התלמיד
דקה ו-35 שניות לסיום הרבע השלישי, עודד קטש שלח לפרקט את רומן סורקין כשלוח התוצאות הראה 46:59 למונאקו. החל מאותו רגע, במשך ארבע הדקות האחרונות של הרבע השלישי ותחילת הרביעי - מכבי תל אביב החלה בריצת 0:15, כשבאופן די סמלי, היה זה סורקין שסגר אותה עם סל שקבע 59:61. קטש עוד הוריד אותו לספסל שוב במהלך הרבע הרביעי, שייקח קצת אוויר, אבל החזיר אותו לפרקט לדקות האחרונות - כיאה לשחקן משמעותי שהוא הפך להיות בערב הזה. אז נכון, ווייד בולדווין אומנם היה המצטיין של הערב הזה, אבל המשחק הזה ייזכר כמשחק הוולקאם של סורקין לעונת 22/23 ביורוליג.
והעונה הזו לא התחילה כל כך טוב עבור סורקין, שהיה מתוסכל מאוד אחרי המשחק הראשון מול ז'לגיריס קובנה - בו הוא התלבש, אבל לא שותף. בליגה הוא אומנם היה ונשאר אחד השחקנים המרכזיים של מכבי תל אביב, אבל נראה היה שאת הדקות ביורוליג הוא יצטרך לחצוב ולהרוויח איכשהו, לאור העובדה שלפחות בתחילת העונה, הוא נראה היה כמו האופציה השלישית לעמדה מספר 5 ומידת ההתאמה שלו לעמדה 4, בטח תחת קטש, מוטלת בספק גדול.
הקושי של סורקין היה בללמוד וליישם בדיוק את הדרישות של קטש, שמאמין מאוד בעקרונות מסוימים - הגנתיים והתקפיים. לסורקין, כמו לשחקנים נוספים ששיחקו וישחקו תחת קטש (ישראלים וזרים כאחד), לקח זמן להבין מה הוא בדיוק צריך לעשות. איך לזוז, מתי לחסום, מאיפה לעזור. הוא עבר איזשהו תהליך בתקופה האחרונה - והבין שהוא צריך לאלתר כמה שפחות, בעיקר בהגנה אגב, להיצמד לעקרונות ולעשות באופן מדויק את מה שהמאמן דורש ממנו וכך להרוויח את הדקות שלו. "היה פה תהליך של למידה", אמר מקורב לסורקין. "זה לא היה קל לרומן, כי הוא שחקן שחי הרבה פעמים מאינסטינקטים, אבל מהר מאוד הוא הפנים שיש דרך מסוימת שבה הוא צריך לשחק, וכך גם להביא את הכישרון ההתקפי שלו לידי ביטוי".
במשחק מול מונאקו סורקין קלע 10 נקודות והוריד 9 ריבאונדים, אבל את דקות הפרקט שלו הוא הרוויח בעיקר דרך הצד במגרש שבו צריך לשמור. "כל מה שהוא עשה בהתקפה זה אקסטרה", אמר קטש על הסנטר שלו. "אהבתי בעיקר את מה שהוא נתן לנו בהגנה ואני שמח כי אני רואה את ההתבגרות שלו ואת הלמידה שלו מיום ליום".
להתנפל על ההזדמנות
עונה שניה במכבי תל אביב, עבור כל שחקן ישראלי, היא תמיד סוג של מבחן. העונה הראשונה היא הרי עונת התקלאמות בקבוצה עם דרישות אחרות ועם מעמד אחר. סורקין, לצורך העניין, הגיע למכבי ת"א ממכבי חיפה, שאמנם ירדה ליגה - וחבלי הלידה בהחלט היו שם: זה לא פשוט להגיע מקבוצה שהיית השחקן המרכזי שלה ולהפוך בין לילה לשחקן של קצה הרוטציה, שנכנס לכמות דקות מוגבלת.
תחת יאניס ספרופולוס הוא מיעט לשחק, אמנם הוא נפצע באצבע וחזר מוקדם מדי, אבל בלי קשר לכך - המעבר הזה לא היה פשוט עבורו. רק אחרי שיאניס הוחלף באבי אבן, סורקין נכנס לעניינים, גם ברמת היורוליג, כשהוא הוכיח שהוא שייך לגמרי לרמה הזו עם היכולת בסדרת רבע הגמר מול ריאל מדריד, בה הוא היה אחד הבולטים בקבוצה כולה.
ולעונה הזו, כאמור, הוא נכנס כשהוא צריך להוכיח את עצמו מחדש. אם בעונה שעברה הוא נכנס היטב לוואקום בשל היכולת הרעה של ג'יילן ריינולדס ובחסות הפציעה של אנטה ז'יז'יץ', הרי שנקודת הפתיחה של סנטר נבחרת ישראל לעונה הזו לא היתה טובה מדי. הוא החמיץ חלק נכבד מההכנה בשל ההשתתפות באליפות אירופה, ראה איך מכבי מחתימה שני סנטרים בכסף די גדול כמו אלכס פויתרס וג'וש ניבו, ועל כל זה - צריך היה לקנות את מעמדו תחת מאמן חדש, שהביא איתו סגנון משחק אחר.
אבל סורקין לא הוריד את הראש גם כשהבין שהמעמד שלו, לפחות בנקודת הזמן של תחילת העונה, אפילו נמוך יותר מהעונה שעברה. הוא הבין שהוא יצטרך, בפעם השלישית מאז שהגיע למכבי תל אביב, לקנות את האמון של מאמן חדש. "תמיד מדברים על זה שמאמן צריך לתת ביטחון לשחקנים, אבל זה עובד גם הפוך", אמרו במכבי. "רומן היה צריך לתת לקטש את הביטחון שהוא מסוגל לשחק ברמת היורוליג, וזה מה שהוא עשה באימונים וגם כששיחק מול מונאקו".
סורקין היה אומנם ממצטייני הערב מול מונאקו - אבל זה לאו דווקא מבטיח שהוא יקבל כמות דקות זהה הערב מול וילרבאן או בכל משחק ביורוליג. הרוטציה הרי תשתנה ממשחק למשחק, והעובדה שסורקין הצליח לפלס את הדרך לזמן המגרש היא גם מסר לשחקנים כמו רפי מנקו, יפתח זיו או ג'ייק כהן שעוד לא קיבלו צ'אנס אמיתי ביורוליג. "העונה כל כך ארוכה, ובסופו של דבר לכולם תהיה הזדמנות", הוסיפו במכבי. "רומן היה מוכן והתנפל על ההזדמנות שלו, הלוואי שזה יקרה גם עם שחקנים אחרים".
אל אל
אבל עם כל הכבוד למה שסורקין עשה על הפרקט, אירוע מעניין לא פחות התרחש ביציע. כשקטש החליף את סורקין במהלך הרבע השלישי, חלק מהאוהדים הגיבו בשריקות בוז - אירוע מאוד לא סטנדרטי בימי חמישי בהיכל, בטח לא בהקשר הזה. כשסנטר הנבחרת חזר, הוא קיבל את קריאות העידוד בדציבלים הגבוהים ביותר ביד אליהו עד כה העונה.
הדיון סביב סוגיית הישראלים של מכבי ת"א (ולאחרונה גם בקבוצות אחרות, יש לציין) כבר הפך לשחוק, אין טעם לחזור על הטיעונים של בעד ונגד. הם כבר מוכרים וידועים, יש שיגידו מעייפים. האוהדים, בסופו של דבר, רוצים לראות ניצחונות, אבל אם אפשר - רוצים גם לראות על הפרקט כמה שיותר שחקנים שקל וכיף להזדהות איתם. כלומר, את השילוב הלא כל כך שכיח הזה, כשמדובר במכבי ת"א.
וסורקין הוא לגמרי השילוב הזה: הוא לא קיבל דקות משמעותיות נגד מונאקו רק כי יש לו תעודת זהות כחולה, אלא פשוט כי הוא היה טוב. הגיע לו לשחק כי הוא שחקן הפנים היעיל ביותר של מכבי ת"א. וכן, הוא ישראלי. וכששני הדברים הללו מתחברים - זה גורם גם לקהל להתקרב יותר.
"כל הזמן מדברים על כמה שהאוהדים רוצים לראות שחקנים ישראלים על הפרקט, וזה נכון", אמר גורם במכבי. "אבל אנשים לפעמים שוכחים שלנו, כמועדון, יש את הרצון והאינטרס הכי גדול לראות את הישראלים משחקים הרבה ומצליחים. החשיבות של זה העניין ברורה לכולם".
עברו הימים שבהם הזרים נתפסים אוטוטמית כשכירי חרב, הרי כמה מהשחקנים האהובים ביותר בהיסטוריה של מכבי ת"א היו אמריקאים או ליטאים או קרואטים. אם הקבוצה הזו תצליח, אפשר לדמיין איך לורנזו בראון הופך לסוג של אגדה צהובה. אבל במקביל, זה לא סוד שאחת המטרות של מכבי ת"א בעונה הזו היתה לנסות להחזיר את הישראליות, את הזהות שקצת נעלמה והתפוגגה בשנים האחרונות.
זה התחיל עם ההחזרה של קטש, שהוא גם אחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון, וגם המאמן הישראלי הראשון שפותח עונה במכבי מאז קיץ 2016. המשיך עם שובו של דייויד בלאט, המאמן האחרון שהוביל את מכבי לזכיה באליפות אירופה, ועם האיש שהניף את הגביע ההוא, גיא פניני.
סורקין ממשיך מצוין את הקו הזה. נכון, יש לו עוד דרך ארוכה עד שהוא יתקרב בכלל למורשת כמו זו של קטש, בלאט או פניני, אבל המכנה המשותף הוא זה שחשוב: הוא מקבל את ההזדמנות ממכבי ת"א לא רק כי הוא ישראלי, אלא כי מגיע לו.
