מכבי ת"א מגיעה למשחק הערב מול אולימפיאקוס במצב קשה מאוד, הקלישאה עם הגב אל הקיר, הומצאה בשביל משחק שכזה. המועדון הצהוב היה זה שדחף לעבור למתכונת החדשה בשלב הטופ 16, עם ליגה של 14 משחקים בשביל הקהל שמשלם ממיטב כספו על המנויים ובאופן טבעי מתעניין בעיקר ביורוליג. אם מכבי תפסיד הערב תיגמר העונה האירופית שלה, והיא תיגרר למצב של 9 משחקי גארבג' טיים. הדבר עלול להביא, לראשונה מזה שנים רבות לקרחות ביציעים במשחקי יורוליג, ירידת רייטינג ואפילו הסכם השידורים מול ערוץ 10 עשוי לספוג פגיעה משמעותית.
האם שינוי קונספציית בניית הסגל הוא כשלון?
קרלוס ארויו היה הזר האחרון שמכבי ת"א שילמה עליו סכומים שנשמעים מופרעים מול תקציב הקבוצה כיום. הנטו של הזר מפורטו ריקו עמד סביב 2.5 מיליון דולר לעונה. נשאלת השאלה, האם מכבי טועה בקונספציה שלה, ולפיה לא משלמים יותר ממיליון-מיליון ו-200 אלף דולר נטו לאף שחקן, ולא משנה מה שמו, היא נכונה.
בחדר ההלבשה בהיכל נוקיה עברו השנה 8 שחקנים זרים: שון ג'יימס, ריקי היקמן, דווין סמית', דייויד לוגאן, מלקולם תומאס, דארקו פלאניניץ', גיורגי שרמדיני וניר קיינר מדלי.
למעשה, מרבית סגל הזרים בנוי משחקנים בדרג ביניים לא מוכח: ריקי היקמן – עונה ראשונה ביורוליג, שון ג'יימס – עונה שניה ביורוליג אחרי עונה ראשונה פושרת, מלקולם תומאס – עונה ראשונה דארקו פלאניניץ' – עונה ראשונה, ניק קיינר מדלי – עונה ראשונה ביורוליג (נתן עונת יורוקאפ מצוינת אשתקד), שרמדיני הגיע מעונה טובה בקאנטו ולוגאן שיחק אצל אוברדוביץ', אבל עדיין לא מדובר בניסיון אמיתי. מכבי יצרה לעצמה סגל של שחקני חיזוק בינוניים. אפשר לפגוע בשחקן אחד, או שניים, מה שנקרא בשפה המקצועית :STEAL. שון ג'יימס וריקי היקמן הם כאלה, אבל לפגוע בחמישה? כמעט בלתי אפשרי.
הצהובים התחזקו בשנים האחרונות והתקציב נע בין 20 ל-22 מיליון דולר בעונה, וממנו משכורות השחקנים עומדים על 10 מיליון דולר (הסכומים בנטו). לא מן הנמנע שמכבי צריכה לשנות קונספציה. ללכת החל מהעונה הבאה על סגל של 10 שחקנים. 5 זרים, 5 ישראלים (ועוד 2 ישראלים צעירים) ולעשות שינוי רק במקרה הכרחי של פציעות. הרי 3 מסגרות כבר אין, ובליגה הישראלית הצהובים מטיילים גם עם סגל של שבעה. מכבי צריכה להביא 3 תותחים כבדים. ולשלם עליהם כסף גדול, על זה להוסיף עוד שני זרים בינוניים, ולנסות שהם יהיו ה-STEAL שלה. כבר אמרנו, קשה מאוד להמר ולפגוע ב-4-5 זרים מהדרג הנמוך, אבל לפגוע בשניים כאלה? הגיוני.
הכשלון בהשארת לנגפורד הוא תמרור אזהרה לעתיד?
מה שעולה בזול עולה בסופו של דבר ביוקר, ובמכבי רואים את זה השנה כשנפלו בחצי מכמות הזרים שהביאו (מלבד סמית', היקמן וג'יימס). הצהובים הפעילו בקיץ את האופציה על קית' לנגפורד בסכום של מיליון ו-50 אלף דולרים נטו, אבל הוא קיבל הצעה טובה יותר וחתם במילאנו ב-1.5 מיליון דולר. אז נכון שהקומבו-גארד המוכשר לא נתן למכבי את האופציה להשוות את ההצעה, אבל אולי הצהובים היו צריכים מיוזמתם לתת לו את השדרוג הזה? תחשבו מה שחקן כמוהו, יוצר, שמחובר לקבוצה היה יכול לעשות בסגל של בלאט במקומו של לוגאן, שעלות שכרו כשליש משל לנגפורד. הרי בסופו של דבר ההבדלים לא מהותיים.
סגל של 8 זרים מדרג הביניים עולה כמו סגל של 5 זרים שמורכבים משלושה שחקנים מוכחים ברמות הגבוהות ו-2 'גניבות'. עלות החלפת שחקנים היא הרי יקרה. גיורגי שרמאדיני למשל, קיבל ממכבי קצת פחות מחצי מיליון דולר על התקופה שהיה בארץ, ומכבי הביאה במקומו את דארקו פלאניניץ' לו היא משלמת שכר של כ-70 אלף דולר עד סיום העונה ועוד 400 אלף דולר פיצוי ששולם לשירוקי. בחישוב מהיר, הקומבינציה של הגיאורגי והקרואטי עלתה השנה כמעט מיליון דולר, מדהים ועוד בטח מול תפוקה מעליבה. אפשר היה להשאיר את ריצ'ארד הנדריקס שרצה להישאר בתל אביב וכבר ספר אוצר מילים של 20 מילים בעברית.
במכבי מציינים תמיד ששחקן שעושה עונה גדולה, מביא שמחה ועצב למועדון. שמחה – בגלל ההצלחות, עצב – בגלל שברור שיעזוב לכסף הגדול. מסתבר שהשחקנים הטובים לא סופרים את מכבי מבחינת הכסף הגדול כי הצהובים כבר לא משלמים אותו. כך לנגפורד חתם באיטליה, פאפאלוקאס הגיע לנוקיה כשתהילתו מאחוריו וג'ורדן פארמר חתם בטורקיה ולא בישראל (אף לא חושב שהוא מעדיף באמת את איסטנבול על ת"א, נכון?). אם מכבי תשנה קונספציה ותנפץ את כלל הברזל שאימצה (לא משלמים 1.5 דולרים על אף אחד יותר) , אולי נראה כאן עוד שושלת בקרוב. ועל חשיבותה של ההמשכיות, אין צורך להרחיב. שחקן שממשיך בקבוצה עוד עונה ועוד עונה ומחובר למועדון הוא נתון שלא מוערך בכסף, וחייב להיות פקטור בתכנון הקבוצה.
מתי הרוטציה תקוצר?
באופן מסורתי מכבי ת"א מקצרת את הרוטציה ככל שהעונה מתקדמת לרגעי ההכרעה. היא מסמנת את השחקנים שאיתם יוצאים למלחמה. לפני שנתיים מכבי פירקה 63:82 את ריאל מדריד בחצי גמר היורוליג בברצלונה עם רוטציה של 8 שחקנים (ועוד 5 דקות של מילאן מצ'באן). הפציעה של דורון פרקינס הידקה את הרוטציה, העבירה את צ'אק אידסון לעמדה 2 לצידו של ג'רמי פארגו והקפיצה לחמישיה את גיא פניני, שהיה מצוין. אליהו ובלו התחלפו בעמדה 4 וריצ'ארד הנדריקס החליף את סופו בעמדת הסנטר. כל חייל ידע מה מקומו, מה מעמדו ומה תפקידו וזה עבד למכבי. בעונת 2004/5 ניצחה מכבי את פאנאתינייקוס בחצי גמר היורוליג 82:91 עם 8 שחקנים ברוטציה: מייסיאו באסטון, דרק שארפ, ניקולה וויצ'יץ', אנתוני פארקר, טל בורשטיין, שאראס, נסטוראס קומאטוס ויניב גרין. יותם הלפרין שיחק 15 שניות, גור שלף שיחק דקה. פיני גרשון במודע הוציא אותם מהרוטציה.
ביום שישי האחרון כשמכבי חזרה ממוסקבה, נשאל בלאט מדוע עשה חילוף כפול בזמן מומנטום, לקראת סוף הרבע הראשון. תשובתו הייתה: "אתם לא נמצאים על הספסל, אתם לא יודעים אם השחקנים עייפים ומבקשים חילוף". בגמר עונת 2004/5, שיחקו 6 שחקנים בלבד ברוטציה (ועוד 4 דקות של יותם הלפרין) וניצחו את טאו קרמיקה בדרך לזכיה שניה ברציפות בתואר היורוליג. שישה שחקנים בלבד שלא התלוננו על עייפות וטחנו את המגרש כמו משוגעים עד לניצחון.
מלאכת המחשבת של 'חלוקת הדקות' ו'שמירת הרגליים' התאימה אולי לעונה שעברה בה מכבי שיחקה גם באדריאטית, אבל השנה, השחקנים הצעירים והמקצוענים של מכבי לא צריכים להתלונן על 'עייפות'. הם צריכים לשחק ובלאט לא צריך לרחם עליהם. הצוות המקצועי צריך לסמן 8-9 שחקנים, בכל משחק וללכת אך ורק איתם, רוטציה מהודקת כמו אז, במשחקים מול פאו ומול טאו סרמיקה. לא מן הנמנע שכדאי לפני כל משחק לשוחח עם שחקני הרוטציה ולהטיל על כתפיהם את כובד האחריות. "איתכם אנחנו הולכים במשחק הזה", יכולים המאמנים להגיד. כך השחקנים ידעו את מעמדם, יקבלו בטחון ויישאו באחריות. מי אמורים להיות שחקני הרוטציה? ולמי האשראי נגמר? אני מחכה לקרוא את דעתכם.
