בגיל 32 ובעונתו הרביעית בארץ, עומאר סניד עומד בפני השבוע הגדול בקריירה שלו. הערב (שני) ב-20:45 הוא יוביל את קבוצתו למשחק חצי גמר גביע המדינה מול מכבי חיפה, כשהמטרה היא להעפיל למשחק הגמר ביום חמישי.
הפורוורד של הפועל ירושלים, שנבחר ברוב קולות למצטיין הסיבוב הראשון של ליגת ווינר, העמיד מפתיחת העונה ממוצעים די מדהימים של 16.7 נקודות, 8.8 ריבאונדים ו-5.6 אסיסטים.
בכל אחת מהקטגוריות הוא מהמובילים, ובמקרה שלו נראה כי הסטטיסטיקה רק מוסיפה על התחושה שמתקבלת מצפייה במשחקים של הירושלמים העונה. סניד משמש כרכז שני ומאמן על המגרש וסוחב את חבריו לקבוצה לפתיחה מרשימה. אין זה מקרה ששני ההפסדים היחידים של האדומים היו במשחקים בהם הפגין יכולת חלשה יחסית (6 נקודות מול בני השרון ו-9 מול מכבי ת"א).
השבוע, סניד ולהקתו מגיעים להיכל נוקיה בפעם השניה, כשמטרה אחת עומדת מול עיניהם: ניצחון על מכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה, מלווה בזכייה בגמר, כשזהות היריבה לא באמת חשובה. אך האם סניד מסוגל לעשות זאת? האם הוא יכול להוביל קבוצה לתואר?
עומאר סניד הגיח לאוויר העולם לפני 32 שנים וחצי בעיר בימונט שבטקסס. הוא לא התרחק מביתו ומאימו, שמלווה אותו גם בימים אלה. במהלך שנותיו הראשונות במכללות, הוא שיחק בפסדינה, אך, בשנת 1997 עבר לשחק במכללת ממפיס, שם כיכב במשך שתי עונות ורשם ממוצעים נאים של 18.8 נקודות ו-8.4 ריבאונדים למשחק.
לאחר שסיים קריירת מכללות ארוכה ומוצלחת למדי ולפני שיצא לקריירה חובקת עולם (ונצואלה, בלגיה, פולין, הולנד, אנגליה) הוא הגיע למחנה בהונגריה שריכז שחקנים זרים ובוסמנים מכל רחבי העולם לצד מאמנים וסקאוטים רבים שצפו בהם. אחד מהם היה אריאל בית-הלחמי.
"עקבתי אחריו במשך הרבה שנים, כשאימנתי את גבעת שמואל, אבל היה לי את צ'רלס מינלנד בעמדה שלו, כך שלא הייתי צריך אותו", מספר בית-הלחמי, "כשעברתי לאמן באשקלון ניסיתי להביא אותו כבר בעונה הראשונה שלי, אבל זה לא הלך. ב-2004 הוא הגיע לקבוצה והשאר כבר היסטוריה. יחד עם קורי קאר, ארז כץ וסגל שחקנים טוב, הגענו לפיינל פור ועומאר בהחלט היה חלק מאוד מרכזי בקבוצה ההיא ובהצלחה שלנו".
אבי סוכר, שהיה חלק חשוב באותה קבוצה, מספר על החלק של סניד בהצלחה: "מבחינת האישיות שלו, עומאר מאוד נוח. הוא ווינר בנשמה, שרוצה לנצח בכל משחק ומראה את זה גם באימונים. בתור חבר לקבוצה, הוא ידע להגיד את הדברים הנכונים, גם בימים הטובים וגם ברעים".
"יש לו יכולת מדהימה לחבר קבוצות", מוסיף סוכר, "מעבר ליכולות המקצועיות הגבוהות שלו, הוא גם בן אדם מדהים, על המגרש ומחוצה לו. שחקן כמוהו עוזר לכל קבוצה ובהחלט עושה את ההבדל: כשיש לך זר שמחבר בצורה כזאת בין הזרים האחרים לישראלים, בין השחקנים למאמן ומשמש ממש כפוינט-גארד נוסף על המגרש, זה נותן המון".
לאחר אותה עונה מוצלחת, החליט גיא גודס, מאמנו הנוכחי של סניד, להביא אותו אליו, לראשון לציון. בקבוצה נבנה אז סגל טוב, אך בהחלט לא יוצא דופן. למרות זאת, הכתומים הגיעו לפיינל פור והפסידו להפועל ירושלים על חודה של קליעת עונשין.
"אני לא יודע אם בראשון חשבו שהם יגיעו לאן שהגיעו כשהחתימו אותו וכנ"ל לגבי אשקלון", מספר עודד שעשוע, ששיחק עם סניד בעונה שעברה בראשון לציון, "זה מראה שהוא שחקן ליגה מצויין, שעושה את הקבוצות שלו טובות יותר".
אחרי העונה המוצלחת, סניד מצא את מקומו בלוקומוטיב רוסטוב הרוסית. עונה ראשונה מוצלחת (11.5 נקודות ו-7 כדורים חוזרים) לא צפתה את ההמשך, ובעונה השניה הוא עזב את הקבוצה, ארבעה משחקים בלבד לאחר פתיחת הליגה.
במהרה הוא מצא את מקומו באיראן, שם שיחק מספר חודשים, לפני שעופר ברקוביץ', מאמן ראשון לציון, הציע לו לחזור לקדנציה נוספת בקבוצה. "אצל עומאר רואים מה שמקבלים. הוא שחקן מאוד דומיננטי עם השפעה חיובית על הקבוצה, שנותן ביטחון לשחקנים האחרים ומפגין מנהיגות", מחמיא ברקוביץ' ומבהיר ש"לא בכדי הוא נבחר לשחקן הסיבוב".
סניד סייע לכתומים להישאר בליגה לאחר שהיו נתונים לסכנת ירידה. בין היתר, הוא הוביל אותם לניצחונות חוץ מרשימים על ירושלים ועל גליל עליון ועפולה, יריבותיה לתחתית.
בקיץ האחרון, לאחר שגודס סגר את תנאיו בירושלים, הוא לא חיכה יותר מידי ומיהר להחתים את סניד. מאז, הוא אינו טורח להסתיר באף ראיון את הערכתו הרבה אל מי שהוא רואה בו את השחקן המוביל של הקבוצה.
גם יתר השחקנים בירושלים לא מסתירים את שביעות רצונם מחברם לקבוצה. "עומאר מחבר קבוצות, וזה לא מקרה שכל הקבוצות בהן שיחק היו למעלה", אמר מורן רוט לפני שבועות מספר, לאחר עוד תצוגה מרשימה של ה-MVP, שגררה התלהבות גם מטימי באוורס, בחור אדיש בימים כתיקונם: "עומאר הוא אחד השחקנים המעניינים ביותר ששיחקתי איתם, הוא פשוט עושה הכל על המגרש".
מספרים עליו שהוא איש של עבודה קשה. שהתקדם, אט אט במעלה הסולם, עד שהגיע למקומו הנוכחי. לראייה, ניתן לראות את השיפור ההדרגתי בעמודת הריבאונדים וכמובן, בזו של האסיסטים (5.6 העונה לעומת 3.2 באשקלון) לאורך הקריירה שלו בארץ.
אבל ההתקדמות שלו לא מפתיעה אף אחד. "עומאר היה כישרון עוד כשהיה באשקלון", מספר סוכר, "היה ברור שזה עניין של זמן עד שהוא ישחק בקבוצה גדולה". בית-הלחמי מסביר: "הוא בא מקבוצות שבהן הוא לא ליקק דבש. הוא פילס את דרכו לצמרת של הכדורסל בזכות האופי והיכולת".
"בכל משחק הוא נלחם ועושה הכל כדי לנצח. הוא משחק עם המון כוח ואגרסיביות, ולמרות שהוא קצת נמוך, יש לו יכולות גבוהות בעמדה מספר 4 והוא משחק כמו שחקן של 2.08. התשוקה שלו למשחק, האישיות והמנהיגות, אלו דברים שלא מודדים בסטטיסטיקה, למרות שהשנה רואים את זה גם שם", מוסיף בית-הלחמי.
שעשוע מצטרף למקהלת המשבחים. "קודם כל הוא בחור מדהים", הוא אומר, "אחד האנשים הכי טובים שנתקלתי בהם בכדורסל. ווינר גדול שבאמת לא יודע מה זה להפסיד. הוא המנהיג של כולם, אחד שמחבר קבוצות וגורם לכולם להיראות טוב יותר. עומאר הוא שחקן שפשוט כיף לשחק איתו בכל מצב. לא היה אכפת לי לשחק לצידו עד סוף הקריירה שלי".
כל מי ששיחק עימו או אימן אותו, אומר עליו רק דברים טובים. אבל האם בגיל 32 ובעונתו הרביעית בארץ, הוא יכול להוביל את הקבוצה שלו לגביע השלישי שלה ברציפות והראשון שלו? האם הוא מתאים למעמדים הללו?
לא נשאיר אתכם במתח – כל הנשאלים השיבו בחיוב. "אם הוא כשיר ובריא, אין ספק שהוא יהיה מוביל במשחקים השבוע, ואני מעריך שהפועל ירושלים היא זו שתזכה בגביע", אומר ברקוביץ'. "כשמכבי ת"א לא בתמונה, אני בהחלט מאמין שעומאר יכול לעשות מה שצריך ולהביא לקבוצה שלו תואר", מסכים שעשוע, שבמחשבה שניה מבקש להבהיר ש"האמת היא שגם אם מכבי ת"א היתה בתמונה, הייתי מאמין בו".
בית-הלחמי מוסיף ומחדד: "אין לו שום בעיה לשחק במאני טיים. הוא ידע להוביל קבוצות ואין סיבה שהוא לא יעשה את זה גם במשחקים גדולים. גם אם זה גמר גביע או פיינל-פור. אני מאוד מאמין בו".
גם סוכר מכתיר את ירושלים כמחזיקת הגביע שבדרך. "אני מאמין שזה יהיה התואר הראשון שלו. עם כל הכישרון שלו ושל ירושלים ובהדרכתו של גיא, אני חושב שהם הולכים לקחת את הגביע שוב", אומר הגארד, "צריך לזכור שכשעומאר שיחק איתי ובראשון, מכבי ת"א הגדולה היתה בסביבה, ככה שהיה יותר קשה לזכות בתארים. עכשיו, מגיע לו".
וסניד עצמו? באימון המסכם, אמש, הוא לא היה מוכן להמר על זהות המנצחת, אבל גם הוא יודע: "זה מבחן גדול בשבילנו והמשחק הכי גדול בקריירה האירופית שלי". ואם הוא אומר, מי אנחנו שנתווכח?
