WINTER IS COMING?
זוכר את נובמבר? עננים עננים בעיני? לא, אלו לא רק שורות של עוד שיר מעצבן שכתבה קרן פלס, אלא אשכרה שאלה פתוחה. כי זוכרים את נובמבר הקודם? אם לא, אזכיר. בחמישה לנובמבר 2021, לאחר שסיימה את משחקה בוויטוריה (עם עוד נצחון על באסקוניה), הגדילה מכבי תל אביב את רצף הנצחונות שלה לחמישה, העלתה את מאזנה לשישה נצחונות משמונה משחקים – וחיה את החלום. ואז, עם בוא החורף, הסתיים לו החלום. אה, ומתוך עשרת המשחקים הבאים, ניצחו הצהובים רק באחד.
ולמה אני מביא עליכם ממיטב פרקי המיסטיקה של מירי מסיקה ויאניס ספרופולוס? כי אם בעונה שעברה פתחה מכבי את העונה עם לוח משחקים חביב ומזמין, הרי שבעונה הנוכחית סידרה עבורה אלילת המזל, נניח, שיבוצים של סנופי דיסקו. ודרך הסנופי דיסקו הזה הצליחה להגיע לארבעה נצחונות ביתיים רצופים. וכאן זה נגמר. וזהו. מי שרוצה להמשיך מכאן לאנלוגיות מעונות עבר, לא אני אהיה זה שאמנע בעדו. חמשת המשחקים הנוחים יותר הסתיימו לפני הנחיתה בוויטוריה. ולאחר הטרחה שחטפה נציגתנו מול באסקוניה, בהמשך ישיר למשחק החוץ (היחיד) הקודם באיסטנבול מול פנר, אפשר להתחיל לשאול, ככה בשקט בשקט, אם גם העונה מצפה לנו חורף דומה. אם WINTER IS COMING.
תקשיבו לקטש
תקשיבו לקטש, אני מציע, אבל באמת תקשיבו. מי שעוקב אחר הראיונות של הקואץ' מתחילת העונה, לפני ואחרי משחקים, לא יכול לפספס את שהאיש משדר. אתמול, לאחר הבומבה המוחצת, הודה המאמן החדש-ישן שאמנם המשחק היה רע ומר, אבל היו בו לא מעט אלמנטיים שכבר ראינו והכרנו לפני. במילים אחרות, שהיה רע לתפארת, אבל שגם לפני זה לא באמת היה טוב, או לפחות מספיק טוב. ובכלל, שעד כה "התפנקה" הקבוצה שלו במשחקי בית והצליחה איכשהו למצוא את הדרך לכסות באיפור קולני את הצלקות והבעיות שמתחת.
קטש י ו ד ע, לתחושתי בלבד, שהמצב בקבוצה שלו לא אידיאלי. שהסגל שלו לא מאוזן. שהמאזן עד אתמול, אפילו טרם המשחק, לא באמת משקף את מה שהיא שווה. כלומר, שמכבי אמנם כן הצליחה לבסס עצמה במשחקי הבית, לפחות מול יריבות ברמתן של וילרבאן, פאו וז'לגיריס – ואפילו למצוא לעצמה את הדרך הנכונה לעשות זאת (כלומר, לרוץ), אבל שיש בעיות שרחוקות מאוד (מאוד) מכדי פתרון. שיש בעיות שעליהן לא יכול יד אליהו הישן לחפות או לכסות. רגע, ועוד לא דיברנו אל החלק של האיש עצמו – לזה נגיע עוד מעט. בעצם עזבו עוד מעט. ממש עכשיו.
לא פתיר
מכבי תל אביב ספגה אתמול הפסד משפיל. והציגה הגנה מושפלת, שאפשרה לבאסקוניה לקבוע שיא נקודות חדש, בעוד מכבי סופגת שיא נקודות (שלילי) חדש, והכל במתכונת הנוכחית של היורוליג. ואני יודע, הגנה זה ממש חשוב. אבל למרות זאת, אני מעדיף לדבר איתכם בתחילה דווקא על התקפה. ולהראות לכם את המהלך היפה הזה, מתחילת הרבע השלישי. הנה, שימו לב בבקשה: פיק אנד רול גבוה עם פויתרס. שמתגלגל גלגול קצר, מקבל ומעביר במסירה נאה לניבו. בדרך לדאנק. איזה יופי. רגע, באמת יופי? מכבי תל אביב של קטש בכלל וצמד הגבוהים שלה בפרט הצליחו לייצר העונה, עד כה, מגוון עצום של מהלכי היילייטס שכל אחד מהם מלמיליאן. הנה זה מגביה להוא, וההוא מגביה לזה, ובסוף כל הגבהה כזאת שאני מתאר בעברית מתעופף לו ג'וש ניבו עם נרגילה.
וזה יפה, וזה מלהיב, ולא בטוח בכלל שזה באמת יעיל. מכבי תל אביב משקיעה המון מאמץ ומחשבה בתנועה ללא כדור של שני הגבוהים שלה, שהולחמו להם יחדיו באותה החמישיה רק בשל טעות בבניית סגל, או אולי בשל התעקשות סרק של עודד קטש. פויתרס, אני אחזור ואנג'ס, משחק במקומות שבהם הוא לא באמת יודע לחיות ולנוע. ולפעמים, גם איתו (וגם עם סורקין, נניח), אפשר לקבל מהלכים אדירים של החלטות נהדרות דוגמת זאת ששלחה את ניבו להטביע שוב. אבל אם נודה על האמת, יותר התקפות שעוברות דרך פויתרס נראות ככה, כמו בקטע הבא. ומסתיימות באיירבול, ולא בהבה נגילה. ההחלטה ללכת עם פויתרס כגבוה השני, כשיטה, עושה קודם כל רע לשחקן עצמו. אחרי עונותיים עם 62%-64% בזריקות לשתי נקודות, העונה הוא בקושי מגרד 53% (ואתמול רק 4/9 בזריקות קרובות). העונה יש לו גם 2 איבודי כדור בממוצע למשחק, פי 2 יותר ממה שהתרגל והכיר בזניט. אה, ואתמול סיים עם מדד הפלוס מינוס הגרוע בקבוצה, שזה סוג של הישג.
ההחלטה ללכת עם פויתרס בעמדה מספר 4, כשיטה, מייצרת קשיים גדולים עבור משחק ההתקפה העומד של הצהובים, כשאי אפשר לרוץ. ההחלטה גם לשחק עם פויתרס ב-4, כשיטה וגם לשחק איתו כדורסל שבו הוא צריך להיות מקבל החלטות דומיננטי מייצרת עבורו, ולא רק, קשיים שנראים בלתי פתירים. והיא גם מפעילה לחץ אדיר, אולי מוגזם, על שני בעלי הבית.
כשלורנזו בראון מוותר
לורנזו בראון הוא החתמה עצומה של מכבי תל אביב. אי אפשר להמעיט, אפילו לא במעט, בשיחוק הבלתי יאמן שהנחית את הגארד המצוין הזה דווקא כאן, בארץ הקודש אשר לחופי הים התיכון. אנחנו כולנו כותבים עליו, שרים אודותיו ומתפייטים על כישוריו. והבוקר הזה, דווקא אחרי עוד משחק אישי טוב של האיש (20 נקודות, הלו), אפשר להציע כאן, בזהירות, גם כמה מחשבות אלטרנטיבות. נתחיל במספרים.
בכדורסל יש פרמטר שנקרא מדד הגנתי. בגדול, ובלי לבלבל את המוח יתר על המידה, מדובר בסטטיסטיקה יבשה משהו, שאומדת את התרומה ההגנתית של כל שחקן. ככל שהמספר גבוה יותר, כך ההגנה מרשימה פחות. עד כה, בששת המשחקים הראשונים בליגה השניה בטיבה, עומד המדד (או הרייטינג) ההגנתי של בראון על 102.67 למשחק. וזה לא רק בגלל התבוסה אמש, כי בארבע מתוך ששת המשחקים עד כה עמד המדד ההגנתי של האיש על 101 נקודות ומעלה.
רגע, תחזיקו מעמד בשבילי עוד קצת. זוהי עונתו הרביעית של לורנזו בראון ביורוליג. בשתיים מהעונות הקודמות עמד הרייטינג ההגנתי הממוצע על אזור ה-90 למשחק. בעונה הגרוע ביותר על 98. וכן, יש כאן ענייני שיטה הגנתית ותרומת השחקנים האחרים לאירוע. אבל בשורה התחתונה, זוהי העונה ההגנתית הגרועה ביותר של לורנזו בראון עד כאן. ויכול להיות שזאת עייפות מצטברת מהקיץ האחרון שעבר עליו.
יכול להיות שהשדרוג החדש במעמדו, מגארד איכותי ששייך ליורוליג לגארד שנחשב לאחד הטובים במפעל, מביא להבדל ההגנתי. כך או אחרת, בשורה התחתונה, לורנזו בראון מוותר בהרבה מהלכים הגנתיים. כולל בכל הנוגע לסגירה לריבאונד. כולל כאן, במהלך שמתחיל בהרבה חילופים הגנתיים ומסתיים באחד בראון שמוותר לאחד גידראיטיס.
בהערת אגב, ראוי לציין שההחלטה של פנארויה, המאמן של בסקוניה, לפתוח עם חמישיה שבה רק גארד מובהק אחד (תומפסון) ייצרה לקטש בעיות בציוותים ההגנתיים, בטח כשהוא התעקש להישאר עם הולינס על מוביל הכדור.
נחזור לבראון ולבעיות. עד עכשיו דיברנו הגנה והראינו בעיה בריבאונד הגנה. מה לגבי התקפה? גם כאן, שימו לב בבקשה למספרים. נתחיל ברשותכם ביחס בין זריקות 3 לבין זריקות ל-2. בעונתו הראשונה ביורוליג, זרק לורנזו בראון 3.04 זריקות ל-2 על כל שלשה. כלומר, הלך בעיקר פנימה. בעונה שאחרי, היחס קטן לכדי 2.03. בעונה שעברה זה קטן עוד יותר, עד 1.98. והעונה? העונה זרק לורנזו בראון 53 זריקות ל-2 ו-30 זריקות ל-3, שזה יחס של 1.7. רגע, שלא תבינו אחרת: 2<3 וכמה שיותר, הרי זה משובח.
מצד שני, זה מלמד אותנו משהו על הנטייה של בראון להימנע מפעולות שבהן הוא מתכלכך ומתעייף, לטובת מהלכים שהם הרבה יותר קלים ונטולי זיקה לאנשים שמזיעים מולו. כך מלמדים גם נתוני העונשין, כאשר נכון להיום זרק בראון זריקת עונשין אחת בלבד בממוצע למשחק, הכי נמוך בקריירת היורוליג שלו.
ואתם יודעים מה? זה ניכר. בראון, בתחושה, עושה לעצמו קצת הנחות. וכאן, אחרי שתומפסון לא אוכל את הטעיית הזריקה האופיינית, מתפשר בראון על מסירה עצלה שהולכת לאיבוד. וכאן, חרף שינויי הקצב הנהדרים שלו וכשהוא כבר כן מנסה לקחת את האיש שלו פנימה, מרגיש (לי) קצת הפרנצייז' פלייר החדש כמו מישהו שלא בדיוק שש אלי מגע. אז מצד אחד, סיים לו האיש הכי חשוב של מכבי עם שני אסיסטים בלבד (על שני איבודי כדור), נתון שקשה מאוד לקבל. מצד שני, אם למישהו מותר עד כה, זה ללורנזו בראון. נמשיך לעקוב בעניין.
הגנה
טוב. הגיע הרגע. זמן לדבר על הפיאסקו ההגנתי. והאמת? קשה לדעת מאין ומאיפה להתחיל. אז כן, נגענו מקודם בקטנה בציוותים של תחילת המשחק. וכן, אם שמתם לב בגיף ההגנתי של בראון, הראנו שם לא מעט חילופים הגנתיים (שלא עבדו). מכבי תל אביב, למעט מספר נגיעות קטנות וקצרות מאוד (בעיקר במחצית השניה), שמרה הגנה אישית. וכשאני כותב הגנה, אני לא באמת מתכוון לזה.
אני יכול להראות לכם קטעים על גבי קטעים על גבי קטעים של סלים קלים, כתוצאה מעבודה אישית/פרסונלית רעה, אבל אין באמת טעם. כו-לם ידעו טרם המשחק שבאסקוניה מסוכנת התקפית גם בגלל קצב המשחק הגבוה וגם בזכות היכולת שלה לשלוש. הכל נכון. מצד שני, היא גם החטיאה אתמול רק 8 פעמים ל-2 נקודות, במשחק שהסתיים עם 78% מהטווח הזה. שזה, בעברית פשוטה, WTF?
אז במקום להתעסק בסתם סלים קלים, אני רוצה להראות לכם סתם סלים של חוסר תיאום הגנתי, בסדר? נתחיל בגימיק ההגנתי הקבוע בחמישיה, אוסטין הולינס, שהוא באמת שומר טוב. שהתפקיד הקבוע שלו אצל קטש הוא ללחוץ את ה-איש עם הכדור בצד השני. שזה נחמד, באמת, אבל מה לגבי קצת תיאום הגנתי? הנה כאן, לאחר החסימה לתומפסון, חגים להם הולינס (לאחר שמעד), פויתרס וניבו סביב האיש עם הכדור, ושוכחים שמסירה שלו החוצה היא גם אופציה.
הלאה. לבאסקוניה יש פאקינג גאנר מטורף בשם מרקוס האוורד. שקלע אתמול מכל זווית אפשרית. שמוסר את הכדור רק אם מצמידים לו אקדח לרכה (וגם אז לא בטוח). נו, אז אחרי שהפגיז מכל זווית אפשרית, כולל עם הלוח בזריקה מהפינה (אל תנסו בעצמכם), הוצמד אליו דיברתולומיאו, שרץ מאחוריו ועל גבו. העניין הוא שאם האוורד לא מקבל את הכדור מחוץ לקשת, לזריקה, צריכים מישהו שיחפה על דיברתולומיאו במקביל לחיתוך של האוורד פנימה. האיש הזה, במקרה הזה, אמור להיות סורקין. והוא לא. הלאה. עכשיו בולדווין הוא זה שרץ מאחוריו ועל גבו של האוורד האיום. זוכרים? אם יוצא האיש לשלשה, אז בולדווין כבר אמור להסתדר בעצמו. אם נע ה-האוורד פנימה, באלמנט שנקרא CURL, צריך גיבוי/חיפוי רגעי של מישהו. המישהו הזה כאן אמור להיות קולסון. אבל התקשורת בינו לבין בולדווין לא באמת עובדת. אה, והיו כאמור גם כמה אפיזודות קצרצרות של אזורית. נניח כאן, כשקולסון אוכל ונתקע בחסימה אחת, בלי סיבה אמיתית וגם בלי חיפוי אמיתי. אני יכול להמשיך ולתת לך דוגמאות והסברים. בשורה התחתונה? קטסטרופה.קולסון
בונזי קולסון הגיע למשחק בוויטוריה כשהוא אוחז במדד הפלוס מינוס השני בטיבו בליגה השניה בטיבה, כשהוא שני רק לאחד בשם סקוטי ווילבקין. ואתמול, דווקא ברגעים בהם החזיקו פעולות ישירות שלו את מכבי תל אביב למשחק, לקראת סיומו של הרבע השני, שלח אותו המאמן שלו לנוח על הספסל, בדרך למחצית שהסתיימה במינוס 21. במקור, רציתי לדבר איתכם על קולסון דווקא מההיבט הזה, כלומר מההיבט של לא משתמשים בו מספיק או שלא משתמשים בו נכון.
אלא מה? במחשבה שנייה חשבתי שלא באמת מגיע לו. לא אחרי אתמול. כי קולסון, שחקן שהוא קודם כל אנרגיה ורצון, הראה אתמול יותר מדי רגעים של היעדר אנרגיה או רצון. ו-ויתר, הגנתית, הרבה יותר מדי פעמים. ואם כך, לא מגיע לו יותר. ואני אדגים, לקראת סיום, עם שני מהלכים מייצגים:
כאן, אחרי חילוף שבו הוא מקבל לידיו את תומפסון, מבצע ראשית את המהלך על שם טרבולטה המבולבל. לא נורא. מיד לאחר מכן, כשהשעון הגדול מראה 5:55 וכשמגיע הזמן להיצמד לאיש שלו, גם במחיר של עבודה קשה מול קוטסאר הגדול, קולסון מוותר. רגע, אולי בכלל צעק שם הקולסון לחילוף וניבו הוא זה שאמור היה לקחת את השחקן עם הכדור? יכול להיות. ומה לגבי המהלך הזה, שמיד אחריו? כל היודע פרטים על מה לעזאזל עשה שם קולסון בהגנה, מוזמן לשלוח הצעותיו. לבונזי קולסון.קטש
דיברנו על בראון, דיברנו על פויתרס, דיברנו על הגנה ועל קולסון. ושלא יובן אחרת – הכתובת לכל אחת ואחת מהטענות אשר לעיל מופנית לעודד קטש. הוא זה שאמון על הרעיונות הטקטיים, על ההתעקשות לשחק כדורסל התקפי בצורה המסוימת שבה משחקת מכבי, על ניהול החילופים וכו' וכו'. מול ברצלונה, בשבוע הבא, ננסה לאתר את הפתרונות של קטש. ואם לא את הפתרונות של קטש, אז את היכולת של יד אליהו הישן, שוב, לטאטא לעוד ערב אחד את הבעיות מתחת לשטיח.
שבת שלום
