"הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל", אמר המשורר והמבקר הבריטי סמואל ג'ונסון כבר במאה ה-18 ולא תיאר לעצמו כמה נכונים יהיו דבריו כ-250 שנה מאוחר יותר, עבור מדינה קטנה במזרח התיכון המיוזע.
משהו רע עובר על הרחוב הספורטיבי בישראל בימים האחרונים. העדריות והלאומנות הפוליטית המתגברת התחברו ליצור כלאיים מפלצתי המאיים על אחד הדברים שאמורים להיות מקודשים לכל מי שקשור לענף-היריבות הספורטיבית.
בשם השנאה העכשווית לטורקים הופך כל מי שלא מעוניין בניצחונה של מכבי ת"א הערב לסוג של בוגד. בשם הפטריוטיות המאחדת כביכול, מחוייבים כל אוהדי הספורט, כאחד, להחזיק אצבעות למועדון הצהוב. מדובר בסירוס של התחרותיות בספורט, לא פחות.
כאוהד מכבי ת"א, אין לי בעיה עם תמיכה בקבוצתי מצד גורמים רחבים אך כאשר כל מי שמביע דעה שונה מוקע אל מחוץ למחנה, יש לעמוד על הרגליים האחוריות.
וידוי אישי. במהלך אחד הקמפיינים המוצלחים של הפועל ת"א באירופה הבעתי בפני חבריי, אוהדי האדומים, את הסימפטיה וההנאה שאני חש נוכח ביצועי היריבה העירונית. חבריי השיבו לי במבט מזלזל, מלא תימהון וליגלוג, כאילו אמרו, "מאיפה נפל עלינו המשוגע הזה". והם צדקו.
גם אם תפרוץ מלחמה בין ספרד לצרפת, תתקשו למצוא אוהד ברצלונה שיפגין אהדה במשחק רשמי של ריאל מדריד מול מארסיי נניח. זה לא תמיד נכון ומובן, אבל ברוב המקרים היריבות הספורטיבית תורמת לתחרויותיות ומניעה את הגלגלים המאפשרים לכולנו להנות מספורט מקצועני ואיכותי.
התאכזבתי לקרוא את הדיווחים מטורקיה, לפיהם מוטי איווניר מצפה לתמיכה של מדינה שלמה. בלי קשר לתוצאה במשחק, איווניר, שעושה בינתיים עבודה מצויינת במכבי, כבר נכשל במשימה שלו הערב.
התופעה אינה חדשה ומוכרת מענף הכדורסל, כאשר במשחקי הצהובים באירופה נקבע הכלל הלא כתוב שמי שאינו תומך במכבי הוא לא פחות מעוכר ישראל.
עדיף בעיני עשרת מונים אוהד מכבי חיפה או הפועל שייחל היום להפסד הצהובים, מאשר תמיכה כתוצאה משטיפת המוח הכמעט פאשיסטית שעוברים בימים אלה אוהדי הספורט בישראל.
ובעניין אחר. רבות דובר בימים האחרונים על היחלשות שלב הבתים בליגת האלופות ועל כך שאינו מעניין כבר כבעבר, בשל הפערים בין המועדונים הגדולים לבין הקבוצות הקטנות, שעושות את דרכן למפעל היוקרתי בחסות החזון של נשיא אופ"א פלאטיני.
הסיבוב הראשון הוכיח את ההיפך בדיוק. אלופת אירופה וסגניתה לא מנצחות, טרבזונספור עושה סנסציה במילאנו, אפואל ניקוסיה הקטנה מנצחת יריבה עדיפה וחשוב מכל אלה, קבוצות דרג שני כליל וצסק"א מציגות משחק מלהיב עם ארבעה שערים נדירים. חשוב מכל אלה-אף קבוצה לא מצליחה להבקיע יותר מפעמיים ולהביס את יריבתה, בקיצור-עדיין מדובר בליגה הטובה בעולם, גם בשלב הבתים.
הכתוב הינו טור דעה
