לא מעט אוהדי כדורסל בארץ מסתובבים בתחושה שהתופעה שבמסגרתה מכבי תל אביב מפסידה פעמיים ברציפות ביורוליג היא יחסית נדירה. תחושה שזה בטח קורה, אבל לא יותר מדי. ובכן, כמו הרבה מאוד דברים שקשורים לתפישות שקיימות כיום סביב מכבי תל אביב בכדורסל – גם התחושה הזו היא שאריות מימי הזוהר המופלאים של העונות הגדולות מהעשור הקודם.
בסך הכל, ב-11 עונות וחצי מאז שמכבי תל אביב הצטרפה ליורוליג, היא הפסידה בשני משחקים רצופים בלא פחות מ-17 פעמים, ועוד פעמיים בהן הפסידה 3 ברצף. זה אומר שבממוצע, בכל עונה מכבי תרשום לפחות שתי סדרות שליליות כאלה. לא כל כך נדיר כמו שחשבתם, נכון?
אם מסתכלים על התפלגות הרצפים השליליים האלה לאורך השנים, מגלים תמונה לא מאוד מאוזנת: למשך חמש עונות, בין 2003/4 (עונת "נס ז'לגיריס") לבין עונת 2007/8 (עונת ההפסד בשלושה גמרים), מכבי נקלעה לרצף הפסדים רק פעמיים. פעמיים בחמש שנים! פעם בעונת 05/06, שנגמרה עם הפסד בגמר בפראג לצסק"א, ופעם אחת בעונה שלאחר מכן, 06/07, עם נבן ספאחיה על הקווים – גם זו עונה שנגמרה בהפסד לצסק"א, בשלב ההצלבה.
בשני המקרים המבודדים הללו מכבי חזרה לעצמה ובגדול כבר במשחק השלישי. ב-05/06 היא פירקה את ברצלונה, 72:88 בהיכל נוקיה בזכות מחצית שנייה גדולה (37:51). כל התותחים נתנו את שלהם, כשוויל סולומון, ניקולה ווייצ'יץ', אנתוני פארקר וטל בורשטיין תורמים ביחד 52 נקודות, 14 ריבאונדים ו-12 אסיסטים משותפים, אבל מעל כולם בלט מייסיאו באסטון, עם משחק גדול של 19 נקודות ו-14 ריבאונדים. עם הניצחון הזה מכבי סגרה את שלב הבתים הראשון, במקום הראשון. עונה לאחר מכן צמד ההפסדים הגיעו במחזורים 10 ו-11 (מתוך 14 של השלב), אבל מכבי התעשתה בזמן עם 83:91 ביתי על ציבונה זאגרב, וסיימה את השלב במקום השני – אחרי האלופה המיועדת, פנאתינייקוס.
כאמור, העונות ההן משפיעות ומעצבות את התחושות סביב מכבי עד היום. רק לא מזמן כתבנו כאן כי ייתכן מאוד שמכבי תל אביב הולכת ומתבססת לה בדרג הביניים של היורוליג (התוצאות מראות את זה), אבל זה עוד לא נאמר בקול רם כי "זו מכבי תל אביב". אלא שמכבי תל אביב הגדולה כבר מזמן לא כאן, המציאות אחרת לגמרי מהרבה בחינות (כלכליות, מקצועיות), וזה מתבטא גם ביכולת על הפרקט, ובכמות הפעמים שהצהובים נקלעים לשני הפסדים רצופים.
ב-2008/9 מכבי רשמה עונת יורוליג חלשה מאוד אחרי שסיימה את הטופ 16 במאזן 4:2, כאשר את הניצחונות היחידים שלה היא השיגה מול אלבה ברלין. ברצלונה וריאל מדריד ניצחו אותה פעמיים כל אחת. את העונה כולה מכבי סיימה במאזן 8:8, שכלל רצף אחד של שני הפסדים ורצף נוסף של שלושה. בפעם הראשונה היא קיבלה את ציבונה זאגרב (כן, שוב היא), בבית (שוב), ועם 83:88 קשה מדי הצליחה לחזור למסלול הניצחונות (בעיקר הודות ליום עצום של ליאור אליהו עם 24 ו-17 ריבאונד!). בפעם השנייה באותה עונה שהצהובים הפסידו פעמיים ברצף זה קרה כבר בטופ 16, אז גם הקהל הביתי בהיכל לא הספיק כדי לגבור על ריאל. הפסד 73:69 חיסל כל סיכוי שאולי עוד היה לפיני גרשון לעלות להצלבה. ה"התאוששות" הגיעה רק אחר כך, עם 70:76 לא קל במיוחד, על חשבונה של אלבה, בברלין.
ומאז, זה כבר הפך להרגל, כשבכל עונה מכבי מוצאת את עצמה מתמודדת עם רצפי הפסדים. ב-09/10, עונה שהסתיימה במאזן חלש של 9:11, זה קרה לה פעמיים, הפעם השנייה הביאה להדחתה בהצלבה מול פרטיזן בלגרד של בו מקאלב, שיגיע הערב להיכל. ב-10/11 שני הפסדים בתום הטופ 16 הפכו לרצף משולש עם הפסד נוסף, הפעם בספרד מול קאחה לבוראל בפתיחת ההצלבה.
אשתקד, מכבי הפסידה בשני משחקים ברציפות בלא פחות מ-4 פעמים שונות! הראשון הגיע בשלב הבתים, השני בטופ 16, השלישי נמתח מהמשחק האחרון בטופ 16 למשחק הראשון בהצלבה והאחרון כלל שני הפסדים לפנאתינייקוס והדחה בתום סדרה נהדרת בהצלבה. עד כה העונה מכבי נמצאת באותו קצב בדיוק של צבירת רצפי הפסדים – אחרי 12 משחקים מתוך 24 של שלב הבתים והטופ 16 – מכבי צברה כבר שני רצפים שכאלה.
אבל נראה שתחת בלאט, מכבי מצליחה למעט מקרה מכונן אחד, להימנע מהפסד שלישי ברצף. ב-2010/11, הצהובים נוצחו בשני המשחקים האחרונים בטופ 16, אך עלו מהמקום השני בבית לסדרת ההצלבה מול קאחה לבוראל, ללא יתרון ביתיות. ואכן, הסדרה נפתחה בהפסד 76:70 בספרד. עם זאת, מז אותו משבר מכבי יצאה מחוזקת והחלה לצבור מומנטום. זה התחיל בניצחון סופר-דרמטי בספרד שהשווה ל-1:1, והמשיך לניצחון 1:3 בסדרה. העונה ההיא, של פארגו-פרקינס-אידסון, הסתיימה רק בהפסד בגמר לפאו, אחרי שהצהובים גברו בפיינל פור ברצלונה על ריאל מדריד, בחצי הגמר.
ובעצם, מאז אותו הפסד, מכבי של בלאט הגיעה כבר 5 פעמים למשחק יורוליג אחרי שני הפסדים והמאזן שלה במשחקים האלה הוא 0:5. הרשימה מתחילה עם עם 57:96 ביתי על אפס אנדולו, 60:75 ביתי על קאנטו, 92:94 ענק באתונה על פנאתינייקוס והעונה עם ניצחון במלאגה 80:85 ו-73:78 על שאלון בנוקיה.
לא רשימת משחקים קלה בכלל, עם שני ניצחונות חוץ במקומות סופר קשים, בסדרת הצלבה, ושני ניצחונות מרשימים על קבוצות ראויות כמו אפס וקאנטו. התוצאה הממוצעת במשחקים האלה היא 85.2 למכבי, 72.6 ליריבה. בבית, שזה המקום בו מכבי פוגשת היום את פנרבחצ'ה-אולקר אחרי שני הפסדים רצופים, התוצאה הממוצעת היא 63:83. השאלה היא האם זה מלמד אותנו שבכל זאת עוד יש משהו באותן תפישות מסורתיות סביב מכבי, או שמא אלה רק אדי הדלק של התקופה הגדולה? תשובה טובה אפשר יהיה לקבל הערב.
