והאמת היא שגם אובייקטייבית, שלב טופ 16 ארוך יותר הוא טוב יותר למפעל, פשוט כי הוא מייצר יותר מפגשים בין הקבוצות הטובות ביותר באירופה, אלה שיש להן אולמות גדולים ומלאים וגם קבוצות כדורסל לא רעות. אבל תחשבו מה שתחשבו לגבי השלב הזה, מכבי תל אביב בטח שונאת אותו העונה. כדי לעלות מהמקום הרביעי מכבי תצטרך ככל הנראה להעמיד מאזן חיובי. מאזן של 7:7 בתום השלב עלול בהחלט שלא להספיק.
וכשהיא נמצאת כרגע על מאזן 4:1, וכשלפניה משחקים בספרד מול קאחה לבוראל, ביוון מול אולימפיאקוס, ושלושה משחקי בית מול היריבות החזקות האחרות של הבית (ברצלונה, סיינה, חימקי מוסקבה), קשה מאוד לראות איך היא יוצאת מ-9 המשחקים שנותרו במאזן 3:6, שיעמיד אותה על 7:7 – שגם הוא כאמור לא מבטיח העפלה.
בקיצור, למרות שאנחנו הולכים בשבועות הקרובים לשמוע שוב ושוב מכל אנשי מכבי – מההנהלה דרך הצוות המקצועי ועד אחרון השחקנים – ש"כל עוד יש סיכוי תיאורטי, אז יש סיכוי מעשי", ושהם "תמיד מאמינים" וכו' וכו', המציאות היא שאין למכבי סיכוי. אם היינו חכמים כמו האנשים האלה מ-ESPN היינו אומרים שהרצנו עשרת אלפים סימולציות ממוחשבות של תשעת המחזורים שנשארו, ורק ב-8.9% יצא שמכבי עולה שלב. אבל לא עשינו את זה, אז פשוט נגיד את זה במלים פשוטות: למכבי אין סיכוי.
ועכשיו מה שצריך לעשות זה להיות הצד הבוגר בכל העניין, להפסיק לבכות על חלב שנשפך, להפסיק לחפש אשמים, ובעיקר – להפסיק להוליך את כל המעורבים שולל. היום קראנו פה שדווין סמית' אומר שהמשחק הערב מול בשיקטאש זה משחק ש"יכול להחזיר את מכבי לעניינים".
דבר שהוא, אגב, לחלוטין לא נכון – ניצחון על אחת משתי הקבוצות היחידות שמדורגות מתחתיה, מול יריבה שבכלל עוד לא ניצחה בטופ 16, הוא מאסט ולא יקדם את השאיפות של מכבי לשום מקום. אם כבר, זה משחק שיכול סופית, אחת ולתמיד, חד משמעית, לגמור את הסיפור למכבי, אם היא מפסידה בו. ניצחון? זה לא ישנה דבר. היא עדיין תצטרך לנצח לפחות 5 מ-8 הבאים.
אז צריך להודות שנגמר, ולנצל את העובדה שבניגוד לריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, אפס אנדולו, פנאתינייקוס, מלאגה, סיינה, ברצלונה, קאחה, חימקי ואולימפיאקוס, למכבי יש יתרון בכך שהיא כבר עכשיו יכולה להתחיל לתכנן את העונה הבאה. ינואר מגיע היום לקיצו, וזה זמן טוב מאוד להתחיל לבנות, לחשוב, לגשש ולעקוב. אפילו לא צריך לבזבז זמן על סיכומים מיותרים, אפשר פשוט לנצל את המקדמה הזו של כמה חודשים טובים שיש למכבי על פני יתר הקבוצות שחולקות איתה את האמביציה להתקדם כמה שיותר ביורוליג שנה אחרי שנה, ולבנות את העונה הבאה.
קודם כל, חייבים להחליט על קונספציה. העונה זו כבר העונה השלישית ברציפות שמכבי תל אביב של דייויד בלאט נבנתה לרוחב. במסגרת אילוצי התקציב וההחלטה של ההנהלה שלא להתחרות בסכומי העתק שמסתובבים באירופה – לא כדי לצרף כוכבים ולא כדי לשמור על שחקנים שלך – בלאט וההנהלה בנו קבוצות שטוחות, רחבות, מתוך תקווה ואמונה ביכולת של המאמן למצות את המקסימום מסגל נטול כוכבים שכזה. זו קונספציה הגיונית לגמרי, בטח בהתחשב בתנאים הכלכליים וביכולות של בלאט. ולמרות שיש בה סיכון גבוה, היא עבדה ב-2 מ-3 השנים שהיא מופעלת.
במסגרת הקונספציה הזו מכבי הוציאה כמעט את כל תקציב השחקנים שלה עוד לפני שהעונה נפתחה, השאירה מעט כסף בקופה לשינויים ותיקונים, וכפי שכבר כאן בשבוע שעבר רועי גלדסטון, באותו מחיר של 8 זרים לא מוכחים (שזו כמות הזרים שעברה השנה במכבי, כולל החילוף של גיורגי שרמדיני בדארקו פלאניניץ'), אפשר לייצר צוות קטן יותר, אבל איכותי יותר, שיכלול שני זרים בכירים.
וזה כנראה עובד על הנייר בצורה זו או אחרת, אבל במציאות דייויד בלאט עדיין מאמן את מכבי תל אביב, וחייבים להתייחס לכך שאולי הוא עצמו לא רוצה את כאב הראש שבהתמודדות עם שני כוכבים שיהיו מעל כל היתר. ויכול להיות שהוא עצמו מעדיף סגל שמורכב מכמה שיותר שחקנים שרוצים להוכיח את עצמם. ככה שכל עוד בלאט בקבוצה, לא סביר שהקונספציה תשתנה.
ועכשיו, בסוף ינואר, כשמכבי כבר יכולה להתחיל לתכנן את העונה הבאה, היא צריכה לצאת מנקודת הנחה שבלאט נשאר בתפקיד. יש לו חוזה, ולמרות מה שמרגיש כמו עייפות חומר משני הצדדים, הוא לא ימהר לעבור שוב לחו"ל. ומכבי – שרוצה מאמן ישראלי – מאמינה שכל עוד היא יכולה, היא צריכה להשאיר את הקבוצה בידיים של המאמן המקומי הבכיר מכולם.
אז אם יש מאמן, ויש קונספציה, צריך להרכיב סגל של 11 שחקנים – 6 זרים ו-5 ישראלים. מבין הזרים החתומים מכבי צפויה להשאיר את היקמן, ג'יימס ופלאניניץ', כאשר קיינר מדלי – למרות חוזה – צפוי לשחק בעונה הבאה בקבוצה אחרת. למרות שאם שואלים את כותב שורות אלה, הוא היה נותן לו עוד צ'אנס ומריץ אותו השנה ביורוליג כדי שיצבור נצחונות, גם במחיר של הפסדים. אבל הכשלון של העונה לא יאפשר לדבר כזה לקרות במכבי, למרות שהמשכיות מביאה תוצאות. רק תחשבו על דורון פרקינס, ריצ'ארד הנדריקס ושון ג'יימס. מותר לצפות שהיקמן ופלאניניץ', וגם קיינר מדלי, יתרמו יותר בעונה הבאה.
שני זרים שלא חתומים, וסביר שלא יישארו, הם דייויד לוגאן ומלקולם תומאס. הזר היחיד שלא חתום אבל אמור להישאר – ובצדק מוחלט – הוא דווין סמית'. ככה שנותר מקום לשני זרים נוספים. מצבת הישראלים של אוחיון-רוט-לנדסברג-פניני-אליהו היא לא הבעיה של מכבי העונה, ואם המאמצים שצפויים להיעשות לצרף את אלכס טיוס יצליחו, אז אולי אחד מהם לא ישחק בנוקיה בעונה הבאה מאחר ואין צורך בסגל של 12 שחקנים, ואין כוונה להחתים רק 5 זרים. אבל לא נשלול אפשרות שהוא יוחתם, ואף אחד לא ישוחרר (על עמרי כספי, אגב, אף אחד לא מדבר. גם אם לא ימצא חוזה ב-NBA, הוא יהיה יקר מדי).
ככה זה נראה, מינוס שני זרים שיצטרכו להגיע:
PG: אוחיון (רוט)
SG: (היקמן, לנדסברג)
SF: סמית' (פניני)
PF: אליהו (טיוס?)
C: (ג'יימס, פלאניניץ')
בין אם טיוס יגיע או לא, יש כאן שני חורים ברורים – שחקן חוץ יוצר (מה שלוגאן אמור היה להיות, מה שקית' לנגפורד ולפניו ג'רמי פארגו היו), ושחקן פנים איכותי. נכון, צריך מחליף לאליהו. ונכון, אחרי עונה שכזו, כשבמכבי ירצו לבנות קבוצה איכותית שתאיים על הפיינל פור, זה מסוכן ללכת לעונה שלמה בלי מחליף טבעי ב-4. עם זאת, הנפילה עם ניק קיינר מדלי יכולה אולי ללמד שלא חייבים אחד כזה. אם מכבי תצטרף גבוה איכותי, הרי שגם ג'יימס יוכל לתת דקות ב-4, ובהרכבים שונים ומול יריבות שונות גם סמית' ופניני.
אבל זו הנקודה הפחות חשובה שעולה. הנקודה הקריטית היא שני הזרים שימלאו את משבצות "מייצר הנקודות" ו"שחקן הפנים האיכותי" בחמישייה. וכאן בעצם תקום או תיפול העונה הבאה של מכבי. אז כן, עוד מוקדם לדבר על שמות ספציפיים לעונה הבאה, אבל צריך להתחיל לחשוב על זה. צריך לפנות משאבים, להחליט על מטרות ולהתחיל להתמקד עליהן. המלצה קטנה שלנו למכבי: תתחילו מראשון לציון, יש שם איזה בחור שכל שבוע נותן 15 ו-10, והוא אפילו לא שחקן פנים.
