אומרים שלא כל מי שהיה שחקן גדול יכול להיות מאמן מצוין. האמת, יש לא מעט דוגמאות על שחקני עבר ענקיים שלא הצליחו בכיסא המאמן שניתן להם בקבוצות בליגת העל בארץ לאורך השנים.
משה סיני, אחד מהסמלים היותר גדולים של הפועל תל אביב נכשל כמאמן בקבוצה, אלי אוחנה פישל בבית"ר, מוטל'ה שפיגלר כדורגלן היובל לא נחל הישגים גדולים בקריירת האימון וכמוהם ניתן למנות עוד מספר שחקני עבר ענקיים.
העונה בליגת העל ישנם שני מאמנים שהיו שחקני עבר אגדיים עד לא מזמן, ונראה שהם מתכוונים לשבור את הסטיגמה. היום (שבת) בנתניה יפגשו שני מאמנים שהיו כל הקריירה שלהם כשחקנים בורג מרכזי בקבוצה בה שיחקו, עתירי תארים עם שערים מרהיבים ברזומה שלהם, ובעלי רגל שמאל קטלנית.
אבי נמני מאמן מכבי תל אביב וראובן עטר מאמן מכבי נתניה היו דומים כשחקנים ותופתעו לגלות כמה הם דומים כמאמנים.
הסמכות הבכירה ביותר
במכבי תל אביב ברור לכולם מיהו בעל הסמכות הבכירה ביותר. נכון, בסולם התפקידים ושמות התואר השונים מעל לאבי נמני ישנם חברי הנהלה כמו עוזי שעיה ואביב בושינסקי וכמובן את הבעלים של הקבוצה מיטש גולדהאר, אבל זה כבר כמה שנים שמספר שמונה האגדי של מכבי הוא זה שמנהל את העניינים מאחורי הקלעים וגם לפניהם.
עם אבי נמני, אחד האנשים החזקים ביותר בכדורגל, אף אחד לא רוצה להתעסק. לכוח שלו כולם מודעים: הבעלים, ההנהלה, השחקנים ואפילו התקשורת. נמני קיבל מההנהלה שלו בתחילת העונה צ'ק פתוח להביא את כל השחקנים אותם רצה וכך נחתו בקריית שלום: אילייב, ראלדס, קומאץ', שטראובר ואבידור.
דווקא את התקשורת שהיתה איתו לאורך כל השנים, נמני מעביר סדרת חינוך חמורה: אחת לשבועיים מותרת כניסה לאימוני הקבוצה ובה נערכים ראיון עמו ועם שחקן נוסף בלבד. בשאר הימים אוי ואבוי למי שיכנס למתחם האימונים ולו אפילו כדי לצלם תמונה אחת.
נמני גם עובד עם שני עוזרי מאמן. עד לא מזמן היו אלה איציק עובדיה ומרקו בלבול ולפני כחודש עבר האחרון לבני סכנין ובמקומו הגיע ניר לוין שמתפקד גם כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער של המועדון. בינתיים, השילוב בין נמני ללוין הולך טוב ומקורבים למועדון מקרית שלום מעידים על כימיה טובה בין השניים.
כשראובן עטר חזר למכבי נתניה לפני כחודשיים, אחד מהתנאים הבסיסיים בחוזה שלו מול הבעלים של הקבוצה, דניאל יאמר, היה להיות הסמכות המקצועית הגבוהה ביותר במכבי נתניה. עטר, שנכווה בגלגולים הקודמים שלו בקבוצה גם מיאמר וגם מהבעלים הקודם, אשר אלון, שרצו להתערב לו בפן המקצועי, החליט לשנות גישה ולדרוש את מה שכל כך חשוב לו.
כשעטר הגיע, ניסו בנתניה להדביק לו את נתי עזריה כחבר בצוות המקצועי וגם את עוזר המאמן לשעבר הנרי דוארטה, שכבר עבדו בשכר במועדון. עטר לא מצמץ אפילו לשנייה וקבע: איתי יש רק עוזר אחד, צדוק מלכה. אגב, באותו מעמד של סיכום החוזה לשלוש שנים, המאמן דרש להתחזק בינואר בשחקנים בעלי רזומה (קרופניק כבר סיכם) וכן לפטר את מנהל הקבוצה איתו היה מסוכסך עוד מהקדנציה הקודמת.
אותו מנהל קבוצה, נתן את כולו בשביל דניאל יאמר ואף היה מדווח לו על כל דבר הכי קטן שקרה באימונים. עטר רצה אותו בחוץ, וקיבל את מבוקשו.
פחות טקטיקה, יותר הנאה
שני המאמנים, גם עטר וגם נמני, חסידים של כדורגל התקפי ומהנה. כזה לשמו מגיעים אוהדים וממלאים יציעים. שניהם, כשחקני עבר שפרשו לא מזמן, יודעים בדיוק מה השחקן הישראלי חושב על האימונים, מה הוא אוהב, מתי הוא רוצה להשקיע ומתי לא.
שני המאמנים דוגלים בשיטות משחק טקטיות כאשר הם משחקים עם קישור אחורי מעובה (נמני עם שלושה שחקנים ועטר עם שניים) ונותנים חופש ביטוי לשחקני החוליה ההתקפית על מנת שבעזרת אותו חופש הביטוי הזה ייהנו מהמשחק וכך יביאו תמורה טובה יותר.
לעטר ולנמני חשוב מאד שהקבוצות שלהם יהיו שמחות, גם על המגרש וגם מחוצה לו. לכן נמני דוגל בשיטת משחק של שלושה חלוצים (שניים בכנף ואחד במרכז) ועטר לעומתו מעדיף שני חלוצים ושני קשרים התקפיים. שניהם בתור שחקנים ידעו לא פעם עימותים עם מאמנים שאימנו אותם והם רוצים להיראות אחרת ואהדת השחקנים חשובה להם מאוד.
זה מה שקורה גם בפועל, השחקנים גם בנתניה וגם במכבי תל אביב מעריצים את המאמנים שלהם ורוחשים להם כבוד גדול. אם אתם לא מאמינים תגידו ליד אלמוג כהן מנתניה או לידי שרן ייני ממכבי את השמות עטר או נמני בהתאמה, ותראו איך הם מורידים את הראש.
הצעירים פורחים
מהפכת צעירים שכזו כמו שביצע אבי נמני, לא נראתה במכבי תל אביב כבר המון שנים. נמני, אחד שיודע דבר או שניים על חשיבותם של שחקני בית העלה לסגל הקבוצה הבוגרת של הקבוצה העונה שבעה שחקנים מקבוצת הנוער של המועדון.
בהרכב הראשון שלו משחקים ששה שחקני בית תוצרת כחול צהוב ונותנים שואו בכל משחק. השיפור שחל ביכולת של שרן ייני וליאור ז'אן, ניצני הכדורגל מתמיר כחלון, ועליית המדרגה של קפילוטו שתפס מקום בהרכב על חשבונו של טומאסיץ', אומרים הכל על כמה כיף לשחקנים של מכבי לשחק תחת אבי נמני.
אצל ראובן עטר הדברים לא שונים כלל. את מהפכת הצעירים בנתניה החל כבר בקדנציה הקודמת שלו כאשר נתן את הבמה לשחקנים אלמוניים אז כמו אלמוג כהן, שניר גואטה, טל מעבי ואפילו דאג להביא את חן עזרא מהיריבה העירונית, טוברוק.
חוץ מהארבעה הללו נמצאים בסגל של עטר עוד חמישה שחקני בית צעירים שסיימו השנה גיל נוער. בכדי להבין מה גודל ההשפעה של עטר על הצעירים צריך לבחון את מקרה שניר גואטה. גואטה הגיע לקבוצת הנוער של נתניה ממכבי חיפה, נפלט ממנה והוקפץ ע"י עטר לבוגרת. בעונה הראשונה שלו בליגת העל הוא פרח תחת עטר ותפס מקום קבוע בהרכב.
בעונה שעברה שהגיע לותר מתיאוס, גואטה מצא עצמו מתנדנד בין היציע לספסל וזכה לפירורי דקות במשך כל העונה. את העונה הנוכחית הוא לא פתח טוב אבל כשעטר חזר לקבוצה העונה ,לבחור חזרה המוטיבציה, תפס שוב מקום בהרכב וחזר לפרוע שטרות.
בכלל, שני המאמנים דואגים שבקבוצות שלהם תהיה אווירה חברתית טובה, ללא עימותים ודואגים להוציא את הקבוצה לארוחות משותפות ולערבי גיבוש שונים.
אהדת הקהל
על אהדת של נמני בקרב אוהדי מכבי תל אביב לא צריך להרחיב יתר על המידה. אבי נמני היה כשחקן המלך הבלתי מעורער של מכבי, הסטטוס הזה לא השתנה עד עתה ועל פי הנראה הוא גם לא ישתנה בעתיד הקרוב. לרבים מאוהדי מכבי, אבי נמני בא לפני הסמל שעל חולצת המועדון, הוא הסמל בכבודו ובעצמו.
עטר אמנם לא נמצא במקום בו נמצא נמני מבחינת אהדת הקהל, אבל גם אוהדי מכבי נתניה שלא הבינו זאת כאשר עטר הוביל את הקבוצה לפני שתי עונות פעמיים ברציפות לגביע אופ"א, מבינים כבר היום לאחר הניסיונות עם מתיאוס ועזריה שלא עלו יפה, שהאדם המתאים ביותר למכבי נתניה הוא ראובן עטר.
