בוקס אנד ווין: הנוקאאוט של בולוניה למכבי ת"א

קיזוז איטלקי
מכבי תל אביב התייצבה אל השבוע האיטלקי הכפול שלה כשהיא במצב רעוע משהו ועם חששות כבדים ומוצדקים. זאת, למרות שידעה שהיא פוגשת שתי יריבות שיתרונות האיכות שלהן כעת הן בעיקר תאורטיות. גם מילאנו וגם בולוניה, על תקציבי העתק שלהן, התייצבו כל אחת למפגש מול הצהובים בסיטואציה שרחוקה מלהיות אידיאלית עבורן.
 
במשחק בשלישי, הפגינה מילאנו עליונות על פני מכבי עמוק אל תוך הרבע השלישי – ואז החל הלחץ להשפיע על המקומיים נטולי הבטחון, גם הודות להגנה אגרסיבית שהפעילה האורחת, עד לכדי מהפך ונצחון חוץ. אמש, בעיר שמותגה בעבר כעיר הכדורסל, זה הרגיש כמו משחק שהולך לכיוונה של נציגתנו המשוריינת, שניצלה עד תום את ההיסטריה שתקפה את הגארדים של סקריולו, שרובם ככולם לא היו מסוגלים לקנות סל גם כשעמדו חופשיים לחלוטין מול הסל. ואז קרו דברים שהפכו מומנטום. ואז ברח משחק שהרגיש כמו משהו ששייך לקבוצה של קטש.
 
רוצה לומר: בסך הכל יצא שבוע ויצאו שני משחקים שדי קיזזו את עצמם. מצד אחד, מכבי הייתה קונה וחותמת בשמחה על נצחון אחד בשבוע הכפול הזה. מצד שני, היא יודעת שהיא קיבלה לידיה סיטואציה שיכולה ואולי הייתה צריכה לנצל יותר. סיטואציה מוחמצת, שעליה עלולה היא להצטער בעתיד.
 
הבוקס של סרג'יו
לרוב, מוכרעים משחקי כדורסל צמודים על בסיס רמת ביצוע של שחקנים, בהתקפה או בהגנה. על כשרון. על תיאום. על ניצול טעויות. על שריקה. אתמול ארע אחד המקרים הנדירים שבהם מוכרע משחק, באופן חד משמעי וחד וחלק, על בסיס החלטה טקטית. על שינוי הגנתי. כשהוא בפיגור משמעותי יחסית ועל סף שבירה והפסד ביתי כואב, שלף סרג'יו סקריולו, המאמן האיטלקי המעוטר של בולוניה, הגנה מעורבת ומפתיעה יחסית. לרוב, אנחנו נוטים לחלק את סוגי ההגנות לשתיים: הגנה אישית ואזורית. אבל יש גם מספר הגנות ביניים, AKA הגנות מעורבות. לאחת מהן קוראים הגנת בוקס אנד וואן, שבה נשמר שחקן יריב אחד בהגנה אישית, בעוד ששחקני ההגנה האחרים שומרים אזורית. במקרה של בוקס אנד וואן, התצורה ההגנתית היא של שני שחקני הגנה בקו הגנה ראשון ושני שחקני הגנה בקו הגנה שני, יענו בצורה של קופסא. של בוקס.
 
רגע, תהיו איתי עוד קצת בבקשה. לעיתים מנסה המאמן ששולף את ההגנה המעורבת הזאת להסוות אותה במעט, על מנת שיהיה קשה לזהותה. אבל לא סקריולו. הוא שם את האנשים שלו בהגנה הזאת, בתוך הפרצוף של מכבי וקטש, באופן שאי אפשר לפספס ולו לרגע. ובמהלך הראשון, מכבי מסתבכת ומסתבכת ואיכשהו יוצאת מזה עם משהו חיובי. וזהו. מהשלב הזה, פירק הבוקס את ההתקפה הצהובה.
 
והאמת? אין הגיוני מההחלטה ללכת למהלך הזה. סקריולו ראה במו עיניו כיצד מנצח לורנזו בראון במו ידיו, ולבדו, את מילאנו בשלישי. בדקות הסיום, לקח בראון כדור אחר כדור והחלטה אחר החלטה, אשר תורגמו לכדי אסיסטים (בעיקר, ובעיקר לסורקין) ונקודות שייצר בעצמו ולעצמו. אז סקריולו, במצוקתו, החליט שנשבר לו הלורנזו ושנשבר לו מלורנזו. ואם מכבי כל כך רוצה, אז שאחרים ינצחו אותו. וכזכור, אין בולדווין. וכידוע, אי אפשר לסמוך על קבלת ההחלטות מכדרור של דיברתולומיאו או אדאמס. מכבי, בשלב הזה של המשחק, הייתה עייפה מדי ולא מרוכזת או חכמה מספיק כדי לקרוא את מה שההגנה הזאת נותנת לה, כדי ללכת לפאנצ'ים ותרגילים התקפיים שיכולים להעניש את הבוקס – וחטפה נוק אאוט.

ובכך, האמת, נסגרו כמה מעגלים היסטוריים. החל מאטורה מסינה הצעיר, מאמנה של בולוניה באלף הקודם, שמנצח את מכבי תל אביב עם הגנה אזורית ומצוטט אחר כך כאומר שההגנה שלו גרמה לצהובים לחשוב. המשך בסקריולו עצמו, שניצח בקיץ האחרון משחקים עם אותו לורנזו בראון, במדי נבחרת ספרד, בעזרת הבוקס אנד וואן. שניצח אפילו אחד בשם סטף קרי, בכובעו כעוזר המאמן של ניק נרס בטורונטו, עם ההגנה המעורבת הזאת.
 
ונכון, צדק קטש תאורטית עת התראיין בסיום המשחק ואמר שמדובר בהגנה לא שכיחה. וסביר להניח שטעה כאשר התייחס אליה, מול המיקרופונים, בזלזול מסוים. טקטיקה, לרוב, לא מנצחת משחקים. אבל אתמול, בבולוניה של סרג'יו סקריולו, עם הג'ל בשיער והבוקס אנד וואן על הפרקט הגועש, היא ניצחה. היא, כלומר הטקטיקה של בולוניה. של סרג'יו סקריולו.
 
אה, רוצים דוגמאות? בבקשה. קחו שלוש.
 
שימו בבקשה לב כאן לקורדינייה שלוקח אישית את בראון, בעוד חבריו נמצאים באזורית של שניים למעלה ושניים למטה. בראון מכדרר ומכדרר ומכדרר. כאשר מנסה לשפר מצבו באמצעות חסימה של ניבו, קופץ עליו מילוש תאודוסיץ' לשמירה כפולה שכל מטרתה להכריח את בראון למסור לאחר. שאחר יעשה משהו, ורק לא בראון. והאחר כאן הוא מרטין, שבמצוקתו מנסה לעשות דברים שהוא פשוט לא יודע.

זוכרים את השמירה הכפולה בתוך הבוקס אנד וואן? קבלו דוגמא נוספת כאן, כשאל קורדיניה מצטרף האקט, כדי להכריח את בראון למסור (ואז האקט מונע ממנו כל אפשרות לקבל בחזרה). ובראון מוסר. למרטין. שמוסר לקולסון. ועכשיו קרחנה.

עוד אחד ודי. בראון מוסר ומחכה לקבל בחזרה. והוא, בסוף, מקבל בחזרה. ואז קופצים עליו שניים. ואז דאנק בצד השני.

שומרים?
במסגרת הטור שאחרי מילאנו, תהיתי כאן מולכם בכל הנוגע לסוגיית גרף השיפור, אם חלום הוא אם לאו. כי מכבי תל אביב הצליחה לחבר, טרם בולוניה, שני משחקים בהם החזיקה את יריבותיה על סקורים נמוכים. ואז הגיעה המחצית הראשונה בבולוניה, שבה חזרה הטיילת המוכרת אל חיינו. 44 נקודות קלעה הקבוצה המארחת ב-20 הדקות הראשונות, עם 63.2% בזריקות לשתי נקודות. יענו, נקודות קלות ללא התנגדות מיוחדת.

נניח, כמו במהלך הזה, שבו לוקח האקט את הרגליים של לורנזו בראון לטיול, ולא מתרשם במיוחד או בכלל מהנוכחות של סורקין שבא לעזרה.

נניח, כמו במהלך הזה, שבו פאיולה מנצל את הנסיון של דיבתרתולומיאו ללחוץ, כדי לעבור אותו בקלות בהתחלה, ואת סורקין בקלות בסיום.

ואז הגיעה התובנה של קטש. אם לחץ הגנתי גבוה הוא הדרך לפירוק מילאנו במשחק הקודם, תוך ניצול בעיות הובלת הכדור שלה + ההיסטריה של קבוצה שנמצאת בתוך סיוט בלתי נגמר של הפסדים, אזי כאן אפשר גישה שונה. הדרך לפירוק בולוניה, להבדיל, עוברת באגרסיביות גדולה בצבע והתעלמות מאלו שמרכיבים את הקו האחורי של סקריולו, כי נכון לעכשיו אף אחד שם לא יכול לעשות סל מבחוץ למעט המילוש. רוצה קורדיניה לזרוק? בכיף. רוצה לונדברג ליידות? בכבוד. פאיולה? באהבה. מכבי תל אביב עשתה כל שביכולתה, ברגעים הללו, לאטום את הצבע. וזה עבד. וזה עבד בעיקר בזכות האתלטיות הגדולה מאחור של ניבו ושל ג'רל מרטין.

ועכשיו נדגים. אחרי חילוף הגנתי, הכדור הולך פנימה לווימס מול בראון. ואז מגיעים כל הצהובים ומסתערים פנימה, כי הם לא סופרים את הקורדיניים של העולם שנמצאים בחוץ. ומבין המגיעים יש את מרטין, שמעיף את הכדור ועוצר את המהלך.

הלאה. לונדברג רוצה לחדור? בכיף. גם אם עובר את סורקין, מחכה לו מאחור מרטין, כשכמעט כל הצהובים אוטמים את הצבע.

אחרון. בסופו של מהלך, הכדור הולך פנימה לבאקו. ולמרות שיש עוד לא מעט זמן על השעון, מכבי לא חוששת משמירה כפולה שתאפשר למסור את הכדור החוצה. כי אין למי. ואז מגיע מרטין. שוב.

אם כך, מה ניתן ללמוד מההגנה של מכבי תל אביב השבוע? הצד החיובי הוא שמכבי תל אביב הפגינה אגרסיביות ומחויבות בחלקים לא קטנים משני המשחקים. שזה הרבה. הצד החיובי פחות הוא שלצד האגרסיביות, קשה לומר עדיין שמישהו מתעלף ומתרשם ממש מרמת התיאום והדיוק בהגנה. זה הספיק כדי להביך את שתי האיטלקיות מלאות החששות והיעדר הבטחון, זה כן, אבל מכאן ועד הסקת מסקנות שהכל סנופי דיסקו בצד שבו נוהגים לשמור? לא בטוח. לא עדיין. לא ממש. לא.

מילוש
מילוש תאודוסיץ' נמצא בדמדומי הקריירה הסוערת שלו. שיאו, במקרה הטוב, הרבה מאחוריו. אלא ש-48 שעות לפני שהצהובים הגיעו העירה, חרך המילוש את ההגנה המיואשת של אלבה ברלין, עם 9 אסיסטים (לצד 5 איבודים). מול מכבי וההגנה שלה היה לו קל בהרבה. בכל פוזשן ובכל דקה שבה שהה על המגרש, הרגיש הסרבי המזדקן רמה ומעלה מעל המשחק, רמה ומעלה מעל כל נסיון להצר את צעדיו. זה הוביל למשחק שבו שיחק הכי הרבה דקות העונה (כמעט 23 דקות וחצי). זה הוביל למשחק שבו שבר שיא מדד יעילות עונתי (22). זה הוביל למשחק שבו מילוש פשוט התעלל במכבי תל אביב וניצח אותה במו ידיו. ואלו ידיים שמרגישות לרוב כמי שמסמנות שעזבו אותי באמשלכם – תנו לצאת החוצה לאיזו סיגריה.

כאן, אחרי שהוא מקבל בחילוף ראשון את ניבו, הוא מרגיש שדווקא מה זה בא לו על רומן סורקין. אז הוא מקבל את סורקין. ודופק לו טריצה בתוך פרצוף שלו.

כאן, הוא שועט באיטיות וחולף על פניו של בראון הלא מתאמץ, בדרך לניתור נחמד של סורקין וסל קל של שנגליה.

וכאן, אחרי שהוא שוב מתעקש לקבל את סורקין בחילוף ההגנתי, הוא לוקח אותו לטיול נחמד, בדרך למסירה נחמדה לא פחות פנימה, לג'ייטה.

אז נכון, הליגה השניה בטיבה בעולם מורכבת מלא מעט כוכבים מזדקנים, ששיאם מאחוריהם. מצד שני, ראיתם את ההצגות של דה קולו בשבוע האחרון? ראיתם את ההצגה של מילוש אמש? חוויה. ואם נדייק, סוג של חוויה בשני צידי המגרש.

3 נקודות לסיום:
היליארד – למרות מדד פלוס-מינוס טוב במפתיע, סיפק הגארד עוד 14 דקות וחצי של כדורסל רע ואבוד. מידת אי ההתאמה המקצועית בין השחקן המצוין הזה לבין משחק ההתקפה של מכבי תל אביב הולכת וגדלה, הולכת ומתרחבת. לא בטוח בכלל שהפערים כאן ניתנים לגישור.

עונשין – מכבי תל אביב הלכה אתמול לקו 11 פעמים. בולוניה 32. ולא, זה לא בגלל השופטים. הסמי-פיינליסטית שלנו ממוקמת במקום הלפני אחרון ביורוליג במספר הפעמים בהם היא זורקת מהקו. שזה פחות טוב.

ברלין – המשך מסע משחקי החוץ מול הקבוצות במשבר יימשך וינעל בחמישי הקרוב מול אלבה בברלין. ואם מילאנו אירחה את הצהובים כשהיא סוחבת רצף של שמונה הפסדים, אז הקבוצה של בלאט את זוס כבר עם 11. 11! 11!! 11!!! מרגיש כמו הזדמנות לא רעה להוסיף נצחון חוץ שני העונה, לא?