אפי בירנבוים טען כבר מספר פעמים לאורך העונה שרק נולדה, שבתקשורת מדברים יותר מדי על אלה שלא משחקים ופחות מדי על אלה שכן. הוא צודק. וזו סיבה מספיק טובה כדי לעזוב לרגע את רודני ווייט, טריי סימונס, דריק שארפ או אסטבן באטיסטה, ולדבר על ד'אור פישר – הסנטר החדש של מכבי ת"א.
בסבך העיסוקים האינסופיים ביכולתם של קרלוס ארויו ובמרכוס בראון, הלכה לאיבוד הבכורה הפנטסטית של פישר ביורוליג בשבוע שעבר נגד ציבונה זאגרב. היו לו שם 26 נקודות ב-11 מ-12 מהשדה ו-7 ריבאונדים ב-24 דקות.
מספרים שאיש לא חלם עליהם וגורמים לאפי בירנבוים להרגיש כמו בחלום. גם עכשיו, ברגע זה, סביר להניח שאפי מוכן לחתום על מסמך שבו מבטיחים לו שפישר יסיים את עונת היורוליג עם 10 נקודות ו-6 ריבאונדים בממוצע למשחק.
על הרקע של פישר כבר שמענו וקראנו לא מעט - מדובר בשחקן שמגלם בדמותו את הטיפוס שפורח באיחור. בחור שהחל לשחק כדורסל מסודר בגיל מאוחר יחסית, ועדיין לוקה פה ושם ביסודות המשחק ובהבנה שלו, בעיקר בהגנת האחד על אחד כמו שאפשר היה לראות בשמירה על ניקולה פקראצ'ין בשבוע שעבר.
מצד שני, אותו פרקאצ'ין עשה בית ספר גם לשחקנים מנוסים כמו ניקולה וויצ'יץ' ומייסיאו באסטון בהיכל נוקיה, כששיחק כאן עם אפס פילזן לפני כמעט שלוש שנים. קריאת מהלכים בהגנה לא לומדים בתוך חודש-חודשיים, אבל פישר זכאי ליהנות מהספק בתקופה הקרובה ולהראות לנו עם הזמן מה הוא יודע ואם הקפיצה ברמות הכדורסל בהן הוא משחק עכשיו, עשו לו טוב גם בצד הזה (מעבר ליכולת החסימה).
אני חושב שפישר נמצא בעמדת זינוק טובה, כי בירנבוים מעדיף אותו על פני באטיסטה. שחקן כמו מרכוס פייזר, או מישהו מסוגו, אין בקבוצה כרגע.
יניב גרין יהיה המחליף של פישר ולא להיפך, כך שעל פניו פישר פותח את העונה הזו עם קרדיט וגב מצד הצוות המקצועי. הבעיה שלו, עד כמה שזה יישמע אולי מוזר, עלולה להגיע מתוך הקבוצה ולאו דווקא מיריבים מסוגו של פרקאצ'ין. הבעיה, שיכולה להפוך עם הזמן גם ליתרון גדול מבחינת הסנטר, טמונה בארויו ובראון.
פישר יודע שהוא לא נמצא כאן כדי לקלוע 26 נקודות במשחק, ומה שקרה בזאגרב הוא בעיקר שילוב בין הגנה רכה של הקרואטים, יחד עם אי-סדר וחוסר תיאום במשחק של מכבי ת"א, בעיקר בין שני הגארדים.
עוד מעט כבר יהיה מאוחר לומר שבראון חדש בקבוצה ושהוא צריך זמן להתאקלם. עוד מעט, ולמעשה כבר עכשיו, זו תהיה קבוצה שיש בה שני שחקנים שכל אחד מהם לוקח 6 שלשות בממוצע למשחק.
בתפר הזה שבין שלשה אחת לשנייה, פישר יצטרך להיות מספיק בולט כדי להראות את עצמו ולדרוש כדורים פנימה, או לנוע בלי כדור כמו שעושה ליאור אליהו. לא בטוח שזה יעזור לו, אבל הוא חייב לנסות.
הוא חייב, כי יש לו פוטנציאל לעשות דברים טובים בצד ההתקפי. הוא חייב, כי אסור לו לאפשר לקבוצה להפוך לחד גונית ולהסתמך על שלשות. הוא חייב, כי רצוי שזו לא תהיה קבוצה של גארדים בלבד. והוא חייב, כי אם יעמוד על הדברים האלה ויתעקש, ארויו ובראון, שחקנים אינטליגנטיים בסופו של דבר, כבר ימצאו את הדרך להכניס לו כדורים.
כבר השבוע, במשחק נגד גלבוע/גליל, שהיה עוד נדבך במסכת ההשתלבות של מרכוס בראון, פישר הצטמצם לשתי זריקות בלבד וקלע אותן כדי לסיים עם 4 נקודות, ולא הגיע אפילו פעם אחת לקו העונשין עומת שבע זריקות מהקו שהיו לו בזאגרב. בראון הפגיז תשע שלשות, ארויו שש. וזו רק ההתחלה.
היתרון בנוכחותו של שחקן כמו פישר בעיניים מקצועיות, הוא שאין לו אגו גדול מדי. הוא תמיד יוכל לחזור לפרופורציות ואחרי משחק של 26 נקודות לקלוע 4, מבלי לבכות על כך בתקשורת או בפני "המקורבים".
החוכמה תהיה לשמור אותו חם מבחינה התקפית ואולי להרוויח כמה נקודות קלות ובלתי צפויות. זה יהיה אחד הדברים שבירנבוים, ולא פחות ממנו פישר עצמו, יצטרכו להקפיד לקיים לאורך העונה כדי ליצור איזון בין מערכי הקבוצה.
