רגע לפני המשחק של בני יהודה מול הלסינגבורג בסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית, זה זמן טוב מספיק כדי לדבר על אחת הקבוצות המעניינות בליגה, שהשנה זו תהיה עבורה שנת מבחן.
לא קבוצה גדולה כמו הפועל ומכבי תל אביב, אבל כבר לא הקבוצה הקטנה שהיא היתה, בטח כשבליגה שלה משחקות הפועל עכו, עירוני ניר רמת השרון ובני סכנין. זו בני יהודה של השנים האחרונות. אחרי השנים עם גיא לוזון שהסתיימו במקומות החמישי והרביעי, היתה הרגשה שבני יהודה לא יכולה להגיע למקום גבוה יותר בליגה.
בשנה שעברה הקבוצה עם דרור קשטן, זה שוב הסתיים במקום הרביעי - אבל ההבדל היה שהכתומים גם הופיעו למשחקים גדולים ופחדו פחות מהשמות הגדולים: מכבי חיפה, מכבי והפועל תל אביב. הערב תפגוש בני יהודה את מוליכת הליגה השבדית, במשחק שמוגדר עבורה כמבחן לפני פתיחת העונה.
אני מודה: אני לא מכיר את הליגה השבדית מודל של היום, וגם לא את ז'לזניצ'אר ולא את ואדוז, מולן יתמודדו הנציגות האירופיות הנוספות שלנו. אבל די ברור כי מבין כל השמות, הלסינגבורג היא האיכותית מכולם. יש תחושה באוויר שאפשר לעבור אותם, אבל לא מרבים לדבר על התחושה הזו.
מה שאני כן בטוח בו הוא שאם בני יהודה תנצח ותשיג מקדמה לקראת הגומלין בשבדיה, היא מסוגלת לפתוח את העונה שלה בצורה הרבה יותר טובה. לא ייקח לה זמן להיכנס לעניינים כמו שקרה אחרי ההפסד לשמרוק רוברס בעונה שעברה תחת דרור קשטן.
ובאופן כללי, הסגל הכתום לעונת 2011/12 דומה לזה של השנה שעברה, מלבד לירוי צעירי שעבר למכלן. פדרו גלבאן ממשיך לפרוע שטרות, ננאד מרינקוביץ' נכנס בגדול לעניינים, שלו מנשה וקוסטה שומרים על יציבות וההגנה כבר משחקת יחד כמה עונות. נדמה שלבני יהודה אין יותר תירוצים. ייתכן שהיא הגיעה לשיא שלה בעונות האחרונות, אבל אסור לה להיכנס לשאננות. היא צריכה לבצע התקדמות נוספת.
אמנם היא במילכוד, כי קשה מאוד לסיים בין שלוש הגדולות כשבליגה שלך משחקות מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל תל אביב, אבל תמיד צריך לשאוף לסיים במקום אחד גבוה יותר. ניצחון על השבדים יראה לכולם שבני יהודה מודל 2011/12 רצינית יותר, בוגרת יותר, ובעיקר - רוצה להיכנס בהדרגה למועדון "הקבוצות הגדולות" בכדורגל הישראלי ולהפסיק להיות "קבוצה צבעונית ונחמדה".
