בדרך ליד-אליהו צג הסלולר הראה הודעה מחבר אמריקאי: "מתי מתחיל המשחק בין חולון לייקרס לחיפה סלטיקס?". כך נתפש דו-קרב בין הקבוצה מאולם הפחים לזו מרוממה. אחרי המשחק, אין אלא להסכים איתו: חזינו בגמר מליגה אחרת.
נוקיה מלא בגמר זה לא חדש, וסלים עם הבאזר (אפילו על טום צ'יימברס) כבר ראינו למכביר. אבל משהו כאן היה שונה. קסום אפילו. היה מאבק כה לא ברור, כה שווה כוחות, כה טהור. אפילו בטוטו שברו את הראש לפני שהעניקו שתי נקודות פור לחולוניה בווינר.
בשבע בערב החל יד-נוקיהו להתמלא. הוא לא התמלא בצהובים שבעים או אדומים נקמניים. הוא נגדש ברבבת אנשים שמעולם לא ראתה את קבוצתם זוכה בגביע, שלא לומר שמעולם לא היו במשחק כדורסל. הפאב שמחוץ לשער 11 מוציא בירות לדורשים. אדם מבוגר עם חולצה ירוקה עובר ליד שורה של אוהדים חיפאים ואומר בהתרגשות: "איזה כיף לראות ירוק במקום הזה. כל כך מרענן". החולונים בשלהם. כל קריאות העידוד הידועות נזרקות לאוויר, ובאיחוד מרשים. הצהובים-סגולים שמרו על פסימיות זהירה טרם המשחק: "אין לנו קבוצה. אין כסף. זה נטו קהל".
הקבוצות עולות לחימום, הקהל כבר חם ממזמן. ישיבה על קו מחצית המגרש המחישה בדיוק עד כמה גדול היה הערב הזה. פחות מבחינת כדורסל, יותר מבחינת האמוציות.
מצד אחד - אלפי צהובים-סגולים עם שלל דגלים ואביזרים. שער 3 של הפחים הועבר לנוקיה. כל מחיאת כף, כל שיר, כל פזמון נעשה בכוריאוגרפיה מושלמת. בכל זאת, הם עובדים על זה כבר כמה שנים. ומצד שני – אימפריית הכדורגל הירוקה. יציע ג' השתכנע ועשה המרה לכדורסל. ארסנל השירים הירוקים עבר מהדשא אל הפרקט, כל סל נחגג כמו גול והאווירה הייתה מושלמת.
כבר בהצגת השחקנים זה היה מורגש. משהו טוב קורה כאן. מברוק גם לאיגוד על שואו מרשים בהחלט. ואז התחיל המשחק. כדורסל גדול לא היה. תמיד מחמיאים לקהל טוב עם התואר "השחקן השישי". אלפי התומכים שבאו מחיפה ומחולון לא תפקדו כשחקן שישי. הם היו החמישייה. שחקני שתי הקבוצות היו רק צוות מסייע.
חשמל עבר ביציע. כל סל נקלע ביזע, כל ריבאונד נקטף בדמעות. לא מעט רגעים מדהימים היו במשחק הזה: השלשה של טולברט שנזרקה מכל-כך רחוק והעלתה ל-48:47; זריקת הקמיקאזה של גור פורת שצמצמה את ההפרש לנקודה; החטיפות של קוז'יקרו; הקרש של מקי. כמעט כל סל שנקלע במחצית השנייה הרגיש כמו לידת עכוז.
הכדור אכן הגיע אל היעד. כל החיפאים עטו לעברו. מזרחי ובן-דוד אף הגיעו. הגארד כדרר, נתן צעד לתוך הקשת והגניב אחד לאחור. כמה מאיות לפני שהשעון הראה אפס ועם מזרחי בתוך הפנים, שיחרר זריקה תוך כדי נפילה לאחור. אוהדי הקבוצות חיכו כמה דקות טובות עד שהכדור בא במגע עם הרשת. אבל לאחר טיול באוויר ההיכל הוא אכן הורשת, וטולברט? טולברט לא הפסיק לרוץ באמוק כשידיו מונפות אל-על. יש המספרים שהשחקן נצפה רץ דרומה בנתיבי איילון. הגביע אץ איתו לחולון.
הקבוצה של פרנקו וטולברט, אך בעיקר של העיר עצמה, ממשיכה לעוד תואר מדהים. אין לדעת לאן היא מסוגלת להגיע. חיפה, רוויות האכזבות ממשחקי הגביע בכדורגל, הפסידה עוד משחק בפנדלים.
באתר הרשמי של הקבוצה נכתב: "שלשת התאבדות של טולברט, בקפיצה לאחור בשנייה האחרונה גנבה לנו את המשחק. שאפו לשחקנים על מאמץ עילאי ושאפו ל-5000 ירוקים שהגיעו למעמד הגמר ולא חדלו לעודד. לא עשינו כלום אם זה לא ימשיך!".
המאמץ של ההנהלה החיפאית תהיה ליצור המשכיות לתמיכה הנהדרת שקיבלה הקבוצה מההמון בירוק. אחרי דייט ראשון שובר-לב עם הכדורסל, זה לא יהיה קל. האוהדים כבר רוצים לחזור ליניב קטן. הוא בטוח היה עושה פאול על טולברט.