השחקן המצטיין של נבחרת ישראל מול אוקראינה, בלי טיפה של זלזול או ציניות, היה עידו קוז'יקרו. המאזן של השחקן הוותיק בן ה- 35 היה 2 נקודות, ריבאונד אחד, אסיסט אחד, החטאה אחת מזריקה אחת מהשדה ו-5 עבירות ב-11 דקות. מה זה אומר על יכולתה של הנבחרת? קחו את זה לאן שאתם רוצים, אבל נראה לי שזה אומר הכל.
נכון, השחקנים הם שצריכים להוציא לפועל כשרון והוראות טקטיות, אבל ההופעה של ישראל בקמפיין הנוכחי באה לידי ביטוי באי-היכולת לממש פוטנציאל, ועל כך אמון הצוות המקצועי שבראשו המאמן הלאומי. לזכותו אולי יאמר שהוא לא אשם שהשחקנים לא פגעו מקו העונשין או שהשופטים לקחו כמה שריקות תמוהות בדקות האחרונות מול בריטניה. גם לא בזה שפעולות מסירה או קליעה פשוטות לא הניבו תוצאות מקוות מול האוקראינים, אבל אריק שיבק נחנק ביומיים הראשונים כמו שאר אנשי ושחקני הנבחרת. למעשה, הוא מתקשה לתפקד מתחילת הקמפיין וכל מי שעוקב אחרי הסגל וצורת המשחק שלו, בטח אחרי הסטירות שחטפנו ביומיים האחרונים, מחפש תשובות לשאלות שהמאמן כנראה מתקשה או לא מסוגל לענות עליהן.
זה התחיל לפני כחודשיים, בגיוס. בהינתן שגל מקל ויתר הקיץ על לבישת המדים הכחולים-לבנים של הנבחרת לטובת הלבן-כחול של דאלאס, התלות ביוגב אוחיון כרכז טבעי יחידי בסגל הייתה ועדיין גדולה מדי. אין קבוצה או נבחרת בעולם בלי לפחות שני רכזים טבעיים. מורן רוט, שבאנרגיות ובטירוף שלו יחד עם יכולת החטיפה, היציאה למתפרצות או ביצוע הפיק-אנד-רול, היה מושלם לתפקיד הבק-אפ פליימייקר. תוסיפו לזה את אופיו חסר האגו ואת המחויבות העצומה שלו בכל קבוצה בה שיחק, ותקבלו זימון מושלם לסגל. על חשבון מי? אולי על זה של רביב לימונד, שמוביל כדור פחות טוב מיותם הלפרין וקולע פחות טוב מאפיק ניסים, למשל.
עוד עמדה חסרה שהנבחרת משוועת אליה הוא זו של הקלע הקלאסי. גם כאן לנבחרת יש כרגע אחד כזה בלבד, אפיק ניסים. הגארד הנהדר, שהיה גם אחת מנקודות האור במשחקי ההכנה, קלע מול בריטניה ואוקראינה 17 ו-19 נקודות בהתאמה בכוחות עצמו בהתקפת מעבר, בחדירות אישיות ובשלשות קשות. השאלות הנשאלות הן: א. למה לא לעבוד בשבילו עם איזה תרגיל מובנה וחסימות טובות? גם אם יילך לסל ויסחט עבירות, ניסים הוא שחקן שמתקרב ל-90% מקו העונשין לאורך הקריירה. ב. מדוע לא להזמין לסגל עוד שוּטר כזה? על המדף מוצעים דגן יבזורי ויהוא אורלנד, שבהיעדר משחק פנים משמעותי יכולים היו לתרום באחד מהנשקים העיקריים של הנבחרת באופן מסורתי – הקליעה מבחוץ. שני השחקנים הללו יכולים היו להפתיע לא מעט נבחרות יריבות וקלעי מסוגם יכול היה לתרום 3-2 שלשות במשחק באחוזים גבוהים ולפתוח את הצבע לחדירות ולתנועה ללא כדור של כל הכספים והאליהוים למיניהם. בסגל הנוכחי, לך תסמוך על יום קליעה מבחוץ של הלפרין, אוחיון, לימונד ופניני, שאף אחד מהם לא ממש גאנר.
ובאותו עניין, יש לתת את הדעת בנושא זימון המתאזרח. הצורך להשתמש ולנצל את היכולות האתלטיות של אלכס טיוס הן ברורות. הוא פיזי, קופץ, שומר, חוסם, יעיל – הכל נכון, כשהוא כשיר. טיוס לא שיחק שניה במשחקי ההכנה, לא מכיר מספיק את התרגילים, לא בכושר משחק, אנמי, כבוי ו... פצוע. אם שיבק היה מתעלם מכל אלה ונאחז בביצועיו מקמפיין הקיץ שעבר, הרי שהשחקן היה אמור לפתוח בחמישיה בשני המשחקים ולשחק דקות ארוכות ומשמעותיות. מצד שני, אם המאמן מודע לכל הבעיות שציינתי קודם, אולי אפשר היה לוותר על שירותיו בסיבוב הזה ולהזמין על תקן המתאזרח היחיד המותר לנבחרת את סילבן לנדסברג? שחקנה של סגנית האלופה מתל אביב נחשב לישראלי הטוב בארץ, נטול אגו, שומר, חודר, מלהיב וקלעי אדיר, אפרופו הפסקה הקודמת.
המשחקים מול בריטניה ואוקראינה היו המשך ישיר למשחקי ההכנה. אותה חמישייה שלא תיפקדה באף רבע ראשון מהמשחקים הללו, עלתה לפרקט גם מול בריטניה (אם הבאת את טיוס ואתה מאמין בו, למה שלא יפתח במקום גרין? ומה רע בניסים היעיל על המשבצת של הלפרין הלא יציב?), ונגד אוקראינה שיבק העלה לראשונה את פניני וחנוכי במקום הלפרין ואליהו. ושוב נשאלת אותה שאלה: מדוע? למה לפתוח עם שני שחקני בעלי אוריינטציה הגנתית על חשבון שניים שיכולים לייצר נקודות? הנבחרת שמרה לא רע במשחקי ההכנה ומול בריטניה ספגה רק 66 נקודות אחרי 40 דקות. ההתקפה היא הבעייתית אצלנו. וכך, בפעם המי יודע כמה, הנבחרת מצאה עצמה קולעת 2 נקודות בלבד ב-3.5 הדקות הראשונות. בנוסף, אם שיבק לא תירגל בכל משחקי ההכנה יותר מ-3 דקות רצופות לחץ הגנתי, אז כמובן שלא ראינו אותו גם מול הבריטים ובקושי מול האוקראינים.
ואיפה היה משחק הריצה שמסורתית מאפיין את הנבחרת? אותו לא ראינו לא בהכנה ולא באליפות עד עכשיו. הרי ברור לכולם (כפי שהיה במשחקי ההכנה, פעם אחר פעם) שהנבחרת תקועה במשחק העומד. ההתקפות המתפרצות נעלמו כמעט לגמרי וכך גם הנקודות במשחק המעבר. אין תנועה בלי כדור, אין פיק אנד רול משמעותי, למעט כספי החלוד אין גו-טו-גאי ברור ולכן הנבחרת בכל משחקיה עד עכשיו התקשתה להגיע ל- 70 נקודות. ושוב משחק צמוד, ושוב מפסידים אותו בבושת פנים. מה שיבק הפיק או למד ממשחקי ההכנה ויישם בדבר האמיתי? תכלס, כלום.
לגבי מנהיגות, זה נכון שהאמרה הידועה מציינת שאותה לוקחים ולא מקבלים, אבל בהיעדר אחד כזה בסגל (רוט ולנדסברג, למשל, הובילו קבוצות כשלא התייבשו על הספסל של מכבי תל אביב) צריך שיבק פשוט למנות אחד כזה. כספי, למשל. לדבר אל הראש והלב שלו. האיש משחק מאוד נרפה בקמפיין הנוכחי, קולע באחוזים נמוכים מאוד מכל הטווחים, זורק הרבה וכבה מהר. אבל זה מה יש. הוא השחקן הכי מוכשר, מגוון וקשוח שיש לנו, איתו נצא בראש המחנה ואליו אמור להגיע הכדור האחרון. הוא המרקו בלינלי שיש האיטלקים, הסניקידזה של הגיאורגים, וגם (להבדיל) הקובי בראיינט של הלייקרס. האיש שגם אם יחטיא את הזריקה הקובעת של המשחק, אף אחד לא יבוא בטענות שלא הוא צריך היה לקחת את הכדור האחרון.
עד שיש לשיבק מן תעודת ביטוח שכזו, הוא מתכנן תרגיל אחרון ליוגב אוחיון שבמדי מכבי תל אביב קיבל יותר מכמה הזדמנויות להכריע משחק ולא צלח? ואם כבר בשניות אחרונות עסקינן, מול בריטניה, בהתקפה האחרונה של ישראל בזמן החוקי, איך יכול להיות שיוגב מוריד לבד את כל השעון כשכל הארבעה עומדים ומסתכלים עליו? איפה שחקן שיחסום לו? מה עם אחת או שתיים כאלה לשחקן ללא כדור (ניסים בחוץ, אליהו תחת הסל)? איך שיבק מדבר בפסק הזמן על יוגב שיחדור פנימה ויוציא עבירה? לא עדיף כדור בידיים של אפיק ניסים שהיה חם כל המשחק ובעל האחוזים הכי טובים מקו העונשין מכל ישראלי אחר?
אבל אריק לא לבד. לצידו עומדים ומייעצים (או שלא) עודד קטש ואריק אלפסי. צריך להבין, עוזר מאמן הוא מקצוע. יש כאלה שנועדו לזה ועשו זאת נהדר כמו דן שמיר בעבר או גיא גודס בהווה (גם במכבי וגם בנבחרת בריטניה). קטש הוא מאמן מוביל מצוין וחלש כעוזר. אלפסי לא אימן בליגת העל בשנה שעברה וגם לקראת העונה הקרובה אין לו קבוצה לאמן. ועם כל הכבוד שיש לשניים האלה, אם הם לא מעירים את תשומת ליבו של המאמן הלאומי לחלק מהדברים המצוינים מעלה, אז גם פה נשאלת השאלה לשם מה הם נחוצים? לסקאוטינג? לברר עבור שיבק במזכירות כמה פסקי זמן נשארו או כמה עבירות יש לגרין? נו, באמת. אז או שלא צריך עוזרי מאמנים או שלא את אלה שבחר שיבק.
לאחר שני ימי המשחקים הראשונים באליפות, נוכחנו לדעת שהפתעות ותוצאות בלתי צפויות קורות על ימין ועל שמאל. מצד אחד, זה אומר שגם נבחרת ישראל יכולה ביום נתון להיות בצד המנצח. מצד שני, בהסתכל על התוצאות בבית ואור ליכולת, קשה לראות את השחקנים של שיבק מנצחים את נבחרת צרפת, שכנראה לא תמעד שוב כמו מול הגרמנים, או את נבחרת גרמניה שגברה על צרפת עטורת הכוכבים, או אפילו את הבלגים ש... פרקו אותנו באחד ממשחקי ההכנה. האליפות רק התחילה וכבר על סף סיום מבחינת נבחרת ישראל. כנראה שכבר אי אפשר יהיה לתקן תוך כדי תנועה, גם בטורניר משוגע שכזה. הזמן קצר, וצריך לנצח 3 פעמים מתוך 3 משחקים נותרים כדי להתקדם. וכך, לפני שנדבר על הקמפיין הזה בעוד שלושה ימים בלשון עבר כאחד המביכים והמבישים שהיו לנו מזה הרבה מאוד שנים, המאמן הלאומי צריך להמציא פתרונים ומהר, אחרת הוא יצטרך להנפיק תשובות מספקות ללא מעט שאלות.
