לסגל הקצר הזה יש מאמן מתוסכל, שחקנים שמתקשים לשמור על התיאום ההתקפי שנוצר מתחילת העונה, רשימת פצועים שמתארכת ורשימת צרכים שלא מתמלאת. ואם בארבעת המחזורים הראשונים ביורוליג היא עוד איכשהו שייטה למאזן סביר, בפציעה של תמיר בלאט הבשורה תפסה את הנהלת מכבי ת״א במקום שכואב וחשפה בפניה שהקבוצה שהיא בנתה לא רק שלא יכולה בלעדיו, אלא גם איתו ועם שאר הפצועים זה לא באמת מספיק.
פירורי יורוליג
אחרי משחק הליגה מול גלבוע גליל ואחרי שהתברר שאחד התנאים של סייבן לי הוא שהוא לא מגיע לישראל המופגזת יחד עם שאר הקבוצה, עודד קטש אמר על לי, או יותר נכון על ההנהלה שאיפשרה את זה ש״הוא צריך להיות עם הקבוצה ולהתאמן. לא נתקלתי בדבר כזה״ שזה, בקטשית מתורגמת ומאופקת, הכי קרוב להפיכת שולחן במשרדי ההנהלה הצהובה. אתמול, פתיחת המשחק הקטסטרופלית והמביכה של מכבי ת״א, בה גירדה שלושה סלי שדה ברבע הראשון וירדה במינוס 19 (26:7) הייתה התכתבות ישירה עם המסר של קטש וחיזוק מצוין לנרטיב שלו.
הנרטיב הוא שזה לא יכול להימשך כך. ז׳לגיריס של אתמול, של העונה, היא קבוצה בינונית כשהיא משחקת טוב, וקבוצה זוועתית כשהיא משחקת רע. זו קבוצה שהקהל שלה וצוות העידוד שלה הרבה יותר מרשימים מהכדורסל שלה. ונדמה שבסגל מלא ומאומן, קטש היה מנצח אתמול. אבל הוא רחוק מסגל מלא, ורחוק מאוד מסגל מאומן. ובעיקר, ללא ציניות, קטש לא מעוניין לגנוב נצחונות עם סגל שנראה כמו פירורי יורוליג.
הדבר האחרון שקטש היה צריך זה איזה משחק הירואי של חבורת גיבורים אלמונים שתקבל מחיאות כפיים על ניסיון יפה שצלח או כמעט צלח, שידחו כל שינוי בסגל. זה אולי היה עוזר לתחושה בטווח הקצר, אבל פוגע בקבוצה לטווח הארוך ומאפשר להנהלה להמשיך ולהתנהל ללא תחושת דחיפות. כרגע לקטש אין כלים להעמיד קבוצה תחרותית לפלייאוף, לפליי-אין, אלא בעיקר לפליי אאוט, כלומר יאללה, הביתה. הסגל שהועמד אתמול לרשותו היה נטול איכות ועומק, שהתפרק בקלות. מכבי ת״א מתחילה לאבד את התיאום ההתקפי הנאה שהיה לה בגלל הפיצול בסגל בין ת״א לבלגרד, ובאותו הזמן מנסה ליצור תיאום הגנתי שלא היה לה מתחילת העונה, ועדיין אין לה.
זו קבוצה ששיחקה אתמול בלי תמיר בלאט, המוח והמפעיל של הג׳ויסטיק שלה שחידד את התלות שלה בניהול המשחק, בקליעה ובאסיסטים שלו. בלאט היה חסר לקטש אבל בעיקר לג׳יילן הורד וליוואי רנדולף ששיוועו למישהו שיעזור להפעיל אותם. גם סייבן לי חיכה למישהו שהוא יוכל להוציא לו לשלשה. אבל אתמול מכבי הייתה קבוצה שנתנה 17 דקות לעומר מאייר (מברוק על נקודות היורוליג הראשונות) ויותר מ-14 דקות לוויל העטלף ריימן. בסגל מלא, החבר׳ה החביבים האלה לא מקבלים את הדקות האלה כשמשחקים חמש על חמש באימון, כלומר לא נמצאים בעשירייה באימון. על כן קטש לא ניהל אתמול רוטציה, הוא זעק ״הצילו״.
טו ביגר דה השפלה
לכן קולות החזרה במחצית השנייה, שהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליה זה שהשעון תיקתק לאחור לקראת סיומה, ריגשו אולי אנשים סנטימנטליים שחיפשו נס ז׳לגיריס נוסף, עשרים שנים אחרי ההוא. אבל במקום נס, מכבי ת״א מצאה נסורת, אותם חלקיקים הנוצרים במהלך ניסור עץ מהנגרים של מכבי שקלעו אתמול 28% אחוזים לשלוש.
סנטימנטליות לא תנצח למכבי ת״א הנוכחית משחקים. עומק, קליעה לשלוש וקשיחות כן. בכל פעם שהקבוצה עשתה סימנים של חזרה במחצית השנייה, קטש עצר את זה בגופו, עם עבירה טכנית או חילוף של שחקן שניסה למנוע מבוכה, ועזר לה לשקוע שוב אל תוך הצהלה הליטאית הירוקה שמסביב. קטש היה זקוק להפסד ברור וחד משמעי בהפרש דו ספרתי גבוה כדי שההשפלה והמבוכה תעברנה מסר ללובשי החליפות (או חולצות הפולו) במשרדי ההנהלה. הוא רצה טו ביגר דה השפלה.
על כן, אם מכבי ת״א תגיב נכון, הבעיטה בישבן שהיא חטפה אתמול יכולה להציל לה את עונת היורוליג. והתגובה חייבת לכלול לא רק את ההחתמות ההכרחיות לעיבוי ואיכות הסגל, אלא גם חובת הופעה בישראל של הזרים שיוחתמו. חסל סדר סגל ת״א וסגל אימונים אישיים בבלגרד. זה אמנם נשמע כרגע כמו משימה בלתי אפשרית ולא הייתי רוצה להיות זה שעושה את השיחה הזו. כי לכו תנסו להסביר לזרים אמריקאיים שעד עכשיו התלבטו בין פלייליסט ביוטיוב למרתון של 2K, מה זה ממ״ד ומה ההבדלים בין הטילים והכתב״מים מלבנון, עיראק, איראן, תימן או עזה. אבל בצד האדום של העיר ת״א מצליחים בזה, וזה קורה.
אולי בגלל האופי של הזרים שם, אולי בגלל פטריק בברלי שצם ביום כיפור מול כל הטוויטר, אולי בגלל מאמצי השכנוע של מי שמדבר איתם. אבל עובדה שזה אפשרי. ועד שזה יקרה, אם זה יקרה, קטש יקווה שמכבי תמשיך ותחטוף גם בשבוע הבא, הכפול, מול פנרבחצ׳ה וריאל מדריד (מדריד אגב, פגיעה ולא יציבה), ואולי זה יגביר את תחושת הדחיפות. כי אם לחטוף, לפחות מקבוצות איכותיות שמחדדות את הפער בין הסגלים, ולא הפסדים לאלבה ברלין או פריז בסקטבול שמודות על עצם קיומן ביורוליג ובעולם בכלל.
גם מאמנה של ז׳לגיריס, אנדריאה טרינקיירי, מודע למגבלות של הסגל שלו ולמחסור שלו בשחקנים יוצרים. אתמול הוא קיבל נצחון מתנה וניהל את המשחק בנינוחות דרך הכנסת הכדור ללואו פוסט, ומשם חיכה לשמירות כפולות, לניצול של יתרון גובה כדי להתקיף את הטבעת או לריבאונד התקפה. זה היה מתסכל בפשטותו וכל כולו זעק כדורסל שמתאים לדיאן בודירוגה של שנות התשעים. האם מכבי יכלה אתמול, טקטית, לעשות יותר? נדמה שכן.
כבר ידוע שקטש הוא מאמן שמאמין באסטתיקה, הוא לא ילכלך את הידיים בגימיקים ושיגועים, גם אם הם מתבקשים כדי לחפות על הבדלי האיכות ועל הפערים בין הקבוצות. אבל זה שלו. אבל מה לגביי רומן סורקין, שלא נתן משחק יורוליג אחד סביר מתחילת העונה, וגם אם הוא מתקשה מעט התקפית למצוא את הקצב שלו, הוא הפך לחור הגנתי דרכו כל דכפין ייתי ויקלע. הוא לא יכול ללכלך את הידיים? אפילו קצת כמו ג׳ון דיברתלומיאו, פצצת אנרגיה שמרוב שהידיים שלו התלכלכו הן ניפקו בשני המשחקים האחרונים הומאז׳ לטום צ׳יימברס כשהוא עולה עליו עם אפס מ15 מהשדה. מה עם רפי מנקו, האיש שרואים את הקוצים שהוא יושב עליהם כשהוא על הספסל, אבל כשהוא עולה הוא עדיין לא מצליח לייצר איזו אמירה. אולי קצת D & Three? או לפחות קצת Three?
לסיום, אופטימיות בצהוב
וקרו אתמול גם כמה דברים טובים אתמול מבחינת הצהובים. למשל, מסיבת העיתונאים וההתפטרות של רמי כהן מהפועל ת״א, שהייתה כל כולה הכרזת מלחמה על עופר ינאי וקריאה לגייסות האדומים להתייצב ולדחות את ההשתלה המלאכותית הנובורישית שהושתלה בשורות סגנית האלופה. הרי הם שבעי הצלחות, ארון הגביעים שלהם מתפקע, מי הוא שילמד אותם. במסיבת העיתונאים הזו נטמן זרעו של הפיצוץ שיגיע בין האוהדים האדומים למוחצנות והמזומנים של ינאי. העובדה שהפועל ת״א טרם זכתה באליפות המדינה ואולי בגלל מסיבת העיתונאים הזו גם לא תזכה, היא הדבר הכי טוב שקרה למכבי ת״א אתמול.
