמון נגמר
אם נצא לרגע מהפריפריה הצפונית, ונפליג עד לבירת הכדורגל ת"א, נראה עד כמה ההבדל גדול. האליפות של האדומים שיגעה את כל המערכות בצד הצהוב, גולדהאר פתח את הכיס ו-13 שחקנים חדשים נחתו בקרית שלום. ובהפועל? פתחו חוזים כמעט לכל שחקן שהיה שותף לדאבל, והביאו שישה שחקני בכירים (פרנסמן, רוקי, טועמה, שבחון, תמוז ושהר) כדי לתת פייט ליריבה העירונית.
התוצאה? בדרבי שנערך לפני כחודש פתחו בהרכב רק שלושה שחקני בית אדומים – שיש, זהבי ואבוטבול, ושחקן צהוב בודד מלידה – אבי סטרול. האם האוהדים של שתי התל אביביות היו רוצים לראות מעט יותר זהות על כר הדשא? התשובות בבירת הכדורגל של ישראל.
הדוגמא הטובה ביותר למחלקת נוער שמייצאת שחקנים לבוגרים, מגיעה מהקבוצה הצנועה ברצלונה. ויקטור ואלדס, פויול, פיקה, צ'אבי, אינייסטה, בוסקטס, פדרו, מסי ובוז'אן הם רק חלק מהדור הנוכחי של שחקנים שאוכלים, שותים, ישנים ונושמים את האדום-כחול מאז שהיו צעירים.
האמונה של ראשי המועדון, שהדרך שלהם לייצר שחקן טובה יותר מכל רכש כמעט, הפכה את בארסה למה שהיא. מלבד 'פלופ' כמו סנטי אסקרו שהגיע מבילבאו, והחתמתו של דויד וייה הנפלא, בארסה ממעטת להחתים שחקני ספרדים, אלא מסתמכת על פס הייצור המקומי.
עונה חדשה החלה, הדרך נשארה זהה
גם בעונה הנוכחית ממשיכות שתי הנציגות של חיפה באותה דרך לפיה הן פועלות כבר מספר שנים – שיתוף שחקני בית כמעט בכל מחיר.
ארבעה שחקני בית בלבד בהרכב במשחק דרבי, מה שהיה רק לפני חודש נחלתו של הדרבי של ת"א, היה עד לפני 11 שנים גם נחלתם של אוהדי הכדורגל בחיפה. שינוי במחשבה של יעקב שחר, וכניסתו של יואב כץ להפועל חיפה שינו את הגישה ובכרמל מרוצים.
מכבי חיפה מציגה העונה 13 שחקני בית שלוקחים חלק באופן כמעט קבוע ברוטציה של אלישע לוי: דוידוביץ' ואדרי בשער, מימון ובנאדו בהגנה, רפאלוב, גולסה, סוליליך וגדיר בקישור, קטן וחמד בהתקפה, וגם טוואטחה, רוזנבאום ופלאח שלאט לאט משתלבים בגביע הטוטו.
בצד האדום, התמונה לא פחות מעודדת: טרטצקי, רואש, אלקיים, יוסי דורה, גל אראל, עידן ויצמן, כיוואן, אבו ניל, רועי שוקרני הצעיר שהפך לשחקן הרכב וגם שניים, חנן ממן ורן אבוקרט שגדלו אמנם לאבות ירוקים, אך הפכו לאדומים. אם זה לא מספיק, גם גד עמוס ועדן בן בסט שילבשו אדום בדרבי הקרוב, הם תוצר של מחלקת הנוער הירוקה.
כאשר ראש העיר יונה יהב יישב בין יענק'לה שחר ויואב כץ, והרכבי שתי הקבוצות יעמדו מול יציע הכבוד בעת שהמנון ליגת העל יתנגן, יוכל האיש החזק בחיפה לחכך ידיו בהנאה, למרוח חיוך גדול על פניו ולהיות גאה – להבדיל מהרבה משחקי דרבי של "שכירי חרב", הדרבי של חיפה, שייך לחיפה.
