בין כל סיפורי הפוסט-עונה הסובבים את מכבי ת"א דוגמת העזיבה הצפויה של ליאור אליהו לטאו ויטוריה, הניסיון של עומרי כספי להגיע ל-NBA והכוונה להנחית כאן את אנדרו וישנייבסקי, צ'אק איידסון ואלן אנדרסון, נשכחה קצת ההצטרפות של גיא פניני למכבי ת"א בעונה הבאה.
פניני סיכם לטווח ארוך במכבי לפני זמן רב ויצא לאירופה לשחק בז'לזניק בלגרד. כזכור, הוא עשה את זה לא מתוך מחשבה, רצון ויוזמה להתקדם שם מקצועית ולעשות קריירה אירופית גדולה לטווח ארוך אלא כתוצאה מהחלטת בוררות לאחר שנמצא כי היה לו חוזה כפול בהפועל ירושלים ובמכבי ת"א.
הפתרון שנקבע היה צינון של עונה אחת מחוץ לישראל, ודומה שכל המעורבים הפסידו בעקבות הסיפור הזה, כולל פניני עצמו שלא לגמרי נקלט, עזב את המועדון הסרבי במהלך העונה והצטרף מאוחר יותר לקראבנוס מקפריסין, שהפסידה בגמר הפלייאוף המקומי, אבל זה כבר נושא אחר.
מכאן והלאה השאלה היא מה יהיה עתידו של השחקן, ועד כמה תוכל מכבי להיעזר בו. או במלים אחרות: האם הוא עובר לסטטוס של דרור חג'ג', למשל, או שאולי יהפוך לשחקן שמשתלב היטב ונעשה חלק בלתי נפרד מהרוטציה לאורך שנים דוגמת גור שלף, למשל, ברוב תקופתו כשחקן פעיל בקבוצה.
נכון לעכשיו, עתידו המקצועי בהחלט תלוי בהישארותו או עזיבתו של עומרי כספי. דקות המשחק שיקבל ונקודת המוצא שיעמוד בה בפתיחת העונה קשורות קשר הדוק לנוכחותו של כספי בסגל. בכל מקרה, גם אם כספי יישאר, פניני יודע להתגבר על מכשולים וקשיים והאופי העיקש שלו יעמוד שוב למבחן כפי שכבר עמד בעבר. יהיה מעניין לראות אותו מתמודד מחדש.
כספי אמנם ישחק לפניו, אבל יהיו פעמים שמכבי ת"א תצטרך מישהו מהספסל כדי לשנות מומנטום, להחליף קצב, לעבור להרכב נמוך עם פניני כ-4, לעצור הגנתית כוכב יריב לוהט, להכניס רוח לחימה, לחדד את הלך הרוח ההגנתי בקבוצה או לפתוח הגנה אזורית כשלאף אחד מקלעי החוץ לא הולך.
הוא יצטרך להיות מוכן לרגעים האלה, כפי שהיה מוכן בקטעים קודמים בקריירה שלו. לא בטוח שזה יעזור לו לקבל יותר דקות במשחק הבא, אבל אם יתמיד ויוכיח לפיני גרשון שכשהוא עולה, דברים טובים קורים, יהיה לו קל ונוח יותר בהמשך. במיוחד בליגה הישראלית בה משקלם של הישראלים נמדד בזהב מתוקף קיומו של החוק הרוסי.
כשאני מדבר על התמודדויות עבר ועמידה במבחן אני מתכוון, למשל, לפריצה ולהתקדמות שלו בהפועל ירושלים או בהשתלבות שלו מאוחר יותר בנבחרת ישראל. פניני היה מחליפו של מתן נאור בירושלים ולמעשה אחת הסיבות לדהירה שלו קדימה היתה פציעה ממושכת של נאור, שגרמה לו להיעדרות ממושכת.
גיא הביא איתו הרבה חוצפה, לעיתים מוגזמת, מסוג הדברים שאו שיש לך או שאין, והראה שהוא לא חושש לעמוד מול כל יריב בכל מצב נתון. גם מול גדולים, גבוהים וחזקים ממנו. כלי הנשק שלו היה לא פעם שימוש בפרובוקציות, שסייע לו לעמוד שווה בשווה מול יריבים עם יתרון מצ'-אפ. עם כל גילויי הגנאי שהבחור הזה הספיק לספוג לאורך הקריירה הקצרה יחסית שלו, אני מכיר לא מעט מאמנים שרוצים שחקן מהסוג הזה אצלם, אפילו על הספסל, מאשר בקבוצה יריבה. ופניני הוא בדיוק כזה.
פרובוקציות מילוליות ופיזיות הפכו אמנם לחלק כמעט בלתי נפרד מסגנון המשחק שלו, אבל כשמדברים על צפי ותקווה להתבגרות בסגנון המשחק אפשר בהחלט לכוון גם לאופיו.
פניני מגיע למכבי ת"א בגיל 26 ואפשר לקוות שבחלון הראווה העיקרי של הכדורסל הישראלי הוא יוכל להוכיח לכולם, כולל לעצמו, שמחק מהרפרטואר שלו עבירות גסות במיוחד והתנהלות בקודים שמתאימים יותר למשחק בשכונה מאשר למיטב האולמות באירופה.
קהל אוהדי מכבי ת"א אולי יקבל אותו ברגשות מעורבים בפתיחה, אחרי שהגיע מהיריבה הגדולה בשנים האחרונות, הפועל ירושלים, אבל פניני בכלל גדל במחלקת הנוער של מכבי. מבחינתו, אפשר להניח, הגעה לקבוצה הבוגרת היא סוג של הגשמת חלום והאוהדים יצטרכו לזכור את זה ולסייע לו להיקלט.
בכלל, אחרי שמעברי הגבול נפתחו לגמרי בשנים האחרונות (אפי בירנבוים ודרור חג'ג' למכבי ת"א, ששון וארנולד ממכבי לירושלים ועוד) – ענייני הצבע והסמל פחות משמעותיים מאשר בעבר. ואין ספק, שבהזדמנות הראשונה שפניני ישתטח על המגרש כשהוא לבוש צהוב ובניסיון להציל כדור אבוד, ביציעים ימהרו לשכוח מה סימל עבורם בעונות קודמות.
בשורה התחתונה, אחרי שהוכח שוב עד כמה חשובים השחקנים הישראלים במשחקי ההכרעה על האליפות עונה אחר עונה, פניני הוא עוד שחקן חשוב עבור מכבי ת"א. כהתחלה, ומנקודת המבט של מכבי, ולו מעצם העובדה שהוא אצלה ולא במקום אחר. ובהמשך? זה כבר תלוי במאמן, במזל אבל גם לא מעט בפניני עצמו.
