אומרים שעונת המשחקים בליגת העל בארץ לא מתחילה באמת, עד שהפועל ירושלים מארחת את מכבי ת"א. אז הנה זה קורה הערב (20.50) במשחק השלמה מהמחזור השני, כאשר מכבי ת"א היא היחידה שטרם נוצחה העונה בליגה, בעוד ירושלים עומדת כרגע על מאזן 1:2.
עד היום התקיימו תשעים משחקים בין הקבוצות, ירושלים ניצחה רק עשרה מהם. וכידוע, עם כל הכבוד להיסטוריה ולסטטיסטיקה, זה לא אומר דבר על גורל המשחק הערב. בינתיים, הנה המצ'-אפים העיקריים בין הקבוצות.
מורן רוט ויובל נעימי - קרלוס ארויו
גם מאות משחקים ב-NBA לא בהכרח מכשירים שחקן לקרב ליגה עתיר מסורת במזרח התיכון. ארויו עוד לא הוביל את מכבי ת"א לניצחון חוץ על קבוצה חזקה; מול ציבונה הוא היה חלש, נגד אולימפיאקוס לא שיחק. על אף שבמכבי ת"א משוכנעים שצירוף של שחקן שמרוויח 2.5 מיליון דולר מכשיר את הקבוצה להתמודד ברצינות גמורה על זכייה ביורוליג, ארויו צריך להראות קודם שהוא מבין היכן נחת ומסוגל לקחת את הקבוצה לניצחון באולם חוץ קשה, ואני לא מתכוון למשחק בנשר נגד קרית-אתא.
היתרונות של ארויו על פני רוט ונעימי ניכרים, אבל החיסרון עלול להיות בכך שיראה מולו שני שחקנים ישראלים שאינו מכיר, ויחשוב שהוא כל כך הרבה יותר טוב שהמשחק גמור עוד לפני שהחל. אם ארויו לא יהיה מרוכז ואחראי, הוא עוד עלול לצאת מסוחרר מהמהירות של רוט ומטווח הקליעה של נעימי.
הבעיה העיקרית של ירושלים כרגע בעמדה הזו היא, שמשני הרכזים ביחד היא מקבלת תפוקה של רכז טוב אחד. בינתיים, הקבוצה לא זכתה לראות משחק מצוין של שניהם בו-זמנית.
חג'ג', שאינו משחק הרבה, יכול להיות פקטור במשחק הערב ולו רק בזכות הניסיון שלו במלחה והעובדה ששיחק במקום בשנתיים האחרונות. מעבר לעבודה על המגרש אם ייקרא פנימה, הוא יכין את כל האחרים, ובמיוחד השחקנים החדשים, בשיחות מקדימות לגבי אופי המקום, האוהדים והקבוצה.
טימי באוורס – מרכוס בראון
בראון הגדול, מלך הסלים של היורוליג, לא נחת כאן, אלא תעתיק דהוי שלו. הוא עדיין מנסה למצוא את מקומו ואת מכסת הזריקות הקבועה שלו, ובמקביל צריך להילחם בגילו שהולך ומתקרב ל-35. בינתיים, הוא מוצא את מבטחו במשחק קבוצתי ובהנעת כדור טובה.
נכון להיום, באוורס עדיף עליו בעיניי, בטח בכל הקשור למשוואת שכר-תועלת, למעט עניין אחד שעדיין נתון להוכחה: במאני-טיים, ובראון הוכיח את זה בהזדמנות היחידה שניתנה לו עד עכשיו נגד לה מאן, הוא קר כקרח, מנוסה מאוד ולא חושש לקחת זריקה אחרונה. באוורס, יופי של שחקן מהרבה בחינות, צריך עדיין להוכיח את עצמו בנקודות האלה ולא מן הנמנע שמשחק צמוד שיצריך הוכחה יתפתח כבר הערב.
שרון ששון – טל בורשטיין
עד שיגיע היום בו מכבי ת"א תבחר לפתוח עם עומרי כספי באופן קבוע בעמדה מספר שלוש, נמשיך לראות בבורשטיין פתרון ביניים שמשחק לצד ארויו ובראון כשחקן בתפקידים 1, 2 ו-3, שנע על המגרש על פי הצרכים.
נכון להיום, למעט ראיית המשחק הטובה והאחראית שלו בדרך כלל, ופה ושם חדירה לסל בעיקר מול יריבים איטיים יחסית בתנועת הרגליים, אין בשורות גדולות מכיוונו של טל. החשיבות שלו הערב, מעבר לניסיון הרב שאמור לשמש עוגן קבוצתי, צריכה להיות בהגנה על שחקן כמו שרון ששון, שלמד עם השנים להוריד כדור לרצפה ולחדור פנימה, ובמקביל טווח הקליעה שלו עצום ומקשה על השמירה עליו.
ששון (50% לשלוש) הוא שחקן שיכול להטריף אולם עם הקליעות המדויקות שלו. נגד מכבי ת"א, ששחררה אותו בעיצומו של חוזה תקף, יש לו בהחלט מה להראות וזה לא עוד משחק רגיל עבורו.
עומאר סניד – ליאור אליהו
הזר של ירושלים פתח מצוין ונחלש, ובינתיים גם נוצרה אופציה חלופית עבורו בדמות רוג'ר פאוול, שיכול לשחק גם בעמדה מספר 4. סניד נע מצוין בצבע, בדיוק כמו אליהו, הזריקות והתנועות שלו לסל לא סטנדרטיות מה שמקשה מאוד על שחקן יריב לשמור עליו. לפעמים הוא לוקח שניים-שלושה צעדים אחורה וזורק לשלוש, עניין שיגרור את אליהו החוצה וישאיר את הרחבה כקרקע נוחה לביצועיו של טראוויס ווטסון.
העבודה המרכזית של אליהו, מעבר לנקודות בהתקפה שמן הסתם יבואו בעשרות הדרכים שהוא יודע לאסוף אותן, היא הגנתית. מלחה הוא מקום שמצית מהר שחקני בית ואליהו צריך למנוע הצתה כזו מסניד או פאוול. בנוסף, הוא חייב לעבוד על ריבאונד ההגנה כיוון שווטסון וסניד לבדם יכולים להגיע די קלות ל-20 ריבאונדים לבדם.
טראוויס ווטסון – ד'אור פישר
שני השחקנים הגבוהים של הקבוצות קולעים באחוזים בלתי הגיוניים עד עכשיו: ווטסון קולע ב-85% מהשדה ופישר ב-79%. קשה להאמין שיוכלו לעמוד בסטנדרטים האלה הערב. היריבות צריכות לשלוח את שניהם לקו העונשין ולא לאפשר הטבעות קלות. סביר להניח שמכבי תרצה לשלוח את ווטסון לקו ככל האפשר ועשויה להרוויח ממצב כזה, כיוון שווטסון הוא קלע עונשין גרוע במיוחד.
עם זאת, הזר של ירושלים לא צריך לחשוש מפישר שמועד לפורענות בכל מה שקשור לביצוע עבירות ובאופן עקרוני עוד לא הוכיח את עצמו כשומר גדול פרט ליכולת החסימה שלו.
ווטסון מקבל כגיבוי את ארז מרקוביץ', פישר את אסטבן באטיסטה ויניב גרין. בירנבוים לא סומך על באטיסטה, אבל יכול לקבל ממנו הערב כמה דקות של רגש, כוח, ריבאונד ונקודות בצבע. צריך לזכור שבאטיסטה כבר שיחק במלחה בעונה שעברה ופישר עדיין לא. לאלמנטים הקטנים האלה יש משמעות.
ספסלים
שתי הקבוצות נהנות משחקני ספסל שמוסיפים הרבה דלק ואנרגיה. לירושלים יש את ראשון קלארק ורוג'ר פאוול, למכבי ת"א את עומרי כספי וג'ייסון וויליאמס.
קלארק אמנם אינו פקטור מרכזי בתוכניות של גיא גודס, אבל הוא שחקן נלהב וזה בדיוק הסוג שהופך את מלחה לבית משוגעים. לא צריך יותר מארבע דקות טובות שלו כדי להפוך משחק. וויליאמס משחק בישראל עונה שלישית, מכיר את מלחה וצריך להביא את עצמו נטו – כולל יכולת הקליעה שהראה בעבר.
שחקן שלירושלים אין כמותו הערב הוא טריי סימונס, שעם קצת מזל, יכולת קליעה טובה ומשחק עם ביטחון יכול לעשות את ההבדל בסיכומו של עניין. לירושלים אין מחליף אמיתי לבאוורס, ואם רוט ונעימי לא יהיו טובים בערב הספציפי הזה הוא יישאר יותר ויותר דקות על המגרש ויגיע לסיום כשהוא עייף. את העניין הזה, אם מכבי ת"א תנווט את המהלכים כרצונה, עשויים סימונס או דריק שארפ לנצל מעמדות שחקני החוץ.
גיא גודס – אפי בירנבוים
צעיר שכבר ניצח את מכבי ת"א כמאמן ראשל"צ יותר מפעם אחת, מול המאמן הכי ותיק בליגה שאימן במלחה בעבר וידע שם את אחת התקופות הטובות בקריירה שלו. מעבר לרזומה ולאופי של שניהם, העניים הפעם הוא אחר לגמרי.
אלמנט הנקמה ירחף הערב בחלל האוויר. גם אם גודס לא יאשר, הוא מונע כולו ממוטיבציה גדולה לנצח את בירנבוים, שלא רצה בו לתפקיד העוזר, ולמעשה גם חסם את דרכו, זמנית כנראה, לעמדת המאמן הראשי. רק לפני מספר ימים ראינו את אריאל בית הלחמי חוזר לנהריה עם בני השרון ומנצח שם את הקבוצה שפיטרה אותו בעונה שעברה. תחושות בוערות מהסוג הזה מוערכות לפעמים בלא מעט נקודות על הלוח.
