ארז אשכנזי ז"ל, היה לוחם בשייטת 13 שנפל בפעילות מבצעית בעזה בתאריך27.6.2003, שבועיים לאחר יום הולדתו ה-21. ארז, שגדל והתחנך בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן, היה אוהד אדוק של הפועל ת"א, חיידק אותו ירש מאביו, ינון. ארז לא היה מפספס משחק ביתי של האדומים, ישב עם חברו אלמוג אלוני בשער 5, ושם היה קורע את גרונו.
הערב ומחר מציין עם ישראל את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. בעקבות זאת, הצפין צוות ONE לקיבוץ רשפים שם גדל ונקבר ארז, לשיחה עם אביו וידידי המשפחה.
ינון מספר על אותו יום נורא, בו התבשר לו הנורא מכל: “אני זוכר שהייתי עם רכב של הקיבוץ בטסט בעפולה", הוא מספר, “וצלצל אליי חבר ואמר לי שאעבור אצלו ושהוא צריך לדבר איתי. כבר כשחזרתי ראיתי את כולם עומדים מחוץ למפעל, ולאחר מכן החבר סיפר לי, שהנורא מכל קרה – וארז נהרג".
ינון ממשיך: “באותו רגע, הכל מתהפך ב-180 מעלות, ומקבל משמעות אחרת. עוד באותו שבוע היתה לי הרגשה לא טובה, שמשהו עומד לקרות, ואני לא אשכח שארז עצמו אמר לי: “אבא אתה יודע, לפעמים הולכים ולא חוזרים", ועוד קודם לכן סיפר שהיו פעולות שבהן הוא "כמעט והלך".
ינון, בשיתוף ובתמיכה של הפועל ת"א הקים מפעל הנצחה לזכרו של ארז ז"ל. מדובר ארגון שמעניק שיעורי כדורגל ל-100 ילדים בעלי צרכים מיוחדים ו-100 ילדים רגילים, שמתאמנים במסילות ובשיתוף פעולה גם עם הפועל בית שאן.
הסמל של מפעל ההנצחה מורכב מהסמל של הפועל ת"א, ומכנפי שייטת 13. על כך אומר ינון: “כשאתה פוגש את השכול, יש לך 2 אפשרויות. או לבחור בחיים, או לנבול, ואני בחרתי בחיים. מפעל ההנצחה הזה נותן לי כוח, ואין לי ספק שאם ארז עכשיו מסתכל מלמעלה, ככה הוא היה רוצה שייראה מפעל ההנצחה לזכרו, עם עשייה ועם משמעות".
עוד מספר האב על בנו, בהקשר הכדורגל: “ארז תמיד בא לכדורגל מאהבה, מעולם לא קילל ולא התריס. אני זוכר שהוא תמיד היה אומר לי, שלנו בתור אוהדים אין זכות לבוא בטענות לבעלים או הנהלה שנותנים מכיסם למען הקבוצה והקהילה. הוא אמר לי לא פעם: “אבא, מי אנחנו שנמתח ביקורת? אם לא הם, אין פה קבוצה בכלל".
לירן, חברו של ארז נזכר במשחק הכתרה בשכונת התקווה, באליפות של שנת 2000, עונת הדאבל: “תמיד היתה תחושת ביטחון כשהסתובבת עם ארז. אני בעצמי לא בחור קטן, אבל ארז הישרה בטחון והיה גם גדול פיזית. אני זוכר את המשחק הזה, שבסוף אוהדים נכנסו למגרש, והתחיל בלאגן, וארז קרא לשוטרים שיפנו את הילדים שהחלו להימחץ אל הגדרות. עד שהשוטרים הגיעו, הוא חילץ את הילדים ופשוט פינה להם את הדרך בעזרת הידיים הרחבות שלו. כזה היה ארז".
עוד הוסיף לירן: “אני חושב שחשוב לדבר על ארז, ולזכור אותו ולכן גם מפעל ההנצחה חשוב מאוד, כי אין הרבה אנשים, כמו שארז היה".
גם אביק, ידיד המשפחה מספר על כך שהוא וארז הצליחו להדביק את בנו בחיידק הפועל: “ארז היה לוקח את הבן שלי לשער 5 בבלומפילד והדביק בו את החיידק. הוא לימד אותו את כל השירים, לימד אותו לקפוץ בגולים, והיה לוקח אותו על הכתפיים וממש משמש כחונך שלו. הזכרון הכי חזק שיש לי, הוא ממשחק האליפות בעונת 2000 בשכונה, כשהלכנו כולנו ביחד, גם עם ינון אבא של ארז".
מאז, במשחקי הבית של הפועל ת"א תולים האוהדים שלט ובו כתוב: “ארז אשכנזי – אדום שלא נשכח", ואביו ינון מספר: “כל פעם שאני מגיע לבלומפילד, ומרים את הראש לשער 5, אני רואה אותו שם. אני עצמי לא מסוגל ללכת ולשבת שם, זה קשה לי מידי, אבל איך שאני נכנס למגרש עוברת בי צמרמורת".
"אני מקפיד לעלות לקבר שלו לפני כל משחק, לשוחח איתו ולהגיד לו מול מי משחקים ולעדכן אותו. השנים האחרונות לא היו טובות להפועל, אבל השנה יש סיכוי אמיתי לאליפות, ואני מקווה שהיא תגיע, למען ארז, ולמען כל אוהדי הפועל ת"א, שנפלו במערכות ישראל". צפו בכתבה, על ארז אשכנזי ז"ל, לוחם השייטת שנפל בעזה.
