עידן שריקי הינו נמשל של מעשייה הנקראת "הבריחה לחו"ל". ברור כי היציאה של שחקנים ישראלים לליגות בכירות באירופה או לפחות לקבוצות בכירות היא טובה אבל לא למקומות שאינם מהווים קידום.
שריקי, שחתם בקיץ האחרון בגורניק זאבז'ה הפולנית, נחשב עד הקיץ האחרון לאחד מבכירי החלוצים בליגת העל. במקום לכוון לקבוצה גדולה בישראל הוא קיבל הצעה ממועדון אפל, קרוב לגבול צ'כיה, וישר קפץ על ההזדמנות.
מהזדמנות זו נוצרו רק בעיות ושריקי הפך לממלא מושב קבוע בספסל הקבוצה אז לא ברור כלל מה היתה מטרת יציאתו. הליגה הישראלית אינה מקום רע שקשה להיות בו.
קבוצות נותנות חופשים לשחקנים לעתים קרובות, השחקנים משקיעים גג שלוש שעות אימון ביום, אז למה לחשוב שאם תגיע למועדון כזה שלא זכה בתואר מאז נפילת מסך הברזל יקרב אותך לליגות הבכירות באירופה?!
מאור מליקסון ודודו ביטון בחרו בוויסלה קראקוב, הקבוצה המפוארת ביותר בפולין, משחקת בליגה האירופית, לגיטימי. גם הגעת השחקנים הישראלים לליגה הבלגית מובנת משום שמגיעים לשם הרבה יותר סקאוטים. אבל למה להגיע למקומות אפלים כמו פולין?
דן רומן, שחקן ששיחק בעברו במכבי ת"א, דעך והגיע להפועל ר"ג. החלטתו הלא ברורה היתה לעבור לווינדאם בליגה השניה בהולנד. ברור כבר עכשיו כי הוא יגמור בדיוק כמו שלל השחקנים שמחפשים "טרק" אלטרנטיבי ולא תכליתי ברחבי תבל.
שחקני כדורגל יקרים, הגיע הזמן שתפסיקו לברוח מליגת העל ותתחילו לחשוב. לא כל אחד מכם יהיה אייל ברקוביץ', חיים רביבו או יוסי בניון. דעו את מקומכם, רמתכם ותגיעו למקומות שיכבדו אתכם...
הכתוב הינו טור דעה
