העיר טורינו, שארחה את אולימפיאדת החורף ב- 2006, יושבת בנוף מקסים בין שרשרת הרי האלפים, עם עמקים נרחחבים, פסגות מושלגות, אזורי סקי וטיול רבים, וקבוצת כדורגל אחת טובה במיוחד.
בין ההרים האלה מתנהלת אגדה על ה"נסיך" – כינויו של אחד הכדורגלנים הכי פופולריים שקמו בשורותיה של יובנטוס המפורסמת. קוראים לו אלסנדרו דל פיירו.
בחור צנום, נמוך קומה, רק 173 ס"מ – אבל סמל ענק שכוחו עוד במותניו, שאוהדיו מעריצים אותו ושיריביו נותנים לו הרבה כבוד.
למרות שכל הפרשנים היו בטוחים שדל פיירו כבר "זקן" ו"גמור" – הרי שבחורף האחרון הוא ישב וחשב על עתידו והחליט בצורה חדה: הארכת החוזה ביובה עד 2010. מיליוני האוהדים נשמו לרווחה. דל פיירו עצמו אמר כי זו "החלטת חייו".
עכשיו הוא יוכל לסיים את הקריירה המקצוענית שלו ככדורגלן בקבוצה בה החל לככב כבר בגיל 18. רבים בטוחים כי ההחלטה להישאר תסלול את דרכו של דל פיירו לאחד מתפקידי הניהול בקבוצה – אחרי שיפרוש.
דל פיירו נולד ב-9 בנובמבר 1974. בצעירותו שיחק בפדובה – עיר מצפון מזרח איטליה ששיחקה בליגה השניה. אם היה נכנע ללחץ מהבית יתכן שהיה הולך לשחק בתור שוער, אבל הוא העדיף את החלק הקדמי.
על פי הסיפורים באיטליה, כוכב העבר של יובה, רוברטו קאוזיו גילה אותו ומיהר להביא אותו לטורינו. בגיל 18 אלסנדרו עבר ליובה – אז הוא עוד לא ידע כי זה יהיה כמעט כמו חתונה קתולית.
דל פיירו מהר מאוד קנה את תהילתו בקבוצה והיה שותף לשש אליפויות של יובה בשנות ה-90 והמילניום החדש. צריך לזכור כמה משמעותי הכשרון של דל פיירו: הוא קנה את מעמדו בתקופה בה שלט ללא עוררין באיטליה רוברטו באג'יו שהיה על תקן אלוהים.
רבים קראו לו אמן של כדורגל. הוא שיחק בקישור הקדמי וידע לראות את המשחק בצורה נדירה ולחלק כדורים מצוינים לחלוציו. בנוסף הוא היה כובש מצטיין (בעונת 97/98, הבקיע 21 שערי ליגה) ובועט מצוין כדורי עונשין. אחד שמספק את ההצגות על הדשא שהקהל כל כך רוצה לראות.
באותה עונה כבש 10 שערים באירופה והגיע עם קבוצתו לגמר צ'מפיונס שלישי רצוף (הפסד לריאל). בכלל, מי שעוקב אחרי ליגת האלופות לעומק אמור לזכור את דל פיירו מהסטארט המדהים של עונת 95/6. ארבעה מחזורים – ארבעה שערים מרהיבים. הוא היה אז בלתי ניתן לעצירה.
הוא זכה לכבוד רב כאשר נכלל ברשימת 125 הכדורגלנים החיים הטובים בעולם. (באדיבות אגדת הכדורגל פלה). כאשר יובה הוענשה בירידת ליגה עקב שערוריות השחיתות בליגה האיטלקית דל פיירו החליט שהוא נשאר עם קבוצתו ויורד עימה. ההחלטה הזו שלו רק העצימה את ממדי ההערצה אליו.
כאשר שיחק עם יובה בליגה השניה הפך גם למלך שערי הקבוצה בכל הזמנים – ובאיטליה התנהל קרנבל של ממש סביב הבקעת שערו ה-200 בליגה. דל פיירו עלה למגרש בדה ה-60 נגד פרוזינונה. בדקה ה-73 כבש ומיד אחרי המשחק אמר לכל אמצעי התקשורת שעטו עליו: "אני על הירח". הוא גם התיחס ליובה: "הקשרים שלי עם המועדון הזה חזקים מאוד. יש לנו הרבה מאוד זכרונות משותפים".
אבל מי שמנתח לעומק את הקרייה טוען בדרך כלל שתי טענות עיקריות בנושא דל פיירו. אחת היא שחלק מהקריירה שלו הוא פספס בגלל מאמנים שלא הבינו אותו. השניה היא שהוא סבל מביש מזל אמיתי בפציעות שלו בקריירה.
ב-98' בשיא הקריירה הוא נפצע קשה ברצועות ולא שיחק כמעט שנה אחר כך. כולם היו בטוחים שהסיפור גמור. באותה שנה פורסם ספר מענין על דל פיירו שחשף את דל פיירו האדם. הספר כלל את הטקסטים מהטור בעיתון מקומי בטורינו שבו הקוראים שלחו לו מכתבי ההערצה.
הנסיך בעידודם של אוהדי הגברת הזקנה השתקם חזר למגרש. כיבוש של 16 שערים ב-2003 ותואר אליפות היו עדות טובה למדיי ליכולתו.
מאוחר יותר בעונת 2007/08, לאחר שיובנטוס חזרה לסרייה א', עזר דל פיירו לקבוצה לסיים במקום השלישי בעזרת הבקעת 21 שערים. דל פיירו היה מלך שערי הליגה בעונה זו.
הוא גם שירת את הנבחרת הלאומית של איטליה מאז 1995. בנבחרת הוא לא נחשב למצליחן גדול ובתקופות שלו בדרך כלל הנבחרת האיטלקית אכזבה. אם כי הוא היה בסגל כאשר הסקוודרה אזורה זכתה במונדיאל 2006. איטליה שיחקה נגד צרפת בגמר ואפילו שיחק בגמר כמחליף כשהוא כובש את הפנדל הרביעי לאיטלקים בבעיטות ההכרעה (שהסתיימו 3-5 לאיטליה).
סיפור נוסף של דל פיירו עם הצרפתים קשור לטראומה משנת 2000 גמר היורו.
דל פיירו החמיץ פעמיים ממצבים קורצים, הצרפתים חזרו למשחק וטרזגה ניצח עבורם בהארכה. איטליה הפסידה גמר בטוח, ואוהדי הנבחרת האשימו את דל פיירו. ברומא אפילו קראו להשעות אותו ושרפו חולצות עם שמו.
מאז הוא כבר התאושש. מי שמכיר אותו רק מהטלויזיה צריך לשאול את אלה שישבו במשחקים בהם הוא הופיע. אוהדי יובה או אוהדי הנבחרת גם ביורו האחרון ביוני 2006 – פשוט מאוהבים בנסיך מטורינו.
הם שרים לו, מנופפים לו ומעודדים אותו עוד בשלבים בהם הנבחרת עולה למגרש להתרשמות לפני דקות החימום.
דל פיירו הוא סמל ענק בצפון איטליה – ועתה בשלהי הקריירה שלו, אוהדי הכדורגל הותיקים מעריכים אותו יותר על הנאמנות וההשקעה. במיוחד בעידן שבו הכל מסביב רק אילי הון וכסף.
