לואיס פרננדז הוא עוף מוזר בכדורגל שלנו. השחקנים אוהבים אותו, התקשורת מחפשת סיבות בעיקר לריב איתו ובהתאחדות עדיין לא יודעים איך לאכול את הצרפתי יוצא הדופן. הוא עצמו אולי לא מדבר את השפה אבל שומע כל מה שמדברים סביבו, יודע היטב באיזה עם הוא חי ויותר מהכל: הוא מאמין. מאמין בנבחרת, בטוח בצדקת דרכו ויותר מהכל שלם עם כל פרט ופרט שהוא עשה מאז שמונה למאמן הנבחרת לפני שנה וחודש.
"חבר'ה, יש לי 30 דקות. אני נפגש אחר כך עם שחקנים והולך לאימון של מכבי תל אביב", אמר הצרפתי באמצעות המתורגמן, רגע לפני שישבנו לקיים את הראיון המיוחד לחג. ככה זה שאתה מאמן סביב השעון, גם אם אין משחקים. "יש לי תנאי אחד: אני רוצה קודם כל לברך את עם ישראל", פתח הצרפתי. אחר כך הוא התפנה לשאלות הבוערות. הכל לפי דרכו.
"אני קרוב מאוד לעם היהודי. שני הבנים שלי עשו בר מצווה. אני שמח וגאה לעבוד בישראל. נולדתי כספרדי - לטיני והדם שלי חם כמו שלכם. זו התרבות שלי. להיות קרוב לאנשים, לדבר איתם, להרגיש אותם. גם אם אני בן אדם חשוב, הכי חשוב לא לשכוח מאיפה באתי. הכדורגל מאפשר לי להיות קרוב לאנשים", הסביר המאמן הלאומי.
פרננדז אולי נראה בתחילת דרכו כאדם אימפולסיבי שאומר מה שהוא חושב, אבל התדמית הזו שגויה. הוא מחושב, בא מוכן לכל מסיבת עיתונאים, לכל ראיון ולכל מיקרופון שממתין לו בסיום משחק. שולף את העיתון כשיש ציטוט שהרגיז אותו ואפילו מבקר את יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, אם לא מצא חן בעיניו מצב הדשא בבלומפילד. ישראלי כבר אמרנו?
במהלך הראיון, רוב התשובות שלו ממצות, ארוכות והעיקר שלא יפספס דבר. שפת הגוף שידרה ביטחון והלשון החדה התרכזה בעיקר בלא למעוד ולצאת מהתוכנית שיש לו בראש. אבל גם אם השפה לא מובנת, פרננדז מרתק בכל רגע של הראיון ושומר את כל הסובבים על אש גבוהה. עוזרו, טל בנין, זוכה למחמאות, רפאלוב לפרגון ואין שחקן סגל שלו שלא מקבל את הפרגון הראוי. מדני בונדר ועד איציק כהן.
"את בנין הבאתי בזמנו לקאן בה אימנתי. תמיד נשארנו בקשר. הוא אמין וישר. לכל אלו שחושבים אחרת, שיזכרו שהוא לבש את חולצת הנבחרת. הוא היה קפטן ואני מאמין בשחקנים שהזיעו בשביל החולצה", אמר הצרפתי.
ש: האם אתה מצפה שאחרי הניצחון נגד לטביה וגאורגיה יבטיחו שתישאר בנבחרת קדנציה נוספת?
ת: "לא, לא. אני מתרכז רק בדבר אחד, בנבחרת. אמרתי כל הזמן שיש שתי נבחרות חזקות מאיתנו בבית, קרואטיה ויוון. המשימה שלי היא לנסות לסיים את משחקי מוקדמות היורו במקום השני. אחרי סוף הקמפיין כולם יחליטו אם לאהוב או לא לאהוב אותי. יש לנו תקווה. אני יודע שקרואטיה תסיים במקום הראשון ואני חושב שאנחנו יכולים לסיים במקום השני.
"אחרי שנתיים שיבחנו את העבודה שלי. מאמן תפקידו להסתכל על ההווה ולא על העתיד. אני רואה את הנבחרת מתקדמת וזה הדבר שמעניין אותי". מיד פרננדז שולף ומתחיל לספור את כל החבר'ה הצעירים שהתקדמו תחתיו ויש לא מעט.
ש: אחת הביקורות עליך היא שלא שיתפת מספיק שחקני הפועל ת"א במשחקים האחרונים, קבוצה שזכתה בעונה שעברה בדאבל...
ת: "מה שהיה לפני שנה זה לא מה שקורה עכשיו. אי אפשר להגיד שהפועל היא הקבוצה הטובה בארץ כרגע. מכבי חיפה נראית טוב ומנצחת ויש גם את מכבי ת"א, קרית שמונה והפועל עכו. מי שחושב שצריך לבחור שחקנים רק מהפועל, טועה".
ש: אימנת בבית"ר ירושלים. היית אומר שהליגה אז היתה חזקה יותר מהליגה היום?
ת: "המצב שונה מאז שחזרתי. כשאימנתי בבית"ר הליגה היתה חזקה יותר. היה קשה מאוד לשחק אז".
ואיך אפשר בלי הקיזוז? פרננדז הרבה יותר נחרץ וקובע: "הקיזוז לא היה עובר בצרפת. מי שמנצח כל השנה צריך להיות אלוף. אולי בליגה הישראלית רוצים לאמץ שיטה חדשה".
את הראיון מסיים הצרפתי, שוב, בברכת חג שמח ומבקש להדגיש דבר חשוב: "לכל מי שקורה לי לואיס דה פינס, תודה על המחמאה. הוא שחקן גדול...".