כשאטורה מסינה אמר פעם שהוא הכריח את מכבי תל אביב לחשוב, כל הגאונים עשו מזה כותרות. אבל כשדייויד בלאט הכריח את האיטלקי לחשוב, אף אחד לא כתב על זה מילה. מאמן כמו מסינה, שרוצה שליטה אבסולוטית על כל פעולה במגרש, מרוויח בצדק את הביקורות והאשמות שמוטחות בו על הכישלון של צסק"א מוסקבה עם תקציב של 50 מיליון דולר ושחקן של 2 מיליון דולר (ג'רמי פארגו) שלא ראה פרקט אפילו לשנייה. מכבי הוכיחה בפעם-המי-יודע-כמה ש-50 מיליון דולר זו לא ערובה להצלחה (גם אתלטיקו מדריד הוכיחה שכסף זה לא הכל), אבל כדאי שבהנהלה שיחשבו טוב לפני שהם מחלקים את ה-22 מיליון שלהם בשנה הבאה.
בלאט הוא המאמן הטוב ביותר מבין הארבעה בפיינל פור ועם קבוצה כזו זה עוד יותר גאוני. היכולת של דייויד תבוא לידי ביטוי אפילו עוד יותר אם יחליט לשנות סגנון. אי אפשר לנצח באותה דרך ובאותו סגנון גם את צסק"א וגם את ריאל מדריד כשאתה מגיע כאנדרדוג. צסק"א, בגלל סגנונה, נותנת לכל יריב להיות קרוב אליה בתוצאה נמוכה, ובשבועיים האחרונים היא גם מאפשרת לנצח אותה עם המון טעויות של שחקניה ושלוש דקות טובות של היריבה.
מכבי הפסידה לרוסים במדד האיכות, באחוזים משתי נקודות, באחוזים מהקו (כשהלכה לשם רק 6 פעמים), בריבאונד, בחטיפות וגם אסיסטים. ועדיין, למרות שניצחה רק באחוזים משלוש ואיבדה פחות כדורים, במשחק היא ניצחה. אני מקווה שמול ריאל יצטרכו את ג'ו אינגלס כמה שפחות על הפרקט, ובמעט שישחק, שיקריב יותר מעבירה אחת ב-15 דקות ואולי ייפול לו איזה כדור חוזר ליד. למה גיא פניני יכול לעשות באותן דקות משחק יותר עבירות ולקחת – רק עם רצון ובלי ניתור - 3 כדורים חוזרים?
חוץ מ-35 ההפרש ברוסיה, מכבי הייתה קרובה ברוב המשחקים גם כשהפסידה וזה אחד משני הנתונים שנותנים תקווה לקראת הגמר מול ריאל. הנתון השני הוא האחוזים מחוץ לקשת. בסלים קשים כמו שיש במילאנו, רק קלעים אמיתיים שזורקים בקשת גבוהה מצליחים לשמוע את הרשת. מנגד, גם לריאל יש כמה כאלה: ניקולה מירוטיץ' (46.5 אחוז ב-30 משחקים), סרחיו רודריגס (50 אחוז ב-30 משחקים בלי להיות בחמישייה ו-80 אחוז בחצי הגמר מול בארסה), ג'ייסי קארול (קלע טהור עם 40 אחוז עונתי) וטרמל דארדן (46 אחוז).
צריך לזכור שבמדריד משחק סרחיו רודריגס, ה-MVP של היורוליג, והוא בכלל עולה מהספסל – שזה לוקסוס מדהים. לעשות בחצי גמר פיינל פור למעלה מ-60 אחוז מהשתיים, 50 אחוז מהשלוש ו-90 אחוז מהעונשין זה לא צחוק. זה מספרים של אלופת אירופה והטובים ביותר ביבשת מאז השושלת הצהובה. רק לפני שבוע ריאל הפסידה לברצלונה ב-15 הפרש (מתוכנן?! כשיש יריבות כזו בין המועדונים, אני לא מאמין), וזאת אולי הסיבה שהם לא הסתפקו ב-20 הפרש במילאנו, וסיכנו שחקנים לגמר בלי לתת להם מנוחה.
הקרב האמיתי על הפרקט, גם בהגנה וגם בהתקפה, יהיה בין מירוטיץ' לבלו שכנראה גם ישמרו אחד על השני. בלו רוצה להיות סוכן בעונה הבאה, ואני מציע לו לנצל את הקירבה למירוטיץ', שבקרוב יהיה ב-NBA, כדי לסגור איתו ולדאוג שהוא ייצג אותו. הם בוודאי יהיו קרובים מאוד בין 25 ל-30 דקות על הפרקט.
ההבדל בין השחקנים של מכבי לאלו של צסק"א הוא בין שחקנים שהולכים אחרי הכסף לכאלה שמשחקים עבור המועדון והאוהדים. שחקנים כמו פניני, בלו, סופו (שיכול להצליח רק במכבי) ואפילו טייריס רייס הם אולי ההבדל בין לב, נשמה וכסף. נגד ריאל הסיפור שונה – השחקנים המובילים של הבלאנקוס הם ספרדים עם גאוות יחידה, תשוקה וגאוות מועדון.
אם מול צסק"א מכבי שאפה לרוץ כדי לא לפגוש חמישה רוסים בצבע, מעניין מה יחליט בלאט מול ריאל: מהר או לאט? הולכים לריבאונד ההתקפה או טסים להגנה? שני המשחקים מול ריאל העונה מוכיחים שמכבי מסוגלת לקרב צמוד. האם מחליפים הגנות ומהמרים גם על איזורית? כי עם אחוזי קליעה כאלה, זו סכנת נפשות. או בכלל לוחצים את הקלעים, בהנחה שהגבוהים לא יכריעו?
אני מצטער בשביל יוגב אוחיון, ואני יודע שהוא לא יכול לשחק ביכולת מלאה, אבל הביאו את רייס כדי שההיררכיה ביניהם תהיה אפילו קצת יותר ברורה מאשר בחצי הגמר (24 דקות של רייס, 16 לאוחיון). נכון שלהשתלב במכבי בעונה הראשונה זה לא קל, אבל להכניס את רייס למעמד של רכז ראשון זה צעד מתבקש בהחלט, כי בתפקיד הזה צריך ביטחון לפחות כמו יכולת. בגמר יהיה לו מבחן כשהוא יצטרך להוכיח את עצמו מול ה-MVP של היורוליג.
לסיום: הימרתי על משחק בין צסק"א לבין ברצלונה, ואכן הן משחקות אחת נגד השנייה... אבל על מקומות 3-4. שוב יצאתי טמבל ואני צריך לאכול את הכובע.
