1.8 מיליארד אירו בוזבזו בחלון ההעברות של הקיץ הקודם על רכישות שחקנים בחמש הליגות הגדולות באירופה (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת).
מספר ששיקף בזמנו רגיעה מסוימת לעומת החלון שקדם לעונת 2006/07, אז ההוצאות הסתכמו ב-2.2 מיליארד אירו. מבחינה אינסטינקטיבית, הכי מתבקש להניח שהסכומים השנה יהיו אפילו נמוכים יותר: אחרי הכל, העולם עדיין מנסה להתאושש מאחד המשברים הכלכליים החמורים אי פעם, ורוב הבעלים של קבוצות הכדורגל הגדולות באירופה הם אנשי עסקים כבדים שהמשבר לא בדיוק חלף לידם.
אבל אל תתנו לאינסטינקטים להטעות אתכם: כמו שזה נראה כרגע, דווקא החלון הנוכחי הולך לשבור כל שיא אפשרי. לא מאמינים? לפניכם תמונת המצב הנוכחית בשוק, שאולי תצליח לשכנע אתכם שגם הקיץ, כמו בכל קיץ, צפויות הפגזות כבדות באירופה.
X פאקטור
בכל קיץ יש גורם מסוים ולא צפוי בכדורגל האירופאי שעושה שינויים רדיקליים בכל מפת ההעברות. ב-2007/08 היתה זו באיירן מינכן, שנלחצה מהעובדה שלא הצליחה להגיע אפילו לצ'מפיונס ליג והשתגעה עם רכש בשווי 70 מיליון אירו; בתחילת העונה החולפת היתה זו מנצ'סטר סיטי, שיומיים לפני סגירת החלון נרכשה על-ידי גוף ההשקעות של שליטי אבו-דאבי (ADUG), ו-24 שעות לאחר מכן הביאה את רוביניו עבור שיא פרמיירליג של 42 מיליון אירו; והפעם? הסיטי כמובן שוב בתמונה, אבל אליה הצטרפה גם ריאל מדריד.
נתחיל בקבוצה הספרדית. פלורנטינו פרז, הנשיא המיתולוגי של תקופת הגלאקטיקוס, חזר למדריד ורוצה לשחזר את המודל השנוי במחלוקת ההוא. את בקהאם, זידאן ופיגו אמורים להחליף כעת קאקה וכריסטיאנו רונאלדו. אם שום דבר בלתי צפוי יקרה, היום (ב') תיסגר באופן סופי עסקת העברתו של קאקה לסנטיאגו ברנבאו עבור כ-65 מיליון אירו - העסקה היקרה בכל הזמנים בכדורגל. אבל פרז לא מתכוון לעצור שם: הנשיא כבר הצהיר כי יעשה הכל כדי להביא כבר הקיץ את רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד, בעסקה שעשוי להגיע ל-80 מיליון אירו.
לגבי הסיטי, כאן העובדה שהכסף לא משחק תפקיד בכלל (נכסיה של קבוצת ADUG מוערכים במאה מיליארד ליש"ט, בערך פי 14 יותר מאלו של רומן אברמוביץ') עשויים להקל על שחקנים ממועדונים גדולים להגיע גם לקבוצה שלא תשחק בצ'מפיונס ליג. יריית הפתיחה היתה רכישתו של גארת' בארי מאסטון וילה עבור 12 מיליון ליש"ט, ולפי הדיווחים האחרונים תעשה הסיטי הכל כדי להביא לצפון אנגליה צמד חלוצים קטלני: קרלוס טבז מיונייטד וסמואל אטו מברצלונה. שני שחקנים שבתקופות נורמליות יותר כלל לא היו שוקלים לחתום במועדון הקטן והלא-יוצלח. אבל עם שכר זהה לזה של רוביניו (כ-160 אלף ליש"ט בשבוע), אפילו לשני הפיינליסטים של הצ'מפיונס ליג העונה יהיה קשה להגיד לא.
אפקט הלופ
כל קבוצה שמוכרת, באופן אוטומטי חושבת מה היא יכולה לקנות עם הכסף שהשיגה. וכל קבוצה שקונה חושבת מה היא יכולה למכור. התוצאה: עוד עסקאות ועוד כסף שמחליף ידיים. קחו לדוגמה את מנצ'סטר יונייטד. אם תקבל סכומי עתק עבור כריסטיאנו רונאלדו היא תצטרך למצוא מה לעשות איתם. אופציה אחת היא פרנק ריברי, שמשחק על אותה עמדה של רונאלדו ומעוניין לעזוב את באיירן. הבווארים לא מתלהבים לשחרר אותו, אבל עם הכסף של רונאלדו יונייטד תוכל להציע להם עסקה שאי אפשר לסרב לה. תחרות גדולה על ריברי צפויה ליונייטד מצד צ'לסי: אברמוביץ' הביא מאמן חדש ויקר כמו קרלו אנצ'לוטי, והאיטלקי לא היה מגיע לסטמפורד ברידג' אם הוא לא היה מקבל תקציב רכש מכובד מהאוליגרך.
אופציה ריאלית נוספת עבור יונייטד היא קארים בנזמה בן ה-21, החלוץ הנהדר של ליון, שכבר שלוש עונות מסרבת למכור אותו, רק כדי להעלות בעוד כמה עשרות מיליונים את השווי שלו. ואם ליון סוף סוף תעשה את הקופה על בנזמה, הרי שגם ז'אן מישל-אולאס, הנשיא הכל-יכול של המועדון, יצטרך להראות שלפחות חלק מהכסף שנכנס גם יוצא. אחרי הכל, ליון איבדה השנה את האליפות אחרי שזכתה בתואר שבע שנים רצופות.
ומה עם ברצלונה? הטרבליסטית הספרדית שהחליטה לוותר על אטו על מנת לרענן את המערכת, צפויה להשתמש בכסף. בנזמה זה אופציה אחת; אופציה שנראית יותר חמה כרגע היא זאת של זלאטן איברהימוביץ', הפנומן השבדי של אינטר. לפי השמועות האחרונות, דחו הנראזורי הצעה של בארסה במסגרתה יעברו איברהימוביץ' והמגן מקסוול לקאמפ נואו בתמורה לאטו ו-25 מיליון אירו. עוד כמה מיליונים והורדת מקסוול מהעסקה עשויים לשכנע את מאסימו מוראטי, נשיא אינטר, לבצע את הצעד הגדול.
יש גם את היריבה העירונית של אינטר. הבעלים סילביו ברלוסקוני לא ידוע כאדם שמסתפק במועט. ואת השנה האחרונה בהחלט אפשר להגדיר כמועט עבור מילאן: למרות רכישות סקסיות כמו רונאלדיניו ודייויד בקהאם, האדומים-שחורים סיימו עם אפס תארים ואפילו לא היו קרובים לזכייה במפעל אירופי זניח כמו גביע אופ"א שאליו נדחקו. כך שאת הכסף ממכירת קאקה שייכנס לכיס אחד, צפוי ברלוסקוני להוציא מהר מהכיס השני (פברגאס?)
ענייני מס
בתוך כל הבלאגן הזה יש משהו אחד שכן אפשר לדעת בוודאות: הפרמיירליג "תסבול" הקיץ מנקודת פתיחה בעייתית יחסית לליגות האחרות ביבשת. הסיבה לכך פשוטה: עד היום חויבו הכדורגלנים בבריטניה לשלם מס של כ-34% על שכרם, אבל החוק החדש בממלכה יחייב כל עובד שמרוויח מעל 150 אלף ליש"ט בשנה להקצות מחצית מהסכום למס הכנסה. 150 אלף ליש"ט בשנה? יותר ממחצית מהכדורגלנים בפרמיירליג מרוויחים את הסכום הזה בשבועיים וחצי של עבודה.
כיוון שבכדורגל מדברים בסכומי נטו, מי שייפגע מהחוק הזה הן בעיקר הקבוצות. המיסוי החדש יגרום לכך שמלבד עלות ההעברה בשוק השחקנים, לעלות של מרכיב השכר תהיה משמעות גדולה מאוד וחלק מהאנגליות יצטרכו לחשוב כמה פעמים לפני שייכנסו להרפתקאות הכלכליות שאפיינו אותן בשנים הקודמות.
המיסוי החדש באנגליה גם נותן יתרון עצום לליגה הספרדית מבחינת פיתוי שחקנים. בספרד, למשל, נהנים שחקנים זרים ב-6 העונות הראשונות שלהם במדינה, ממיסוי מקסימלי של 25% - מהנמוכים ביותר באירופה (בליגה הצרפתית המס עומד על 40%, באיטליה 43% ובגרמניה 45%). קחו למשל שחקן כמו רונאלדו: עלות השכר החודשית שלו ביונייטד מגיעה ל-620 אלף אירו. לפי תקנות המס החדשות רק כדי להשאיר אותו באותה רמת שכר נטו (409 אלף אירו לחודש), תצטרך יונייטד לספוג עלות של עוד 200 אלף אירו בחודש. במדריד, לעומת זאת, הוא יוכל לקבל עבור אותם 620 אלף אירו ברוטו שכר חודשי של 465 אלף אירו נטו.
עשירים ועשירים פחות
מבין כל השמות והמספרים הגדולים שנזרקו כאן, חובה להזכיר גם את אלו שאין להם. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של וולפסבורג, האלופה הטרייה בגרמניה: השחקן היקר ביותר שלה, גרפיטה הברזילאי, מרוויח כ-2.3 מיליון אירו בעונה. סכום שלא מכניס אותו אפילו לרשימת 100 הכדורגלנים המרוויחים בעולם. העניין הזה נובע מכך שוולפסבורג, בדיוק כמו כל קבוצות הבונדסליגה שלא קוראים להן באיירן מינכן, אינה מעצמה כלכלית.
לוולפסבורג אין סיכוי בקיץ הקרוב להתחמש ברכש מאסיבי כדי להסתער בעונה הבאה על הצ'מפיונס ליג. זה פשוט לא יקרה. הכסף ימשיך להסתובב בידיים של הגדולות. בספרד, ברצלונה וריאל יוציאו כנראה הקיץ הרבה יותר ממה שכל יתר קבוצות הליגה הספרדית יוציאו יחד; באיטליה שוק השחקנים הבכירים שייך בלעדית לאינטר, מילאן ויובנטוס; ובאנגליה, אם אתה לא ארסנל, יונייטד, צ'לסי, ליברפול או סיטי - אתה לא קיים.
כך שגם הקיץ צפוי שוק העברות שיובל באופן בלעדי על-ידי אריות היבשת. כמו בכל שוק קפיטליסטי, הכסף הגדול ימשיך להחליף ידיים, אבל רק בין קבוצה מאוד מצומצמת של בעלי הון. כל היתר יסתפקו בשאריות.
