מצחיק איך שעונה אחת יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה. פציעה קטנה במשחק גביע הטוטו יכולה לשנות קבוצה על פניה. במכבי תל אביב של השנה הדבר הזה קרה פעמיים. שתי פציעות, שני מהפכים.
את מה שאלירן עטר עושה מאז שברק יצחקי נפצע לא צריך לכתוב שוב. החלוץ הנהדר לקח את ההזדמנות שניתנה לו ולאחר שהיו כבר רחשים על כך שהוא הולך להיות חילוף ראשון העונה, פתאום עטר קיבל את הבמה להוכיח שיש לו ברגליים מה שצריך כדי להיות חלוץ מוביל.
אך על הרכש השני שעשתה מכבי תל אביב העונה בעקבות פציעה, יש הרבה מה לכתוב, בטח לפני הדרבי שמחכה לנו, דרבי שעונות שלמות חיכו לו בתל אביב, דרבי שיכול להיות אחד מבין אותם משחקים שבסוף יסתכלו עליהם כאחד מאלו שסימנו את הריצה של המנצחת לאליפות.
והרכש השני הוא סאבו פאביצ'ביץ'. הבלם המונטנגרי שהגיע למכבי תל אביב לאחר פציעת ניבאלדו בדרבי גביע הטוטו מגיע הערב ב-21:00 לסגור מעגל. לא את המעגל שלו, את המעגל של ניבאלדו. ובפניו תעמוד משימה מאוד לא פשוטה, לעצור את איתי שכטר.
אפילו באנגליה יודעים כמה הוא חשוב
המונטנגרי, קר הרוח הזה, מחזיק בתוכו תכונות שלא נראו במגרשי ליגת העל שנים רבות. יש יגידו מאז ימי טל בן חיים, יש שעוד ידרימו לימים של גדי ברומר. לסאבו פאביצ'ביץ' יש פשוט רוגע בלתי מוסבר. הוא מתנהל עם הכדור כאילו נולד לו דבוק לרגלו, תכונה לא ממש מוכרת אצל בלמים.
וזה מצחיק. כי פאביצ'ביץ' הגיע למכבי תל אביב מקבאלה אחרי שהצליח להסתכסך עם כל העולם ואשתו. הוא נזרק מהמועדון היווני, נכנס לצהובים בחוזה לא ממש יקר ובהעברה חופשית, ואת מקומו של ניבאלדו הוא ממלא בצורה פשוט מדהימה שכשהברזילאי יחזור להרכב, לאבי נמני ויוסי מזרחי צפוי כאב ראש ענקי.
אבל אם רוצים להבין עד כמה סאבו פאביצ'ביץ' הוא בלם מוערך, מבט קצר למשחק של מונטנגרו מול אנגליה ביום שלישי האחרון יסביר את הכל. סאבו נפצע במחנה האימונים של נבחרתו לקראת שוייץ וביום שלאחר המשחק נגד השוייצרים, רגע לפני שמונטנגרו מגיעה לוומבלי לפגוש את אנגליה, בעיתונים הבריטים עסקו באיש אחד: "מונטנגרו תחסר את אחד השחקנים החשובים במערך שלה", נכתב ב'גרדיאן' על בלם מכבי תל אביב.
אם צריך לנתח את מה שהמונטנגרי מביא למגרש, אפשר להסתכל על המשחק הראשון שלו במדי הקבוצה נגד פאריס סן ז'רמן ומה שקרה מאז. אבי נמני ויוסי מזרחי החליטו לעלות אז במערך פחדני של חמישה שחקני הגנה מכיוון שחששו שפאביצ'ביץ', בהופעת הבכורה שלו, יפגין חוסר תיאום עם סטרול ופחדו שהצרפתים יחגגו.
בפועל, זה היה בדיוק ההפך. פאביצ'ביץ' היה שחקן ההגנה הכי טוב באותו הפסד בפאריס והמערך הפחדני של נמני את מזרחי באותו יום הוא זה שהוליד את ההפסד, אולי גם את ההדחה מאירופה בסופו של דבר.
אלא שמאז הניסויים לא פסקו. להפך. בזכות פאביצ'ביץ', נמני ומזרחי מרשים לעצמם לשחק עם המערכים. לשנות קשרים אחוריים, לפתוח עם מגנים שונים בכל פעם וזה לא סתם. סאבו הוא ליברו אמיתי. הוא מחפה על שחקנים אחרים, דוחף מאחורה כשצריך, מניע משחק בצורה בלתי רגילה, הכדורים הארוכים שלו חותכים הגנות וכשצריך הוא גם יודע לפרוץ באגף ימין. כלבויניק אמיתי.
המקום בו אגדות נרקמות
אומרים שמשחקי דרבי אלו המשחקים שהופכים שחקנים טובים לגדולים. מבט קצר על דגלאס דה סילבה יספר אולי את כל הסיפור. הבלם הברזילאי הוא ללא ספק הטוב בליגה, אבל את המעמד שלו הוא קנה במשחקים הגדולים נגד מכבי. אין אוהד צהוב שלא חושש מהרגע בו הפועל מקבלת כדור חופשי, איכשהו הם תמיד מוצאים את הראש שלו.
אבל דה סילבה לא רק קילר בהתקפה, הוא בעיקר קילר של חלוצים. רבים וטובים נתקעו ברגליים של הברזילאי, פשוט כי הוא מגיע מפוקס. ביום שבת הוא צריך לפגוש מולו את אלירן עטר, פאביצ'ביץ' צריך לפגוש מולו את שכטר.
אין ספק ששכטר הפך בחודשים האחרונים לסוג של באנקר בין כל אוהדי הקבוצות ואנשי המקצוע בכדורגל שלנו. המהירות, החוצפה, הטכניקה, הבעיטה. לשכטר יש את הכל. אומרים שהוא קצת צריך לעבוד על הצד המנטאלי כי כשמתסכלים אותו תוך כדי משחק הוא מתייאש ומתחיל לעשות שטויות. כאן נכנס סאבו פאביצ'ביץ' לתמונה.
עד כה העונה הוא לא נתקל במבחנים גדולים מדי בליגה שלנו. בעצם היה אחד עם מהירות כמו שיש לשכטר, עמית בן שושן, שמול פאביצ'ביץ' פשוט התבטל. גם עידן שריקי לא הצליח לעבור אותו.
במכבי תל אביב אומרים שסאבו פאביצ'ביץ' הוא מנהיג שקט וקר רוח. זה שמחבר את ההגנה מאחור ולא נותן לקריזות של שטראובר להשפיע על השחקנים. הוא יודע לטפל בטעויות, לנקות כמו שצריך. הוא לא עושה בלאגנים.
וזה מה שמכבי תל אביב צריכה בדרבי מול איתי שכטר. בלם שלא נלחץ. לא רונלד ראלדס שברגע האמת יעשה פנדל מטופש. היא צריכה את סאבו פאביצ'ביץ' והוא, הוא רק רוצה להוכיח שהקלישאות נכונות - בדרבי שחקנים טובים הופכים לגדולים, וזה הדרבי שלך סאבו, לא של שכטר.
