אחרי שירד בפעם האחרונה מהמזרן האולימפי בבייג'ין והתברר לו שהלכה המדליה, הזכיר אריק זאבי דווקא את היום הבא. הוא אמר משהו בסגנון "חשבתי שהמדליה תסדר אותי קצת, תיתן לי שקט כלכלי". המשוואה כמובן פשוטה: אני מביא למדינת ישראל מדליה, והספונסרים שוטפים אותי כמו צונאמי. תוכניות טוק-שואו, קמפיינים וכו'.
נזכרתי בזה כשדיברתי עם שחר צוברי השבוע. "יש לי בעיה עם הברך, שבר מאמץ", הוא מסביר. "כבר כמה חודשים שאני לא יכול לגלוש, ואני מתגעגע לגלשן". אני קצת מתבייש להודות בפניו שלא ידעתי שהוא לא יכול לגלוש ושהוא סובל משבר מאמץ. המדליסט שלנו, הבחור מהכותרות של 'שחר תביא לנו מדליה' ו'שחר של יום חדש', גלש החוצה מהתודעה באותה המהירות שנכנס אליה.
מילא מחוץ לתודעה, אבל צוברי מבין היום את המשמעות של להיות ספורטאי אולימפי בישראל. הוא, המשפחה שלו, והאנשים שגייס כדי שיעזרו לו למנף את ההצלחה, מבינים שקשה לתרגם את ההצלחה לכסף. אפילו במדינה שמשוועת למדליה אולימפית, והצליחה לגרד רק אחת במשחקים האולימפיים.
המאזן נכון לעכשיו רחוק מהציפיות. כמעט חצי שנה אחרי, המדליסט האולימפי מודע לזה שמשהו התפספס. הקמפיין היחיד שהשיג היה מחברת רנו, ובזכותו שחר נוסע ברכב של החברה בשווי 104 אלף שקל, ובנוסף יקבל עוד כ-50 אלף דולר. זהו. הבטחות היו על הקרח, ובאילת חם והקרח נמס מהר. עוד במאזן: הרבה מאוד מו"מים שכולם הסתיימו בסירוב נימוסי. והיו גם כמה הצעות ממש מביכות.
"יעל, תצילי אותנו!"
משפחת צוברי נופלת על התפר הקלאסי של האוכלוסייה האולימפית. אנשים סופר-נעימים, לא כאלו שירוצו אחרי חברות ויבקשו לממש הבטחות. והבטחות בהחלט ניתנו כאן. בדיעבד יש לעודף הנעימות הזאת חלק בחוסר היכולת למנף את ההצלחה לכסף, כפי שיעידו כאן כמה מהסיפורים. כי גם אנשים שחיים את העולם הזה יותר זמן, לא יודעים איך להפיק ממנו את המיטב. אבל העניין קצת יותר מורכב מנעימות. נקודת הפתיחה היא בלתי אפשרית כמעט: הספונסרשיפ הישראלי לא מאמין בגיבורים שהם לא שחקני כדורגל.
"אנחנו לא כל כך מעורים בקטע השיווקי", מסבירה ורד צוברי, האמא של המדליסט. "לא עשינו הרבה בעניין המסחרי. לא פנינו לאף אחד ולא ידענו איך למנף את זה. אני יודעת מה צריך לקרות בתיאוריה, אבל אני יודעת מה לא קרה. היתה אמורה לבוא חברה גדולה מאוד שתיקח את שחר ותנצל את היכולות שלו ואת ההישגים שלו, אבל זה לא קרה".
*מה עשיתם בכל זאת כדי להתמודד עם מה שעתיד לבוא?
"ניסינו להיערך לזה באיזושהי צורה מיד אחרי הזכייה, אבל למען האמת לא ממש ידענו מה צריך לעשות".
מיד אחרי העלייה על הפודיום פנו במשפחת צוברי ליעל ארד, ביום אשת עסקים, שאיתה הם מיודדים מזה כמה שנים. "התקשרתי אליה ואמרתי לה 'יעל, אנחנו טובעים, תצילי אותנו!", מספר ורד. ארד חיברה אותם למשרד יחסי הציבור של ירון מיכאלי שיטפל בקשר עם התקשורת, והיא זו שנטלה על עצמה לטפל בהסכמים המסחריים שעתידים היו לשטוף את שחר עם חזרתו.
מה קרה מאז? מבחינת ערוצי המדיה העיקריים: ראיון אחד בלעדי ב-"7 ימים" של ידיעות אחרונות, שזכור בעיקר בגלל התקרית עם השגריר הסיני ("הם חארות"), והופעה אחת בטלוויזיה אצל ליאור שליין. צוברי גם הופיע בכתבה בחדשות ערוץ 2, ופה ושם רדיו. בזה מוצה המדליסט. "שחר היה גם בערוץ הילדים", נזכרת ורד.
הכל דיבורים
אחד הדברים המהותיים בהקשר של ספורטאי אולימפי וגם מדליסט, הוא הריק שהוא נשאב אליו תוך זמן קצר יחסית. אין לו ליגה בשבת, לא גביע הטוטו, ועד התחרות הבאה הוא נמוג. הזמן שהוא משמש כ"מותג חי" הוא מינימלי ומחייב טיפול מיוחד. יום אחרי שזכה במדליה בבייג'ין, כשכולם חוגגים את הקאמבק מול הגולש הניו זילנדי, אמר לי עמית ענבר, אלוף עולם בגלשנים במיל': "עכשיו מתחילים השבועיים-שלושה הכי קשים של שחר. לגולש אין זמנים שבהם הוא יכול ליהנות מקצת רווחה כלכלית, ומה שהוא ללא ישיג בשבועיים האלו אחרי בייג'ין, הוא כבר לא יראה. אנשים ישכחו אותו מהר מאוד. הדבר הכי גרוע שהוא יכול לעשות עכשיו זה לזרוק את הכל ולצאת לחופש".
אבל צוברי החליט לנסוע לחופשה של חודשיים בהוואי. חופשת גלישה עם חברים. "אני לא חושב שזו היתה טעות. עשיתי כיף חיים. הייתי צריך את זה גם לגוף וגם לנפש, כדי להמשיך את דרכי כספורטאי אחרי לחצים כאלו גדולים".
"בכל מה שקשור לעניינים מסחריים, אז כן, יש תחושה של פספוס עם שחר", אומר ירון מיכאלי. "אבל יש פה נתונים אובייקטיביים. בנאדם שמהר מאוד נסע לחודשיים, זה המון זמן במציאות הישראלית. כי במציאות הישראלית הפתיל הוא מאוד קצר. אתה לא נמצא כאן, לא רואים אותך, אז נעלמת".
מה שהצליחו לייצר בתקופה הקצרה היה כמה התקשרויות. מו"מ אחד עם חברת קורנפלקס תלמה נפל, ומו"מ עם בנק הפועלים לא הצליח להתרומם, אחרי שכבר נראה היה שעולה על פסים חיוביים מאוד. "גם אל הטוטו פנינו והם דחו אותנו", אומרת יעל ארד.
*למה?
"אני לא יודעת מה הסיבה. אבל אני יכולה להניח שחלק מזה קשור לתקופה הכלכלית הלא טובה שנפלנו אליה ואחר כך המלחמה. לצערי, יש כאן עוד עניין, וזה שמשום מה גופים גדולים לא מאמינים היום בספורטאים. לגופים מסחריים בישראל קשה לעשות את החיבור הזה עם ספורטאים, שהוא הכי טבעי בעולם, אבל רק אצלנו הוא לא קורה".
מהטוטו נמסר בתגובה: "על פי תקנות מועצת ההימורים אין באפשרותנו לתמוך בספורטאי באופן אישי, אלא רק דרך האגודה או האיגוד שלו".
צוברי עצמו מגלה קצת חוסר בקיאות באירועים מאחורי הקלעים. "תלמה ובנק הפועלים? אני לא יודע על כלום. מה שכן היה זה הרבה דיבורים, אבל לא משהו ממשי. אנשים רק דיברו ולא יצרו קשר. הדוגמה הכי טובה היא רוני מאנה, שכמה ימים אחרי שזכיתי במדליה הוא יצא בהצהרה ברדיו שהוא מחליט לתרום לי 25 אלף דולר. זה היה בתוכנית הרדיו של אופירה אסייג".
"מיד התקשרנו ואמרנו שאנחנו מאוד מודים למאנה ושזה מרגש אותנו", נזכר מיכאלי. "ואז חיכינו בשקט, וחיכינו וחיכינו. אחר כך התקשרה מפיקה ואמרה שייצרו קשר כששחר יחזור מהוואי. בסוף לא יצא מזה כלום".
צוברי מספר שבשלב מסוים גם הוא ניסה ליצור קשר, למרות חוסר הנעימות, אבל את רוני מאנה האדמה בלעה. אחר כך התברר שהתוכנית ירדה. השבוע איתרנו את מאנה, שמסר גרסה קצת אחרת: "אני לא מבין איפה הבנאדם נעלם. הצ'קים יושבים פה ומחכים לו כבר כמה חודשים. חיפשנו אותו בכל העולם, בהוואי, לא יודע לאן הוא נסע. אופירה חיפשה אותו. רק שיבוא לקחת את הצ'קים. מה, אני צריך לרוץ אחריו עם צ'קים? אני נותן מאהבה". גם את הסכום הוא זוכר: "25 אלף". דולר? "לא, לא. שקל".
צוברי חווה מקרוב את תופעת הטרמפיסטים, שהם הנהנים העיקריים מהמדליה. "קראנו בעיתונות שחברת עדן טבע מרקט בונים על שחר למשהו", מספרת ורד, "אבל לא היתה שום פניה".
מי שיחפש טוב בארכיונים ימצא ששגיא פרוביזור, מנכ"ל רשת 'עדן טבע מרקט', צוטט מיד אחרי המשחקים שכמי שהספורט הישראלי קרוב ללבו, הוא ידאג שהנהלת הרשת תיפגש עם שחר כדי להפוך אותו לפרזנטור של החברה.
גם חברת מים גדולה הודיעה כי תעניק למשפחת צוברי הטבות במשך חצי שנה ובקבוקי מים חופשי. בשני המקרים, ההודעה יצאה לעיתונות, אבל קשר עם שחר צוברי מעולם לא נעשה. "אני לא אחת שתתקשר", אומרת ורד צוברי. "זה לא אחד מדפוסי ההתנהגות שלנו לרוץ אחרי הכסף. אמרו לנו תכו בברזל כשהוא חם? או.קי. מה רוצים שנעשה. שנרוץ אחרי אנשים? זה קל לדבר".
*מה ההסבר שלך לזה? לא שווה להשקיע בשחר?
"קח תוכניות איכות בטלוויזיה מול תוכניות גרועות. תוכנית כמו 'האח הגדול', שהיא תוכנית משעממת בעיניי, אבל אם יש חברה מסחרית היא תשים עליה את הכסף ולא על תוכנית דוקומנטרית. זה המצב. אם הייתי מגדלת ילד כדורגלן, אז אולי זה היה אחרת".
קמפיינים מבזים
והיו גם הצעות קונקרטיות. אבל רובן היו ברמה כזאת או אחרת של חלטורה, שבסביבתו של שחר החליטו לסרב להן בנימוס. כי התחושה הייתה שהקמפיינים האלו די מבזים אותו. "בוקר אחד מתקשר אליי מפיק", מספר מיכאלי, "ואומר לי 'תראה, אני מוציא כנס לחברת תקשורת גדולה בגני התערוכה. אני רוצה את שחר לכנס'. שאלתי אותו, או.קי, מה אתה רוצה שהוא יעשה? 'אנחנו רוצים לצלם אותו במשרדי החברה בתל אביב, אחר כך לצלם אותו רץ בשדרות רוקח עם הלפיד האולימפי ואז הוא ייכנס בלייב למתחם בגני התערוכה ויעלה על הבמה', אני שואל אותו, נו, ואז מה? הוא אומר לי 'זהו'. כאילו, שיראו את שחר עומד עם הלפיד. הוא היה מוכן לשלם 5,000 דולר. אמרנו, לא, תודה".
במקרה אחר ביקשו מצוברי לעבור בין קניונים בארץ ולהדליק חנוכיות תמורת כסף לא רע. גם זה לא התאים. "שחר ספורטאי ברמה עולמית, מה אני צריכה שהוא ירוץ בין קניונים וידליק נרות? זה לא טוב לאימג' שלו ולא מתאים לספורטאי ברמתו", אומרת ארד.
צוברי לא מתלונן על כל העניין הזה. "אני לא מרגיש החמצה", הוא אומר פעמיים במהלך השיחה, אבל ניכר בו שהוא היה רוצה שהדברים ייראו אחרת. "היה בעיקרון קמפיין אחד גדול של רנו. על כל השאר אני אפילו לא יודע. למה הלכתי רק לליאור שליין? אני לא יודע. הוא היחיד שפנה אליי, ולמען האמת שאני לא יודע איך הדברים האלו פועלים. יכול להיות שדברים התפספסו מחוסר ניסיון שלי. אני לא שמח עם המצב, אבל זה לא מטריד אותי כרגע. יכול להיות שבעוד שנה, שנתיים או עשר שנים אני אסתכל אחורה ואגיד שחבל שלא מינפתי את המדליה הזאת".
*התעסקת קצת בכל הסיפור הזה? ידעת על כל ההצעות?
"לא התעסקתי בכלל בדברים האלו. אלא יעל ארד ואמא שלי. הטלפונים הגיעו ישירות אליהם. אני מאמין שיש דברים שהם קיבלו ואני אפילו לא יודע עליהם. זו ההחלטה שלקחתי באותה תקופה, שאמא שלי תנסה להשתלט על זה, ביחד עם יעל ארד ומיכאלי. אלו האנשים שלקחתי שיטפלו בזה ואני לא יכול להאשים אף אחד. לא ישבתי עם אנשי מקצוע שאמרו לי אתה יכול למנף או לא יכול למנף. דיברתי עם ספורטאים יותר מנוסים והם אמרו לי 'שחר, תעשה כל מה שאתה חושב לנכון עם המדליה'".
*מה יש לך היום חוץ מהקמפיין עם רנו?
"קיבלתי במסעדת 'ללו' באילת ארוחות חינם במשך חצי שנה. חוץ מזה אני גם נכנס להתאמן חופשי במועדון הכושר 'פולס' בעיר".
ארד משוכנעת שצוברי עוד לא אמר את המלה האחרונה. "אני בטוחה ששחר עוד יקצור את הפירות. אסור לשכוח שיש לו לא מעט הכנסות מהוועד האולימפי ובונוסים, כך שלא קרה כלום. בשורה תחתונה, אם היינו רוצים להיות בנקודה אחרת בזמן הזה מבחינה מסחרית איתו? יכול להיות שכן. אבל זמנו עוד יגיע. הנה בקיץ הקרוב יש את אליפות אירופה כאן בת"א, והיא יכולה להיות שוב מנוף עבורו לדברים גדולים".
