גבירותיי ורבותיי, אנחנו נמצאים צעד אחד לפני אסון. חייבים לטפל באלימות במגרשים, אחרת נשלם לוועדת חקירה שתעלה יותר מהטיפול למיגור האלימות. הקומץ מגיע מתוך הקהל וכל הקהל אחראי.
היכן ההתאחדות לכדורגל? ההתאחדות שמוצאת פיתרון בעונשים מטופשים ולא מסוגלת להתמודד עם בעיית האלימות שגוברת משבת לשבת, מבריחה את הקהל הטוב שאוהד ואוהב את המשחק ובסוף לא אחראית לתוצאות.
היכן מינהל הספורט? אותו מינהל שמקיים ישיבות מועצה נגד האלימות והגזענות שבהן אני נוכח כבר שלוש שנים. אלף ישיבות ואפס מעשים, כי מה ניתן לעשות כשאין תקציב.
היכן המשטרה? אותה משטרה שקובעת את מספר הסדרנים ומספר השוטרים ובסוף גם היא לא אחראית.
אז מה יש לנו היום?
1. הסדרנים שמגיעים למשחקים הם סדרנים ברמה נמוכה מאוד ואינם מתאימים להתמודדות מול קהל.
2. ההתאחדות שהיא גוף הכדורגל שמתוקצב על ידי המדינה מושכת את ידיה מהמחויבות שלה כמארגנת התחרויות לשמור על ביטחון הצופים והשחקנים.
3. הקהל הולך ופוחת וגם אלה שמגיעים אינם בטוחים.
4. ואחרונים חביבים, השחקנים והמאמנים שהם השעיר לעזאזל של מערכת שלמה שלא מתפקדת. את ההתגרות של מספר שחקנים לאחרונה בקהל אני מגנה בכל פה והם צריכים להבין את משמעות הדברים על הצד החמור ביותר.
מדוע אף אחד לא נוקט בשום צעד נגד האלימות המילולית שמגיעה עד כדי בושה ויוצרת קרקע פורייה לאלימות פיזית. עד מתי אנחנו השחקנים נרגיש מאוימים במקום שתפקידנו לשמח את הקהל, לקדם וליצור אווירה אוהדת במשחק שכולנו כל כך אוהבים. מספיק עם האדישות והנאיביות. אנחנו קוראים לכל הנוגעים בדבר להתעורר לפני שיקרה אסון.
