מה שמסינה אמר
אטורה מסינה, מאמנה הוותיק של מילאנו, התראיין לפני תחילת המשחק והפגין את רמת הידע וההיכרות שיש לו עם יריבתו הצהובה. מסינה הזהיר מהפיזיות והאתלטיות של מכבי תל אביב, מריבאונד ההתקפה שלה, מלורנזו בראון ששולט וחולש על הקבוצה, מהיכולת של קטש לנייד בין הרכבים נמוכים וגבוהים, מהגנת החילופים והגנת הלחץ של אלופת ישראל. ו-וואלה, פגע בול. כל שחשש ממנו אכן פגע בו.
למילאנו ומסינה עוד ניתן התייחסות בהמשך. שניהם, בכל הכבוד הראוי, פחות חשובים ומעניינים כרגע. מצד שני, מתוך התובנה של המאמן האיטלקי ניתן לייצר אחת כזאת על הקבוצה שאנחנו מסקרים כאן מדי טור. חמישה משחקים לתוך העונה, ואנחנו ממשיכים ללמוד אותה ועליה. עוצמה של קבוצה נמדדת, קודם כל, ביכולת שלה לנצח ולעשות את מה שהיא יודעת וטובה בו, את הדברים המרכזיים והקבועים שלה, פעם אחר פעם. לפני התאמות ואלתורים. כלומר, שיש לה כלים מספיק חזקים כדי לגבור גם על הכנה ספציפית של המתנגדת. ומסינה ידע שיש בראון וריבאונד התקפה ואתלטיות ולחץ וכו וגו ודו, ועדיין, לאורך 40 הדקות, הוא לא באמת הצליח למצוא לזה תשובה.
רגע. שלא נטעה כאן. מכבי תל אביב אמנם השיגה אתמול נצחון חוץ חשוב ואמנם קלעה 98 נקודות בכלל ונגד מילאנו בחוץ בפרט, אבל שוב הציגה לראווה לא מעט בעיות, כשלים וקשיים. אבל היא גם הדגימה שוב במה היא טובה. את מה שמאפיין אותה. את האלמנטים שאמורים ועשויים להרכיב את ה DNA שלה במהלך עונת המשחקים הקרובה. את מה שמסינה אמר.
וואוו, לורנזו
מדי משחק ומדי טור אנחנו מתפעלים ומתבאסים מהפרנצ'ייז פלייר של מכבי תל אביב. מצד אחד יש וואוו, לורנזו, לא יאמן שאתה עד כדי כך לא שומר. במקביל, יש גם וואוו, לורנזו, מה זה פה האיבודים האלו? מצד שני, יש כמובן את וואוו, לורנזו, איזה פאקינג שחקן כדורסל אתה.
לורנזו בראון ניצח אתמול את המשחק, כלומר ניצח אתמול עוד משחק, עם שתי טריצות שעשו סוף לכל מחשבה איטלקית על קאמבק. בלי עזרה מאף אחד, בלי טובות מאף אחד. דריבל, דריבל, טריצה. לורנזו בראון ניצח אתמול את המשחק, כלומר ניצח אתמול עוד משחק, עם שורה סטטיסטית הזויה וסטנדרטית לחלוטין של 20 נקודות ו-12 אסיסטים. שום דבר מיוחד, חבר'ה, אין מה להתקהל. סתם עוד יום בעבודה.
על יכולות האחד על אחד של האיש אין מה להכביר. הוא טוב בזה. במקרים שבהם זה נעשה כחלק בלתי נפרד מהרעיונות ההתקפיים של הקבוצה שלו, אז בכלל כיף גדול. נגיד כאן, במהלך מתחילת המשחק. דרך ניבו, שיוצא מאוד גבוה ובזווית שאיננה שגרתית לביג מן, קטש הולך כאן לחיתוך של בראון פנימה (הצליח לייצר משם אסיסט יפה לדיברתולומיאו, נגיד, במשחק החוץ מול פאו) ואז יציאה שלו במהלך א-לה שיקגו כדי לקבל כדור. ואז פיק אנד רול עם ניבו שמביא אל בראון את ניבו בחילוף לקראת סיום שעון השניות. ועכשיו שימו לב בבקשה לניבו, שמחזיק קרוב קרוב את שילדס ומפנה ללורנזו בראון את כל הדרך הקלה עד לטבעת.
אבל עזבו רגע את היכולת להפעיל את עצמו. מתוך חמשת המשחקים ששיחקו הצהובים עד כה העונה, בראון סיים 3 מהם עם 11 אסיסטים ומעלה. מה ששם אותו, מטבע הדברים, בטופ טבלת האסיסטים במפעל. מה ששם את מכבי תל אביב כולה במקום הראשון באסיסטים ביורוליג, עם 22.6 כאלו למשחק. ומה שמעניין עם הנתון הזה, מבית הסטטיסטיות הלא מתקדמות, הוא שצריך לקרוא אותו במקביל לאחוזים הנמוכים שיש לקבוצה הזאת מחוץ לקשת שלוש הנקודות. אתמול, במשחק שבו נשקה ל 100, קלעה בסך הכל 7 שלשות מתוך 26.
וכללית, עד כה העונה, מדורגת 15 באחוזים לשלוש (32.5%). כלומר, הצהובים קולעים לא מעט ומוסרים הרבה מאוד, וכל זה כשהיכולת לפגוע מבחוץ עדיין לא שם. שזה מרשים במיוחד. ובלי שלשות, כשהיא מייצרת (כמעט) הכי הרבה סלי שדה בתוך הקשת (שניה ביורוליג, עם 22.8 סלי 2 למשחק), היא מצליחה בינתיים לאתגר את המשוואה הכי מוכחת שיש בכדורסל העולמי.
היידה. דוגמא לאסיסט נאה. של קבוצה שיודעת איך. כשהיא נכנסת ישר לתוך משחק ההתקפה שלה, במעבר, שימו לב בבקשה לאנטוניוס קליבלנד, זה שרחוק מהכדור, שדוחף את השומר שלו מאודו לו לכיון הכדור. באין חילוף, נשארים כדי להגן את הפיק אנד רול של בראון את ריברו רק שילדס (שנתקע אחרי הפעולה של קליבלנד) ופוקטמן כבד הרגליים. חיתוך קל של ריברו שווה מסירת הקפצה ודאנק.
ואחרי שסיימנו להחמיא ליכולות ההתקפיות של לורנזו בראון, רצוי להזכיר שזה בעיקר הוא, אבל לא רק. חלק משמעותי מהיכולת של הצהובים לחזור אתמול, בהמשך לפיגור לא קטן, הגיע דווקא כשהוא נח. וכאשר המושכות ניתנו או ניטלו על ידי הרכז השני של הקבוצה. תמיר בלאט היה רע מאוד במחצית הראשונה והרעה של מכבי תל אביב, ולכן שיחק פחות מ-5 דקות. אח"כ התאושש והוסיף 6 אסיסטים במחצית השניה שבה כמעט ולא ישב בחוץ.
אז נכון, לורנזו בראון מוליך את המפעל עד כה, אבל בלאט ג'וניור אוחז בממוצע של 6.2 אסיסטים למשחק. מגזים לעיתים? ברור. לוקח על עצמו יותר מדי? חד משמעית. אבל לא דופק חשבון, רואה הכל על המגרש ולא רואה ממטר. עד כמה לא רואה ממטר? בואו נגיד שכאשר יפתח זיו, קודמו בתפקיד, הרים חלק מהזריקות של בלאט, הוא כבר הוריד את עצמו לבד לספסל המחליפים. אבל לא בלאט. אין בו פחד ויש לו קרדיט בלתי מוגבל מהמאמן שלו. ולא בכדי, חמישה משחקים לתוך העונה, שהוא משחק השנה במכבי תל אביב (כן, נטולת בולדווין) יותר דקות מכפי ששיחק בשתי עונותיו בחוג של אלבה ברלין.
משחקים מוכרעים ממהלכים גדולים ברגעים משמעותיים, כולם יודעים. ואז נוטים לשכוח כל מיני פעולות קטנות שקדמו להם. כי מי בכלל זוכר איזו הכנסת כדור (תרגיל אאווט, יעני) כשמסתיימות להן 40 הדקות? אההה, אני. ואתם. קחו בבקשה שתי הכנסות כדור, שבוצעו על ידי בלאט, שבעיני היו משמעותיות ביכולת של הצהובים לקחת את נצחון החוץ הזה.
סוף רבע שלישי. בלאט מכניס כדור. ריברו חוסם למנקו (פתיון). ז'ק כהן לווב (פתיון). ואז יציאה של מנקו על אותו הריברו בחסימה חוזרת (המכונה בעגה "ריקי"). ואז הרדמות לשניה של המלך קייל היינס, מסירה ו-2 קלות של ריברו.
תחילת רבע רביעי. קליבלנד חוסם לריברו ונצמד לטבעת, מאחר שמי ששומר עליו הוא פאנגוס הצנום והרך. זהו. עם קצת אקשן בצד השני, שמערב שם את שחקני ההגנה, כל מה שנשאר הוא להגביה. ובלאט יודע להגביה.
.
לשמור ולהחליף
אז למסור יודעים. מה לגבי לשמור? במהלך המשחק במונאקו ובמחצית הראשונה מול מילאנו הוכיחה מכבי תל אביב שוב כמה בעיות יש לה בצד שבו אמורים להגן. וזה מורכב מבעיות ברמת הגנת היחיד. ובתיאום הקבוצתי. ובציוותים ההגנתיים השונים בקו האחורי נטול הבולדווין. ובמבנה הקבוצתי. ומשחקנים ספציפיים שנמצאים בתקופה פחות טובה. עודד קטש ניסה אתמול חמישיה פיזית ואתלטית יותר (קליבלנד ו-ווב במקום דיברתולומיאו וג'ייק כהן) וקיבל עוד מאותו הדבר. וכל התובנות שאיתן הגיע, כלומר חוסר היכולת של האיטלים ברמת האחד על אחד עם הפנים לסל (מה שמזמין חילופים הגנתיים) והיכולות שכן קיימות במהלכי פוסט אפ עם הגב לסל, לא באו לידי ביטוי בשום דבר שקיבלנו על הפרקט עצמו.
במחצית השניה זה כבר נראה יותר טוב. גם בזכות חוסר היכולת המתמשכת של מאודו לו וקווין פאנגוס לחלוף על פני השומר שלהם. גם אודות לבעיית העבירות של מירוטיץ'. גם כי חידדו שם, בחדר ההלבשה, כמה עקרונות שעשו הבדל. ששמה דגש על מיעוט השחקנים המסוכנים בצד השני כשהכדור אצלם (כלומר, שילדס ואותו המירוטיץ').
גם אתמול היו למכבי תל אביב לא מעט חטיפות (10) והיא ממשיכה להיות חלק מצמרת הליגה השניה בטיבה בקטגוריה הזאת. האם קבוצה שחוטפת כדורים היא קבוצה ששומרת טוב? לא. מצד שני, זה מאפשר לה לנצל כמה דברים טובים שיש. ולרוץ. מסינה, כאמור, ידע שלקטש יש קבוצה אתלטית שמשחקת בהתאם. וצדק. וזה לא עזר לו. ואגב קטש, אז לזכותו אפשר לומר שהוא הצליח להגיע לתובנות והקבוצה שלו הצליחה ליישם את חלקן במחצית השניה.
למשל להתקיף את פאנגוס ומירוטיץ', ואם אפשר – לערב את שניהם במהלכי פיק אנד רול. ומעבר לתובנות הללו, הוא גם הצליח לפגוע בניהול החילופים. בלאט כבר אמרנו, וזה היה על חשבון דיברתולומיאו שעל שירותיו הטובים ויתרו אתמול. הרכב אתלטי בתחילת המשחק (שלא עבד) כבר אמרנו, אבל גם כזה שחזרו אליו במהלכים האחרונים.
מכבי רצה אתמול נהדר בחמישיית בראון, בלאט, קולסון, ריברנו וניבו. ואז, לפתע, חילוף ווב במקום ריברו. שמיד הצליח, כשווב מציק קצת למירוטיץ' וזוכה לעזרה מקולסון.
ואז בלאט בחוץ וקליבלנד בפנים, כדי לשבת שוב על שילדס. ואחרי עזרה מניבו, מגיע גם חיפוי מווב ששועט מהפינה הרחוקה. וזה איכשהו מצליח.
עם כל הכבוד לתכניות משחק מפוארות, לפעמים חילופים קטנים שווים הבדל גדול. כך היה גם אתמול.
שדרוג?
הקיץ האחרון של מכבי תל אביב הוא קיץ שעוד נדון בו רבות. והוא כלל כל מיני החלטות והחתמות גבוליות. אחד מסלעי המחלוקות בקרב מקבלי ההחלטות שם, טרם תחילת העונה, נגע לאיוש של עמדת הגבוה הנוסף. כלומר, זה שאותו אייש אלכס פויתרס. אותו פויתרס שכל כך הצטיין אצל המאמן צ'אבי פסקוואל. אותו פויתרס שכל כך לא הרשים אצל קטש. וקטש, למרות זאת, אולי בהתחשב באופציות שבשוק השחקנים, רצה שפויתרס ישאר. והבוסים שלו פחות. גם בגלל ענייני כסף. גם בגלל שהם לא באמת רצו. ודעתו של קטש נשמעה, על פי פרסומים זרים, ולא נתקבלה. והגיע ריברו.
האם ריברו שחקן טוב יותר מפויתרס? כנראה שלא. האם הוא מתאים יותר למכבי תל אביב? ממש לא בטוח. מצד שני, שני דברים בטוחים. הראשון, שפויתרס ממשיך לדשדש גם אצל מסינה. השני, שלריברו, לצד מגרעותיו וחולשותיו, יש כמה כלי נשק התקפיים שלא היו לצהובים בעונה שלפני. כולל ידיים טובות. כולל פיזיות. כולל יכולת לחלוש על אזור הצבע. כולל יכולות עם הגב לסל. ונכון, את מרבית נקודותיו הצליח ריברו לייצר מסיומות למיניהן. אבל מדי פעם אנחנו גם רואים את המוטיבציה של הקבוצה שלו להפעיל אותו במקומות שנוחים לו.
למשל כאן. ריברו הוא זה שחוסם שני כאן בפיק אנד רול המדורג (המכונה 77 בעגה). ואז חוסם שוב ונכנס לתוך התרגיל שאנחנו מכירים כפיק אנד רול ספרדי, כשהוא זוכה לחסימה גבית של מנקו (בלי שחקן בפינה הרחוקה). ומשם הדרך מתקרבת למהלך של גב לסל. מול אותו הפויתרס. בלי למהר. עם יכולות.
נקודה אחת לסיום
1. מסינה – לא נעים להגיד. באמת לא נעים להגיד. ממש לא נעים להגיד. אטורה מסינה הוא מהגדולים שידעה היבשת הישנה. וכבר די הרבה זמן ודי הרבה שנים ועונות זה לא עובד. מוח הכדורסל שם, הרעיונות שם וגם המניירות, אבל הכדורסל לא. וזו לא רק תפיסת השליטה שלא עובדת או ההתקפה המקובעת, אלא הכל. מילאנו היא קבוצה עתירת תקציב ושחקנים. שנראית איום ונורא בכל מה שקשור לכדורסל. בלי הגנה, בלי התקפה, בלי רעיונות ובלי הילה. ובכל מועדון צמרת אחר, כל זה היה מוביל לשינוי בעמדת המאמן.
עד כאן כדורסל להפעם. שנדע ימים טובים בקרוב.
