שני משחקים נהדרים, ארבע קבוצות פנטסטיות, המון צבע, בעיקר בזכות הקהל היווני משני המחנות, ובסופו של דבר, לא בלי מזל, יופיעו בגמר היורוליג ביום ראשון זה מול זה המאמנים המנוסים והטובים ביותר באירופה ב-15 השנים האחרונות – אטורה מסינה מצסק"א וז'ליקו אוברדוביץ' מפנתינאייקוס. וכמו בהרבה מקרים קודמים, גם כאן הוכח שכל פעולה קריטית ובמשחק נתון אחד כל תוצאה היא אפשרית. לתשומת לב הקבוצות שישתתפו בפיינל פור הישראלי בהמשך החודש.
שתי יווניות, רוסייה אחת וספרדייה אחת משתתפות בפיינל פור. המוציאים העיקריים לפועל וגיבורי המשחקים, לעומת זאת, באים ממדינה שאוכלוסייתה קטנה בהרבה משל ישראל, אבל כדורסל הוא משחק כמעט מקודש בה. ליטא, כמובן, עם רמונאס שישקאוסקאס מצסק"א ושרונאס יאסיקביצ'וס מפנתינאייקוס.
שניים מגדולי הכדורסלנים באירופה בעשור הזה, שהעבירו מחצית ראשונה אישית מינורית לחלוטין, ובשנייה השתלטו על המשחק ופשוט כמשמעו לקחו את הקבוצות שלהם אל משחק הגמר.
שאראס היה נהדר במחצית השנייה, אבל לא פחות ממנו בלטה הקלות שבה צברו שני שחקני הפנים של פנתינאייקוס, מייק באטיסט וניקולה פקוביץ', נקודות בתוך הצבע. השניים סיימו עם 29 נקודות באחוזים גבוהים מכדי שיריבה יכולה להרשות לעצמה בפיינל פור (74) ובקצב של נקודה לדקה.
היכולת המצוינת של באטיסט ופקוביץ' הבליטה שני דברים: חולשה הגנתית יחסית והיעדר פיזיות של הגבוהים של אולימפיאקוס (וויצ'יץ', ארצג, בורוסיס), ומעט מדי מצבים, בעיקר במחצית הראשונה, בהם השתמשה ההגנה של אולימפיאקוס בעזרה קבוצתית. הנתונים האלה עבדו כאמור לטובת פנתינאייקוס, ודאי כל עוד שאראס התעקש להזין את הגבוהים בכדורים מצוינים, עם או בלי שימוש בפיקנ'רול.
היתרון של יאסיקביצ'וס הוא ביכולת להוציא לפועל בעצמו וברמה גבוהה, הן בזריקות לשלוש, הן מחצי מרחק ובטח כשהוא מגיע לקו העונשין. כשהפיקנ'רול נתקע - אם כי במשחק הזה הוא נתקע רק מעט – האיום של שאראס מבחוץ היה ונשאר כלי נשק מסוכן מאוד עבור היריבה. הצלע הרביעית בהתקפה היה ואסילי ספאנוליס, בעיקר בחדירות זריזות לצבע בתחילת המשחק כשההגנה של אולימפיאקוס היתה רחוקה מלהיות מאורגנת, ואחר כך גם בשתי שלשות מזדמנות.
הנציג הישראלי לא יזכה הפעם לקבל יותר מפיסקה אחת. ביחס לדקות המשחק שקיבל, יותם הלפרין היה השחקן החלש ביותר באולימפיאקוס. הוא לא הצליח לתפוס תאוצה, נכנס ויצא יותר מדי פעמים ב-21 דקות ולא הראה ביטחון באיזשהו אלמנט של המשחק, מלבד אולי המסירה, שיכול היה לדרבן את מאמנו, פנאיוטיס ינאקיס, להאמין שיוכל לקבל ממנו יותר ברגעי האמת של העונה.
וויצ'יץ', שסבל לפרקים מבית ספר שעשו לו הגבוהים של פנתינאייקוס בהגנה, נלחם בהמשך על כבודו האישי, לקח את עצמו בידיים, ניסה לחשוב פחות על הזריקה לסל ולא להכריח או לכפות מהלכים, וככל שעשה זאת יותר – גם הצליח יותר. עם זאת, אין ספק שהוא סובל מנחיתות הגנתית, בעיקר במונחי כוח ואתלטיות, מול באטיסט ופקוביץ'. בסיום, במהלך קריטי, היתה לו זריקה מאוד לא מחויבת המציאות מטווח של שלוש נקודות שגם אם היתה נכנסת, די ברור שלא אלה המהלכים שאולימפיאקוס צריכה ללכת אליהם במאני טיים.
הכדור האחרון הלך ליאניס בורוסיס שניסה להשוות את התוצאה מהוק-שוט ביד שמאל, אבל נדמה שמי שהיה צריך לקחת אחריות על המהלך הוא לין גריר, הטופ סקורר של אולימפיאקוס במשחק (18) ואחד מקלעי העונשין הטובים ביורוליג לאורך שנים.
הניסיון ושישקאוסקאס עשו את ההבדל
חצי הגמר הראשון בין צסק"א לברצלונה נפתח עם המון תנופה של הספרדים ויתרון מהיר, אבל כשג'יי אר הולדן השווה ל-30:30 וחואן קרלוס נבארו ורוג'ר גרימאו ישבו בחוץ עם שלוש עבירות כל אחד, איפשהו באמצע הרבע השני, אפשר היה להצדיע לצסק"א על קאמבק נהדר כתגובה לאותה בריחה מוקדמת של ברצלונה.
סל עם הבאזר של דייויד אנדרסן הוריד את הקבוצות למחצית ביתרון ארבע לספרדים, אבל צסק"א היתה עמוק במשחק אחרי שמחקה קודם לכן פיגור 11 הפרש. כי ככה זה: כאשר משחקים כקבוצה ונהנים מניסיון יוצא מהכלל הן ברמת היחיד, הן ברמת הקבוצה, הן ברמת המעמד ובטח בעמדת המאמן, שום פער לא גדול מדי למחיקה.
ברצלונה מצאה את עצמה עם יותר ויותר זריקות קשות במחצית השנייה, והאס שלה, אנדרסן, נחלש לקראת הדקות האחרונות. צסק"א, לעומתה, הגיעה עם האיש שלה למשימות מיוחדות, רמונאס שישקאוסקאס, שסיים עם שיא קריירה ביורוליג – 29 נקודות ב-24 דקות בלבד – בדיוק בזמן הנכון. 18 מהן הגיעו ברבע האחרון. הממוצע שלו העונה, אגב, עומד על בערך 12 נקודות.
לא פשוט לעשות קאמבק אחד במשחק פיינל פור, ועוד יותר לא פשוט לבצע שניים כאלה. צסק"א פיגרה שוב בתשע נקודות בפתיחת המחצית השנייה, במשחק שהלך לסקור גבוה יותר מהמצופה משתי הקבוצות האלה. שישקאוסקאס נכנס מעשית למשחק בשלשה חשובה שהשוותה ל-52:52, מסוג השלשות שלו שלמדנו להכיר לאורך הקריירה, כזו שמצביעה רשמית על נוכחותו ועל כוונתו לקחת גם את המהלכים הבאים. וכך היה: שישקאוסקאס היה בזון עם 13 נקודות רצופות עמוק לתוך הרבע הרביעי, כאשר ברצלונה בורחת מאנדרסן הקלף שהלך לה ומשחקת יותר ויותר לכיוון נבארו ובאזילה.
שישקאוסקאס, מנוסה מאוד, שחקן שקשה לצפות את המהלך הבא שלו, המשיך להראות את כוונותיו עם שלשה שהעניקה יתרון ראשון במשחק לרוסים, ואנדרסן השתתק לגמרי בדקות האחרונות כאשר שיא העונה שלו, 22 נקודות, נקבע עוד קודם לכן.
בסיכומו של עניין, 18 נקודות פרטיות של שישקאוסקאס ברבע האחרון - שבאו משלל תנועות מגוונות, כהרגלו – עשו את ההבדל במשחק. הן באו בזמן החשוב ביותר, בעוד אלה של אנדרסן התפזרו לאורך המשחק ונעלמו בדקות האחרונות. צסק"א הוכיחה אופי יוצא מהכלל כאשר עלתה ליתרון ראשון רק בדקה ה-33, והנחישות שלה בלטה במהלך מצוין של חריאפה הגנתית והתקפית בזה אחר זה: חסימה לניסיון שלשה של באזילה, שבאה אחרי דאנק שהרוסי נתן בצד השני.
נבארו התעורר מאוחר מדי וטרייג'ן לאנגדון, רגוע ושקט כהרגלו, היה במקום לריבאונד התקפה וסל חשוב מחצי מרחק עם הלוח כדי להציב עובדות בשטח. צסק"א שוב בגמר, שנה רביעית ברציפות, ובעצם מאז הגיע אטורה מסינה למוסקבה והקים בה את הקבוצה הגדולה הזו.
