במידה שהפועל רמת לא תמצא משקיע והבעלים ירון קוריס יעזוב, תהליך של פירוק יהפוך לאופציה ממשית. גם פורטסמות' האנגלית, קבוצתו בעונה שחלפה של אברהם גרנט, נכנסה לתהליך זה.
פירוקן של קבוצות ספורט הוא נושא סבוך. הקושי טמון בכך כי על קבוצת הספורט הנקלעת לקשיים כלכליים חלות לפחות שתי מערכות דינים, אשר לא תמיד חיות זו עם זו בשלום כאשר קבוצה (המאוגדת כעמותה, אגודה או חברה בע"מ), נקלעת לקשיים תזרימיים (קושי לעמוד בהתחייבויות החוזיות של החברה, לנוכח תזרים המזומנים שלה), צריכים קברניטיה לנתב דרכה בין מערכת הדינים של הדין הכללי, המתייחסים לחדלות פירעון לבין מערכת הדינים החלה על קבוצות מכוח תקנוני ההתאחדות (או האיגוד).
על פי דיני חדלות הפירעון הכלליים – הדרך להתמודד עם בעיות חדלות פירעון של תאגידים היא על ידי קיום הליך מסודר קולקטיבי של גבייה וחלוקה על פי סדרי הנשייה הקבועים בדין. דינים אלו הם דינים קשיחים, שלא ניתן לסטות מהם.
מערכת הדינים של תקנוני הספורט למיניהם וחוק הספורט קובעים מנגנונים משלהם על מנת להתמודד עם מצבים של חדלות פירעון, הן בצד המניעתי (בקרת התקציבים, למשל) והן במישור המשמעתי (הטלת סנקציות על הקבוצה במצבי חדלות פירעון (הורדת נקודות, הורדת ליגה וכד').
אלא שפעמים רבות דרכי ההתמודדות השונות וכפילות הדינים מכתיבים פתרונות שונים לאותם מצבים ונוצרת התנגשות דינים.
כך, למשל, מוסד הבקרה התקציבית הוא יעיל רק באופן חלקי במניעת מצבי חדלות פירעון. העיקרון העומד מאחורי מוסד זה הוא בדיקה מראש האם בידי קבוצת ספורט האמצעים המספיקים לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות לעונת משחקים מסוימת והבטחת יכולתה זו על ידי חיובה בהפקדת ערבויות, בטחונות אחרים וכו'.
הבדיקה, בתחילת כל עונה, מתבססת על בדיקת סבירותן של תחזיות, הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות. שיטה זו אינה לוקחת בחשבון (ואינה יכולה לקחת בחשבון) קיומם של תסריטים החורגים מן התחזיות הסבירות. בצד השלילי – הפרת חוזה מצד ספונסר, מכירה של כמות כרטיסים מועטה עקב כישלון ספורטיבי, הצורך בהחלפת שחקנים בעלות גבוהה במהלך העונה וכד' ובצד החיובי – הצלחה ספורטיבית בלתי צפויה המחייבת תשלום פרמיות גבוהות.
בנוסף, מוסד הבקרה התקציבית מתייחס לעונה אחת בלבד בכל פעם, כאשר חוזי השחקנים מתפרשים על פני יותר מעונת משחקים אחת, ואכן, לרוב מצבי חדלות הפירעון מתרחשים בתקופת הפגרה, כאשר העונה החולפת הסתיימה באיזון תפעולי או בכיסוי החובות באמצעות בטחונות חיצוניים, אך לקברניטי הקבוצה מתברר כי לא יהיו בידיהם האמצעים המספיקים לעמוד בהתחייבויות הקבוצה בעונה הניצבת בפתח.
ההיגיון אומר כי מרגע שגוף נקלע לחדלות פירעון יוקדשו מירב המאמצים על מנת להותירו כ"עסק חי", על מנת שיוכל להימכר באופן כזה והנושים יוכלו להיפרע מתמורת המכירה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בקבוצת ספורט אשר אין לה נכסים של ממש שניתן לממשם לטובת תשלום לנושים (זולת חוזי שחקנים שהמשך תוקפם שנוי במחלוקת ממילא שעה שאין הקבוצה יכולה לעמוד בהם).
במצבים רגישים שכאלה הטלת סנקציות משמעתיות על הקבוצה חדלת הפירעון (כמו הורדת נקודות והורדת ליגה), אינה משרתת את המטרה, שכן היא פוגעת ביכולת למכור את הקבוצה כ"עסק חי" וכפועל יוצא פוחת השווי הכלכלי שניתן לקבל עבורה במכירה, שווי שאמור לשרת, בסופו של דבר את הנושים.
עם זאת, לא ניתן לשלול לחלוטין את ההיגיון העומד מאחורי הענישה המשמעתית בתקנונים. היגיון זה גורס כי לא ניתן להקנות דווקא לקבוצה אשר אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי מאמנים ושחקנים יתרון כלכלי בכך שתופטר מתשלום מלוא החובות, מבלי שתוטל עליה סנקציה ספורטיבית שתקזז את היתרון שבמתן הפטור. גם הצורך להגן על שחקנים ומאמנים ולהקנות להם עדיפות בתשלום החובות עומד ביסוד התערבות התקנונים במצבי חדלות פירעון של קבוצות.
הפתרון יכול לבוא משני מקורות: האחד, לקיים תהליך חשיבה משפטי ולהוסיף פרק המתייחס לחדלות פירעון בחוק הספורט, אשר ישלב בין העקרונות המנחים של הדין הכללי לבין הפתרונות המשפטיים אשר אומצו על ידי קברניטי הספורט בתקנוני הליגות. פתרון אחר הוא לסמוך על שכלם הישר של שופטי חדלות הפירעון, אשר ישכילו למצוא את הפתרון המתאים בכל עניין שיובא לפניהם, לגופו, תוך אימוץ יצירתיות שיפוטית אשר תאזן נכונה בין האינטרסים המוטלים על הכף.
הניסיון מלמד שכפי שנעשה בעבר – גם הפעם נעדיף לסמוך על בתי המשפט שיפעילו את השכל הישר שאנו מעדיפים שלא להפעיל בעצמנו.
