הרבה מים זרמו במוסד נשיאות המדינה מאז ה-12 במאי 1998. נשיאים התחלפו, המשיכו לייצג אותנו בכבוד ברחבי הגלובוס, שועי עולם הגיעו לביקורים מלכותיים, טקסים ממלכתיים ומרגשים התקיימו בנוכחותם של עזר וייצמן, משה קצב, דליה איציק ושמעון פרס, אך משהו היה חסר. במהלך כל התקופה הארוכה, לא לחץ קפטן ירוק ולו פעם אחת, את ידיו של הנשיא.
אותו יום מרגש, לפני 13 שנים, היה אחד מאותם הימים שכל אוהד מכבי חיפה לא ישכח. אחרי שלוש שנים מאוד לא פשוטות, הירוקים חגגו סוף סוף תואר, גביע המדינה. זה קרה אחרי 0:2 מול הפועל ירושלים בגמר בסיומה של עונה נוראית, במהלכה פוטר המאמן גיורא שפיגל ומונה במקומו דניאל בריילובסקי.
מעבר לזכייה בתואר, אותה עונה סימנה גם את המפנה ברצף השנים השחונות של המועדון הירוק. הירוקים הגיעו אחרי העידן הנוצץ של אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, עם סגל אפור ובינוני. אולי מה שצריך כדי לקחת גביע. בשנתיים שלאחר מכן, הקבוצה הגיעה לרבע גמר גביע המחזיקות, סיימה במקום השני ובעיקר בנתה את הסגל לקראת תחילת המילניום וההשתלטות שלה על הכדורגל הישראלי.
והנה, 13 שנים לאחר מכן, מכבי חיפה נמצאת במצב דומה. מצב של החזרת השליטה בכדורגל הישראלי וכל מה שחסר לה זה הגביע.
כדי להשלים דאבל, כדי לנשל את פועל תל אביב מהתואר היחיד שעוד בחזקתה, כדי לשבור את מחסום הגביע וגם כדי להבהיר באופן הכי ברור שיש, למי שעוד מפקפק, שמדובר במועדון הכי גדול בעידן העכשווי.
תקופה ארוכה מחכים בכרמל לראות גביע, 13 שנים ארוכות שהיו רצופות באכזבות במפעל הזה. מאז הגמר ההוא ב-98, הירוקים הגיעו למעמד הנחשק עוד פעמיים בלבד. ב-2002 הם הפסידו בפנדלים למכבי ת"א, וב-2009 לבית"ר ירושלים. בשני המקרים, נתון שחייב להדאיג את אלישע ואוהדי חיפה, הגיעו הירוקים כשניצחון בגמר מעניק להם דאבל. בשני הנסיונות הם כשלו.
לקבוצה שלוקחת שבע אליפויות ב-11 שנים, הגעה לשני גמרים בלבד זה דבר לא כל-כך נתפס, בטח בכדורגל שלנו, אבל זו המציאות איתה התמודדה מכבי חיפה בשנים האחרונות. אלא שהעונה היא שוב שם, במעמד הנחשק, רוצה להחזיר עוד תואר אל הכרמל כפי שעשתה עם צלחת האליפות.
זכרונות מ-98': שלומי דנינו מחמיץ, בלאנצו'ק מביא גביע לחיפה
זה מדהים, אבל בהרכב של מכבי חיפה, זה שלקח אליפות בשבוע שעבר, יש שני שחקנים שפתחו בהרכב של דניאל בריילובסקי בגמר ההוא. השוער ניר דוידוביץ' והבלם אריק בנאדו. קבלני התארים של הירוקים, לבטח זוכרים את ההרגשה של זכייה בגביע, גם אם הייתה כל-כך מזמן.
חברו של בנאדו למרכז ההגנה אז, מרקו בלבול, נזכר במשחק הגמר: "היה לחץ גדול מאוד לנצח. זה היה הגמר הכי פחות אטרקטיבי. כל שאר המשחקים היו גדולים, נגד הקבוצות הגדולות או דרבי אפילו. הגמר הזה היה בעונה לא טובה שלנו. למרות הכל, היינו בטוחים בעצמנו על אף שהגענו להארכה. חוץ מההחמצה שלהם (שלומי דנינו, דקה 66), אני לא זוכר שלרגע חששנו שלא ניקח את הגביע כי היינו פייבוריטים".
המגן הימני של הקבוצה ומי שבישל את השער הראשון בהארכה לסרגיי באלנצ'וק, אבישי ז'אנו, משחזר: "היה משחק טוב, היה שחקן בשם איברהים דורו שקיללתי אותו וישבתי לו על הראש. אמרתי לו שהוא חייב לנצח במשחק הזה. לקחת גביע זה כמו לנצח קרב אגרוף, ככל שאתה עובר סיבוב אתה רעב יותר לתואר".
אך היה גם צד שני למטבע של אותו גמר. הקבוצה הקטנה יותר של ירושלים, הפועל, הגיעה למשחק מהמקום ה-11 בליגה הלאומית, אז עוד הליגה הבכירה בישראל. ירושלים הדיחה בדרך את מחזיקת הגביע הפועל ב"ש ואת הפועל ת"א והתחושות היו שבמצבה של מכבי חיפה,הסנסציה בהחלט בהישג יד. לירן שטראובר עמד בין הקורות, לאסלו צה ואסי טובי כיכבו בהתקפה ואמיר גולה היה לאימת התקפות היריב. ג'נארו גאטוסו של אותם ימים.
גולה, כיום עוזר מאמן הפועל קטמון והסמל של הפועל ירושלים בעשור ההוא, מספק את הזווית שלו למשחק: "מה שעולה לי בראש זאת הדרך ועברנו דרך מדהימה, התחושה היתה שזה שלנו. ראינו שהכל הולך לנו וכשחקן, כשאתה רואה שהכל הולך לך, אתה צובר ביטחון. היינו בטוחים שזה שלנו. המשחק עצמו היה שקול, בלי מצבים כמעט והמצב הכי טוב היה שלנו, של שלומי דנינו והוא החמיץ".
אחד הרגעים הזכורים מהמשחק, הוא היציאה של גולה במחצית השניה של ההארכה. אחרי החילוף, הירושלמים שעמדו כשווים מול החיפאים, ספגו את הראשון, וכאן נגמר סיפור הגמר. "שיחקתי עם פציעה וסחבתי צהוב מהחצי הראשון. כל המשחק עשיתי עבירות, הייתי על הגבול של האדום ואז כשנפצעתי באופן סופי, שכבתי ואמרתי לחיים ליפקוביץ' (שופט המשחק) שאני לא יכול לזוז. באותו רגע באמת קרעתי את שרירי הבטן אבל ליפקוביץ' אמר לי 'אתה יוצא, לא מעניין אותי, אם לא אני מוציא לך אדום', יצאתי כי לא היתה לי ברירה. הרימו אותי כדי לקבל טיפול ואיך ששמו אותי על הקורה היתה הקרן ובעקבותיה הגול".
"יש מצב שאם אני לא יוצא אנחנו לא מקבלים גול ולחיפה אין גביע. הטיפול היה 3-4 דקות וכל הקבוצה היתה בחוסר ריכוז. בכלל כל המהלך היה של טעויות. זה מחזיר אותי לרגע קשה, טוב שאלוהים המציא את מחלת השכיחה. זה היה רגע מבאס, הגענו עד לגמר, ראינו את עצמנו הולכים לפנדלים ומנצחים. איך שקיבלנו את הגול נשכבתי על הרצפה, התחלתי לבכות ויוסי החליף אותי ישר. לא חזרתי אחרי הגול. זה הרגע הכי מאכזב שלי בקריירה, זאת הרגשה שבלתי אפשרי לתקן. אבל מצד שני, זה היה רגע השיא של הקבוצה הזאת מאז שאני משחק".
אז איך זה לקחת גביע ודאבל?
כשמסתכלים על הכושר בו מגיעות מכבי חיפה והפועל תל אביב לגמר הזה, אי אפשר שלא להגדיר אוטומטית את הירוקים כפייבוריטים, אך במשחק בין שתי קבוצות כל-כך שקולות, באמת שאסור להמר.
לפחות אם בוחנים את המאזן בין שתי הקבוצות האלו העונה, ידה של הפועל תל אביב על העליונה. במשחק הראשון בקרית אליעזר בין השתיים העונה ניצחו האדומים 0:2, המשיכו משם ל-1:4 משפיל בבלומפילד אך ברגע האמת, בפלייאוף ואחרי הקיזוז, הפסידו 2:0 בקרית אליעזר ואיבדו בסופו של דבר גם את האליפות.
מאז עונת 1990-1 בחיפה לא טעמו את טעם הדאבל וכעת הם במרחק של בין 90 דקות ל-120 ופנדלים מהשחזור הקסום של זה. בלבול נזכר ברגעי האושר כמי שחווה זאת: "אני זוכר את הנסיעה עם הגביע לחוף דדו, ההרגשה היתה נפלאה. זכיתי גם בדאבל, שזה אומר לזכות בכל הקופה, זה הדבר הכי קרוב שיש לשלמות".
ז'אנו ממשיך: "היתה שמחה בחדר הלבשה, יענקל'ה שחר ירד אלינו וברך. כשהוא נכנס, כולם התחילו לרקוד עם בקבוקי מים וראית את האושר. בדרך חזרה בכביש החוף עצרו את האוטו אוהדים ועלו על הגג. לאורך כל כביש החוף אנשים עצרו את המכוניות, רקדו ושרו. אני מאחל לכל שחקן, בטח שבטח לשחקנים הצעירים שיש במכבי חיפה עכשיו, לקחת גביע. השמחה שיש בגביע זה סרט שקשה לתאר אותו, זה משהו שמתפוצץ אצלך".
והרי התחזית
בסביבות השעה 23:30 בלילה יהיו חגיגות גדולות בר"ג. השאלה היא איזה צד יחגוג, זה של הירוק שלא ראה גביע מדינה כבר 13 שנים ודאבל במשך 20 שנים? או הצד האדום, שבעונה כל-כך סוערת רק משווע להחזיק בתואר היחיד שעוד יש ברשותו?
אמיר גולה מנסה לנחש: "הם (חיפה) לקחו תואר השנה ויש מצב שייקחו דאבל. מצד שני, מאוד קשה לי לראות את הפועל ת"א מסיימת בלי תואר את העונה הנוכחית. השחקנים שם לא יוותרו, אבל בוא נרוץ עם המומנטום ועם חיפה".
מרקו בלבול ממשיך: "לגמר גביע יש חוקים משלו, אבל מכבי חיפה נראית מצוין, באה בכושר טוב והרבה זמן לא זכתה בדאבל. אני מאמין גדול בה".
ז'אנו מסיים עם תחזית דומה וגם עם משאלה פרטית שכבר לא תתגשם: "אני מאחל למכבי חיפה בהצלחה, אני כמו כל אוהד, מחזיק אצבעות והם בשבילי כבר הביאו דאבל, מגיע להם בגדול, בענק. היינו קבוצה טובה ולקחנו גביע, אבל היום מכבי חיפה קבוצה הרבה יותר טובה. רואים את הרעב, כמו שהיה לנו. אם הייתי יכול לתת מחצית, לשחק ולהשאיר כמה ברכיים על הדשא, הייתי עושה את זה".
