בדומה לחייו של כל אחד ואחד מאיתנו, גם בחייהם של הספורטאים יש רגעים קריטיים בהגיעם לצומת של קבלת החלטות. בחודש הקרוב נציג בפניכם סדרה של כתבות העוסקות ברגעים משמעותיים בקריירה של ספורטאים, כאשר הכתבה הפעם תעסוק בהחלטה האם להתאזרח במדינה אחרת כדי לייצג אותה? האם הספורטאים בכתבה קיבלו החלטה טובה או לא טובה? האם זה היה תלוי בהם? אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.
הנבחרת מעל הכל", את הקלישאה הזו אנו שומעים מטובי הספורטאים בעולם לא פעם. אך האם האמירה הזו משקפת שאיפה לייצוג מדינה ממניעים רגשיים או שאולי ההצלחה המקצועית והחשיפה העומדים מאחורי המדים הלאומים הם אלה שמניעים את הספורטאים לייצוג מדינה כזו או אחרת.
באתלטיקה העולמית נפוץ מאוד לראות ספורטאי המתחרה עבור מדינה שלא נולד בה, אפילו לאחר שכבר התחרה עבור מדינה אחרת. פעמים אחדות עובר האתלט ללבוש את מדיה של מדינה אחרת עבור כסף ופעמים אחדות בגלל שורשיו או בגלל חיבור רגשי.
לא רק באתלטיקה הנוהג נפוץ, פעמים רבות אנו רואים ספורטאים הבוחרים לשחק עבור מדינה בה לא גדלו, רק משום שסיכוייהם להתברג בהרכב או בסגל גבוהים יותר מאשר אם היו נשארים להתחרות עבור מדינתם המקורית.
בישראל נפוצה מאוד תופעת ההתאזרחות ורבים מהספורטאים המובילים שלנו לא נולדו או גדלו כישראלים. יהדותם של הספורטאים לעיתים היא זו שגורמת להם להפוך לישראלים, אך המניעים המביאים אותם לארץ שונים ומגוונים, אם זה בגלל ציונות ואם כצעד מקצועי, העיקר שהם פה ושהם מביאים כבוד לדגל ישראל...
הפעם לא נתמקד בישראלים אלא במניעים שהביאו ארבעה ספורטאים בינלאומים לייצג דווקא את המדינה שאת דגלה הם מייצגים.
סאיף סעיד שאהין – עלה מליון דולר לקאטרים
סאיף סעיד שאהין נולד בקניה בשנת 1982 תחת השם, סטפאן צ'רונו. שאהין הוא אצן בתחרות הקשה של 3000 מטר מכשולים. הוא החל להתחרות כבר בגיל צעיר וב-1999 זכה באליפות העולם לנוער (2000 מטר משוכות) ושנתיים לאחר מכן קבע את שיא העולם לנוער במרחק המלא.
בתחילת דרכו התחרה שאהין, או בשמו המקורי צ'רונו, עבור מולדתו, קניה וזכה עבורה באליפות העולם שנערכה בעיר מנצ'סטר ב-2002. למרות יכולתיו כאתלט, זכור שאהין בעיקר בגלל המעבר שעשה בשנת 2003 לקאטר.
לאחר המעבר שינה האתלט את שמו לשם מוסלמי ועל פי הדיווחים, אותם הוא דוחה בכל תוקף, קיבל האתלט המוכשר מליון דולרים כדי להחליף את אזרחותו ואת מקום מושבו לקטאר.
שאיף סעיד שאהין המשיך להוכיח יכולת מקצועית גבוהה גם לאחר המעבר ובאליפויות העולם בשנת 2003 ו-2005 הוא זכה במדליית הזהב, בשנת 2004 הוא קבע את שיא העולם במקצוע ה-3000 מטר מכשולים, 7:53.63, בו הוא מחזיק עד היום. בשנת 2006 זכה במדליית הכסף באליפות העולם באולם, אך פציעה ממנה התעלם זמן רב השביתה אותו בסופה של שנה זו והוא חזר להתאמן רק בשנת 2009, אך לא הצליח לשחזר את השגיו.
אחיו הבוגר של סאיף סעיד, אברהם צ'רונו, התחרה גם הוא במירוץ 3000 מטר מכשולים, אך בניגוד לאחיו, נשאר צ'רונו הבוגר נאמן למדינתו.
מרואן צ'מאח – ויתר על הטריקולור בשביל הוריו
מרואן צ'מאח נולד בשנת 1984 לצמד הורים מרוקנים, בעיר תונינס שבדרום צרפת. צ'אמח החל את הקריירה שלו ככדורגלן כבר בגיל ארבע, כשהוא הולך אחרי אביו שהיה בעצמו שחקן עבור מועדון כדורגל מהעיר קזבלנקה, שמרוקו.
בשנת 2000 החל צ'מאח לשחק בקבוצת הנוער של בורדו וזאת לאחר שמשך את תשומת ליבן של לאנס, טולוז ולריין. ב-2003 שיחק לראשונה בקבוצה הבוגרת ונשאר בה עד שנת 2010, אז עבר לשחק תחת ארסן ונגר בארסנל.
בשנת 2003 רשם מרואן צ'מאח הופעה בודדה בשורתיה של נבחרת צרפת עד גיל 19, אך למרות העובדה שנולד וגדל בצרפת, בחר החלוץ לשחק עבור נבחרת מרוקו, את הבחירה עשה בגלל הוריו.
ההחלטה להצטרף לנבחרת מרוקו השתלמה ומאז יולי 2003, אז שותף לראשונה בנבחרת רשם צ'מאח 57 הופעות, בהן כבש 16 שערים. החלוץ היה חלק מהנבחרת בשלוש אליפות אפריקה, כולל זו של 2004, בה הגיעה הנבחרת עד לשלב הגמר. באוגוסט 2010 שימש מרואן צ'מאח לראשונה בקריירה כקפטן הנבחרת.
נעים סולימנוגלו – מרים המשקולות הבולגרי שערק לטורקיה
נעים סולימנוגלו נולד בעיר פטיצ'אר שבבולגריה למשפחה טורקית וכחלק ממדיניות השלטונות במדינה שינתה משפחתו את שמה לסולימנוב. סולימנוב שלט בענף הרמת המשקולות, בקטגוריית משקל נוצה, מאמצע שנות השמונים ועד סוף שנות ה-90.
בתחילת דרכו ייצג "הרקולס כיס" את בולגריה וזכה עבורה בשתי מדליות זהב רצופות באליפיות העולם, הראשונה ב-1985 והשניה ב1986. במהלך אליפות במלבורן בשנה זו, נעלם סולימנוב ולא שב לבולגריה. כעבור זמן מה הופיע סולימנוב בטורקיה תחת השם נעים סולימנוגלו.
טורקיה שילמה לבולגריה כופר בסך מליון דולרים כדי שזו תסיר את ההתנגדותה להשתתפותו של סולימנוגלו באולימפידת סיאול כספורטאי טורקי. “הרקולס כיס" לא איכזב וזכה במדליית הזהב. גם בשתי האולימפידות העוקבות ההישג חזר על עצמו וכך גם בחמש אליפויות עולם בין השנים 1989 ל- 1995.
ההחלטה של סולימנוגלו להתחרות עבור טורקיה נוסעת הן מהפן המקוצעי והן מהפן הרגשי. נעים ערק לטורקיה כיוון שנולד כטורקי וגדל במשפחה טורקית, אך לא מן הנמנע שלפן הכלכלי הייתה השפעה על המהלך.
וילסון קיפקטר – הגיע לדנמרק כסטודנט והתאהב מיד
במבט ראשון נראה הסיפור של וילסון קוסגי קיפקטר, אצן שחור המתחרה תחת דגלה של דנמרק, דומה להפליא לזה של סאיף סעיד שאהין. אך בניגוד לקנייתי-קאטרי, קיפקטר שנולד בקניה, מעולם לא התחרה עבור המדינה ממרכז אפריקה וכבר מגיל 18, אף לא גר שם יותר. הוא עבר לדנמרק כחלק מתוכנית לחילופי סטודנטים, התאהב במקום עד כדי כך שבחר לבלות שם את שארית חייו ומייד הגיש בקשה לאזרחות דנית.
וילסון קיפקטר הוא מומחה לריצות בינוניות ובמשך שנים היה אף שיאן העולם בריצה ל-800 מטרים. הוא החל להתאמן כבר בגיל צעיר מאוד בקניה וב-1994 התגלה לעולם כאשר זכה ב-16 מתוך 18 תחרויות הריצה ל-800 מטרים, שהתקיימו באותה שנה.
ברשימת ההישגים הארוכה של קיפקטר אפשר למצוא שלוש מדליות זהב רצופות באליפיות העולם של השנים 1995, 1997 ו- 1999. מדליית זהב באליפות אירופה בשנת 2002, מדליית זהב ושתי מדליות כסף באליפויות העולם באולם, מדליית ארד באולימפידת אתונה 2004 ומדליית כסף באולימפיידה שנערכה בסידני בשנת 2000. על התארים הושגו בריצה ל-800 מטרים.
יש שירימו גבה ויטענו שהמעבר של קיפקטר אינו טהור ונובע מכך שהאתלט האפריקאי רצה להגיע למקום בו יוכלו לתת לו תנאי אימון טובים יותר, מתקנים טובים יותר וכסף רב יותר. אך העובדה היא שקיפקטר לא הגיע לדנמרק לצורך הגירה ואפילו לא כדי להתחרות שם, הוא הגיע כסטודנט להנדסת חשמל ולמד באוניברסיטת קופנהגן. האהבה שלו למקום היא זו שהשאירה אותו שם והיא זו שנתנה לו את המוטיבציה להתחרות עבור דגל הצלב האדום לבן.
.
פספסתם את הכתבות הקודמות של רגע של החלטה? לחצו כאן לכל הכתבות
