אני לא חזיר, אבל כל מי שראה את המשחק יכול להגיד שמכבי היתה צריכה לנצח בהפרש גדול יותר את בית"ר. אבל שוב, אני בהחלט מסופק מההצגה שהקבוצה שלי נתנה וכן אתם לא טועים, אני מאושר ואתם לא מבינים עד כמה.
אין אוהד שלא מת על המשחקים האלה, דרבי, חיפה וכמו אתמול מול בית"ר, חוויה בלתי נשכחת, לפני המשחק, תוך כדי ואחרי. אוהדי מכבי ובית"ר אם בתאריך 26/12/2009 לא היתם נוכחים באצטדיון בלומפילד, אני יכול לבשר לכם שהפסדתם 90 דקות של כדורגל במיטבו, 7 שערים יפים, מתח ואווירה מטורפת ביציעים.
כהרגלי, התכוננתי למשחק בדירה שלי, לקחתי את הזמן ותכננתי להגיע לאזור בלומפילד בסביבות השעה 7 בערב כחצי שעה לפני המשחק. בזמן שאני מתארגן למשחק, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי שהפועל ת"א מובילה במחצית 0:2 על הפועל ר"ג, נכון התאכזבתי אבל הראש שלי היה במשחק של הקבוצה שלי , כיביתי את מסך הטלויזיה ויצאתי לדרכי.
שהגעתי לאזור החנייה, המקום שאני מחנה בו כמעט באופן קבוע היה תפוס, מצד אחד התבאסתי כי זה מין אמונה טפלה אצלי להחנות את הרכב שלי במקום הקבוע, אבל מצד שני, הייתי מרוצה שיש הרבה קהל באצטדיון, כי לא רק החנייה שלי היתה תפוסה כמעט כולן היו כבר מלאות. בסופו של דבר אלתרתי לעצמי מקום חנייה וצעדתי לעבר אזור האצטדיון.
הרבה אוהדים היו ליד הקופות והאנרגיות של משחק גדול התחילו להיכנס לגופי. לא היה לי כוח להסתובב ומיהרתי להיכנס ליציע. יש אווירה טובה, כבר אני מבסוט, רק שננצח אני אומר לעצמי ואומר שלום לחבריי הקבועים מסביבי. עוד רגע מתחיל המשחק, הקהל בשלו, עוד לא, עוד לא. זהו השופט הוציא את המשחק לדרך ואני קופץ, כי מי שלא קופץ אדום.
מכבי פתחה בהתלהבות את המשחק, יש לי הרגשה טובה, אני אומר לזה שלידי והוא בתגובה אומר לי, אנחנו לא יציבים, זו בעיה. בדקה ה-8 משהו מוזר קורה, דווקא ראלדס הבלם שממשחק למשחק משתפר, עושה טעות נוראית בהגנה וטוטו תמוז שדי פחדתי ממנו עוד לפני המשחק, אומר תודה והעלה את בית"ר ל-0:1.
אוי זה מעצבן, גם גול ממש בהתחלה ועוד מטעות שלנו. אין מה לעשות ממשיכים ומקווים לטוב. מכבי לחצה על בית"ר והיה נראה שהשער שהיא קיבלה הרגיז אותה, אנחנו מעודדים בכל הכח ומחכים לגול.
האוהד שלידי מסנן לעברי חייבים להשוות עד למחצית, אני מסתכל ואומר לו, רק התחלנו מה הלחץ? אל תדאג יש לי תחושה טובה ואוהד אחר מתפרץ לשיחה וצועק המשחק הזה שלנו, אני אומר לכם.
דקה 26 קרן לקבוצה שלי, אילייב שאני כל כך אוהב מרים את הכדור, ראלדס האשם בגול שספגנו נוגח לעבר השער, הרוש הודף ופתאום הכדור מגיע לשרן ייני שרגע לפני שהוא הניף את הרגל, אני חשבתי שהכדור עף ליציע, אבל כמו גדול הוא בעט כדור אדיר שנעצר רק ברשת. יש! זה מה שרציתי, שיוויון מהיר. הקהל חוגג, בלומפילד התעורר ואני מרגיש שיהיו הרבה גולים במשחק הזה ולא טעיתי.
מכבי משחקת טוב , בית"ר לא קיימת וריח של עוד גול היה באוויר. בדקה ה-39 זה הגיע. רוני גפני קיבל כדור באגף, הרים מדוייק לרחבה ותמיר כחלון בנגיעה כמו שכתוב, קובע מהפך. איזו שמחה ביציעים, מגיע לנו וכרגיל כולם בהתלהבות רוצים את השלישי אפילו עוד לפני המחצית.
ההיפך קרה. פתאום משום מקום ברק יצחקי התעופף ברחבה שלנו ובמספרת מרהיבה קבע 2:2 בתוך תוספת הזמן של המחצית, כן, שוק זו המילה הנכונה של אוותו רגע, למה אני שואל, במקום לרדת עם יתרון מוצדק למחצית אנחנו שוב מפשלים? ודווקא יצחקי שלא פוגע בתקופה האחרונה שם גול כזה וזה ממש לא הפתיע אותי, כרגיל נגד מכבי ת"א כולם מתעוררים.
השופט שורק למחצית, אני די מבואס אבל מאוד אופטימי להמשך, קשה לתאר את זה אבל היתה לי הרגשה טובה לאורך כל המשחק. בזמן שאני מחכה לתחילתה של המחצית השניה, בדקתי בפלאפון את התוצאות של הווינר שלי ושוב לצערי, לא פגעתי ועכשיו מה שנותר, זה להתרכז אך ורק במחצית השניה ולהתפלל לניצחון.
יצאנו לדרך, שוב מחממים את הגרון ומחכים לראות איך הקבוצה חזרה מחדרי ההלבשה ולשמחתי היא חזרה רעננה ורעבה. מכבי לחצה על השער של בית"ר וראלדס שוב ניסה לכבוש אבל הרוש שוב הדף, הפעם לא לייני.
דקה 50, תמיר כחלון שכבש את השער השני, הפעם הרים כדור לרחבה ויוסי שבחון שנמצא בכושר מעולה בתקופה האחרונה נוגח לרשת ושוב אנחנו שמחים וצוהלים ביציע ואני צועק רק שלא נחטוף יותר, די זהו מספיק.
לא חלפו שתי דקות ואריאל הרוש בעט כדור ארוך שהגיע עד טוטו תמוז שהצליח לקפיץ את הכדור לעבר השער, אבל למזלנו זה היה רק קרוב לשיוויון.
דקה 55, שבחון מריץ את מאיוקה שדוהר לעבר השער ולא עוצר, כל הקהל צועק "נו נו...", מאיוקה מנסה למסור, הכדור נהדף ישר לראש שלו ומשם לרשת, איזה "יש" אדיר נשמע בבלומפילד, כל היציעים על הרגליים, שרים ונהנים מההצגה של הצהובים, כמה זמן זה לא קרה. רביעייה לבית"ר ירושלים? זה אחד הדברים היותר מאושרים שקרו לי בחיים.
זהו, זה גמור , אני אומר לאוהד שלידי והוא מזכיר לי את המשחק בשבוע שעבר מול אחי נצרת ואני מחייך ומסמן לו חמסה עם היד, גם נגד עין הרע על מה שהוא אמר וגם שאני רוצה שמכבי תיתן את החמישי. הזמן עובר, בינתיים מכבי נרדמה קצת ובית"ר מנסה לייצר התקפות, אבל לא כאלה שגרמו לאיזה לחץ בחזה.
דקה 80, יצחקי מקבל כדור ברחבה ומצליח להסתדר עם 3 שחקנים ועם שטראובר ומגלגל את הכדור פנימה. גול מוזר ועוד גול מטעות שלנו. 3:4 עשר דקות לסיום, למה פתאום אנחנו בלחץ? מי צריך את זה? במקום לסגור עניין, אני פוחד פתאום שוב כמו שבוע שעבר לאבד יתרון של שני שערים ולצאת פראייר.
לא חלפה דקה וכמעט התקשרתי לעבודה להגיד שאני רוצה יום חופש. טוטו תמוז מקבל כדור ברחבה מסתובב ולבד מול שטראובר בועט טיל מעל השער, הלב שלי נפל לתחתונים ואני מתאר לעצמי שאותו דבר קרה לכל אוהדי מכבי ואני חייב לציין שזה מאוד לא בריא.
מעכשיו אני מחכה רק לשריקה, כבר לא אכפת לי שלא שמנו את החמישי, לא אכפת לי כלום, אני רוצה בסך הכל לנצח משחק שמגיע לנו לנצח בו וכך גם היה, השופט שם את המשרוקית בפה לאחר 4 דקות תוספת זמן בכלל לא קלות ומסיים את ההצגה הנהדרת הזו שחווינו בבלומפילד.
הקהל חוגג, משחק גדול 7 שערים, השחקנים מודים לנו על העידוד ואנחנו מודים להם על החוויה שלא נשכח די הרבה זמן.
